בכתבה זו אני רוצה לשתף אתכם בתיק בו ייצגתי בבית המשפט העליון, בו נקבעה הלכה חדשה לה אני שותף. כולם זוכרים את פיטוריו רון קובי, ראש עיריית טבריה?!
אז לטובת מי שלא זוכר, אזכיר מעט: התקשורת רעשה באותם זמנים, רון קובי יצא במסע בחירות שלדעת רבים היה אנטי דתי – חרדי, ובזמנים ההם, שר הפנים (להלן:"שר הפנים") לא נעם הדבר בלשון המעטה.
לטעמי, שר הפנים חיפש את ההזדמנות הנכונה לפטר אותו בשל דעותיו, ומכוח סעיף 206(ב1) לפקודת העיריות מצא לעצמו עוגן ממנו יוכל לעשות כן. הסעיף קובע כי ככל והמועצה לא אישרה..את תקציב העיריה בתוך שלושה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת, ואם לא חלפו שישה חודשים מיום עריכת הבחירות לראש העיריה – בתוך שישה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת, תסתיים כהונת המועצה או כהונת המועצה וראש העיריה, כפי שיורה שר הפנים, והשר ימנה, בתוך 14 ימים מתום התקופה כאמור, ועדה למילוי תפקידי המועצה וראש העיריה או תפקידי המועצה". בשפה פשוטה, לשר הפנים יש סמכות לפטר את ראש העיר לפי שיקול דעתו, וכך הוא עשה, פיטר את רון קובי.
רון קובי עתר לבג"צ על מנת שזה יורה לבטל את החלטתו של שר הפנים – בג"צ דחה את עתירת (בג"צ 350/20 אשר נדחה בדנג"צ 1294/20 על-ידי כבוד הנשיאה חיות).
• צריך שניים לטנגו
באותה שיטה נקט שר הפנים במקרה נוסף, בו והיב בחיש נבחר לכהן כראש מועצת ירכא, אלא שהאופוזיציה עשתה כל שלאל ידה להכשיל את העברת התקציב ולא אפשרה לו להעבירו.
הוא מבחינתו עשה כל שלאל ידו על מנת להצליח בהעברת התקציב, אך כידוע, לטנגו צריך שניים. כמובא לעיל, לשון הסעיף מחייבת את שר הפנים במקרה זה לפזר את המועצה עצמה, אלא שלגבי ראש העיר ו/או ראש המועצה יש לו שיקול דעת, אלא שעליו להפעיל את שיקול דעתו בסבירות ולא למהר לפטר אדם שנבחר בבחירות אישיות, הואיל ויש בכך פגיעה קשה בזכות האזרח לבחור ובזכות ראש העיר ו/או ראש המועצה להיבחר.
יוער כי עד לעתירתו של והיב בחיש, המבחן המנחה היחיד שעמד לנגד עיניי שר הפנים היה: "האם ראש העיר ו/או המועצה עשה כל שלאל ידו על מנת להעביר את התקציב" זאת במנותק מהנסיבות האופפות את סיבת אי העברת התקציב.
השופט מני מזוז: "במקרה זה בעוד שהעותר פעל כמיטב יכולתו, בגיבוי דרגי המקצוע במועצה ובמשרד הפנים, לאישור תקציב למועצה, חברי האופוזיציה במועצה נקטו בכל דרך למנוע דיון ענייני בתקציב ולהימנע מלאשרו בתואנות שונות"
הטענה הייתה כי יש לשנות את המבחן או לכל הפחות לרכך אותו, ובג"צ קיבל את הטענה התקדימית הזו. הוא קבע כי ראשית לכל יש לבחון האם המשך כהונתו של ראש המועצה יסכל את העברת התקציב? ככל והתשובה לכך הינה שלילית, אין כל סיבה לפטר אותו, ברירת המחדל אינה פיטורים, אלא כיבוד זכות הבוחר לבחור והנבחר להיבחר, כי כידוע אלה זכויות חוקתיות חקוקות עלי ספר.
• "נראה כי חברי האופוזיציה גמרו אומר להביא להפסקת כהונתו של העותר"
המבחן השני, האם ראש העיר ו/או ראש המועצה עשו כל שלאל ידם, יכנס לתוקף רק לאחר ששר הפנים ישיב על השאלה הראשונה בחיוב, היינו: יקבע כי המשך כהונתו יסכל את התקציב, או אז, עליו לבחון האם ראש העיר ו/או ראש המועצה עשו כל שלאל ידם, ואין די בקביעה כי יכלו לעשות יותר, כי ברור לכל שתמיד אפשר לעשות יותר, אלא שיש למדוד את המבחן הזה לפי אמות מידה הרואות את פעולות האופוזיציה כמדד לפעולת ראש העיר ו/או ראש המועצה באותן נסיבות.
במקרה זה, והיב בחיש עשה כל שלאל ידו, וכלשון כבוד השופט מני מזוז: "במקרה זה בעוד שהעותר פעל כמיטב יכולתו, בגיבוי דרגי המקצוע במועצה ובמשרד הפנים, לאישור תקציב למועצה, חברי האופוזיציה במועצה נקטו בכל דרך למנוע דיון ענייני בתקציב ולהימנע מלאשרו בתואנות שונות. נראה כי חברי האופוזיציה גמרו אומר להביא להפסקת כהונתו של העותר, גם במחיר של פגיעה קשה, עד כדי שיתוק ממש, בפעילות המועצה המקומית, מתוך התנגדות אישית-פוליטית לעותר, ולא מטעמים ענייניים. חברי האופוזיציה החרימו מספר רב של ישיבות מועצה, ללא כל הנמקה עניינית; סיכלו בפועל את הקמת ועדות המועצה, והביאו לשיתוק פעולת המועצה בהקשר זה גם לאחר שדרישותיהם נענו; העלו לאורך הדרך דרישות סותרות ובמקרים מסוימים אף כאלו שמנוגדות לחוק; נמנעו חודשים ארוכים מלאשר תב"רים (תקציב בלתי רגיל) בהיעדר כל נימוק ענייני; נמנעו מלהעלות הצעת תקציב חלופית או הסתייגויות לסעיפים ספציפיים בהצעתו של העותר; והתבטאו באופן שמעיד על כך שהתנגדותם לתקציב לא נבעה מהתקציב עצמו. כל אלו תומכים במסקנה כי גם אם ניתן לייחס לעותר כי "לא עשה כל שלאל ידו" לאישור התקציב, ודומה שלעולם ניתן לטעון שניתן היה לעשות יותר ממה שנעשה, הרי שללא ספק האשם העיקרי, והכמעט בלעדי, לאי אישור התקציב רובץ לפתחם של חברי המועצה מהאופוזיציה. בנסיבות אלה לא הייתה כל עילה להורות על הפסקת כהונת העותר. לפיכך החלטת שר הפנים להפסיק את כהונת העותר חורגת מגדרי שיקול הדעת שהוקנה לו בסעיף 206(ב1), ולכן יש להורות על ביטולה ועל השבת העותר לכהונתו, לצד הוועדה שמונתה למלא את תפקידי המועצה".
אני שמח כל כך על ההחלטה הנ"ל, ושמח עוד יותר להיות שותף להחלטה תקדימית שכזו.
לכל המעוניין לקרוא את פסק הדין מספר ההליך הוא: בגץ 8286/19 והיב חביש נ' שר הפנים.