בחזרה לימי הסופה והסער

היריות שהרגו את אביו, הזיכרונות המצמררים, הכאבים, הייסורים, רגעי החסד הקטנים, והאירועים שנחקקו לעת במוחו בעת שהיה ילד ושורד שואה. אחרי 91 שנים בהן סירב אהרון וייס מעפולה לספר ולשתף על ימי החושך והצלמוות- הוא חוזר בספר ילדים מרגש שכתב עמנואל בן סבו, לימים הקשים ההם. צילום: טליה בן סבו

במשך 91 שנים סירב בעקשנות אהרון וייס לספר ולשתף על הימים ההם, ימי החושך והצלמוות, ימי הסופה והסער. לאחר שקיבל לידיו את ספר הילדים 'בר המצווה של סבא מוישל'ה', אשר כתב המחנך, הסופר, המשורר והפובליציסט עמנואל בן סבו, הוא פתח את סגור ליבו ולראשונה סיפר את סיפור הימים ההם, בהם אירועים החיים עימו יום יום שעה שעה.
המפגשים בין השניים הכילו נחלי דמעות והררי רגשות שהציפו את וייס והולידו את ספר הילדים המרגש 'אנדור' אשר יצא בהוצאת 'עכשיו אפשר'.

• "עד לרגע זה אני לא יכול להצביע על מה שגרם לי עכשיו בגיל הזה לספר את הסיפור"

"הספר מספר ברגישות את מה שעבר עליי כילד קטן השומע את היריות שהרגו את אביו ונאלץ להמשיך לרוץ. אני עדיין רואה את הדמעות של אבא כשגזז לי את הפאות והחליט להצלתי כי מעתה יקרא שמי אנדור, נער הונגרי", מספר אהרון ועיניו דמעות.
במשך 91 שנות חייו נצר אהרון וייס את סוד ימי האפלה, הסופה והסער, ימי השואה. כל השנים הללו סירב אהרון לספר את סיפור מוראות ילדותו כשורד שואה. מפגש מיוחד בין המחנך, סופר, משורר והפובליציסט עמנואל בן סבו הוביל לרגע המכונן והמרגש, רגע בו החליט אהרון לספר את סיפורו המיוחד.


"אין לי מילים, אני כל כך מתרגש אני קורא את הספר ורואה את כל מה שעברתי מההתחלה עד הסוף. עד לרגע זה אני לא יכול להצביע על מה שגרם לי עכשיו בגיל הזה לספר את הסיפור"


"במשך שלושים שנות היכרותנו ניסיתי בעדינות לשמוע את סיפורו של אהרון אך תמיד פגשתי חומה של דמעות וקיר של שקט, סירוב מוחלט", סיפר השבוע בן סבו והוסיף, "אהרון שיתף אותי בכך שסרב למסור עדות לאנשי 'יד ושם' וכי גם אוהביו יודעים מעט מן המעט שחווה בימים ההם. החלטתי לעשות מעשה למען הדורות הבאים ובעיקר למען אהרון. לפני כחודשיים דפקתי על דלת ביתו של אהרון ובידי מתנה, ספר ילדים בנושא השואה שכתבתי על מוישל'ה פורת 'בר המצווה של סבא מוישל'ה'. אהרון שמח מאוד על הביקור, לאחר מילות נימוסין וכשהספר בידו הורה לי לשבת. מרגע זה הר הגעש פרץ במלא עוזו, הזיכרונות, הכאבים, הייסורים, רגעי החסד הקטנים, להט האמונה, אהבת האדם והרוח הגדולה של הילד הקטן בלי אבא עם אימא ושני אחים, מכלכל ודואג למזון בכל לילה כשהוא יוצא מהמרתף."
כשאהרון קיבל את הספר, המלווה בציוריה המרגשים של הציירת הילי הברי, הוא התרגש מאוד בקול חנוק מדמעות אמר, "אין לי מילים, אני כל כך מתרגש אני קורא את הספר ורואה את כל מה שעברתי מההתחלה עד הסוף. עד לרגע זה אני לא יכול להצביע על מה שגרם לי עכשיו בגיל הזה לספר את הסיפור."
'אנדור' היה השם שהעניק לאהרון אביו לאחר שגזז את פאותיו הוריד את הציצית הקטנה מגופו, החליף את כיפתו בכובע של נער הונגרי. בספר הילדים החדש והמרגש מסופרים רסיסי רגעי חיים ומוות של האב והישרדות המשפחה במרתף כאשר אהרון – אנדור הוא המביא בכל לילה בשלג ובכפור את האוכל שאסף מבתים נטושים שליקט בפחי האשפה לאימו להחיות את נפשם.
הספר 'אנדור' יצא בהוצאת ספרי האיכות 'עכשיו אפשר' אהרון כיהן עד לחודשים האחרונים כגבאי בבית הכנסת הגדול בעפולה, 'בית שלום', ע"ש הרה"ג פרץ ציוני זצ"ל. אהרון שכל לפני חודשים אחדים את אהבת חיו לאה. לאהרון משפחה אוהבת ועוטפת, שלשה בנים נכדים ונינים.