חוק חופשה שנתית התשי"א 1951, קובע כי על החופשה להיות רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעסיק ובאישור ועד העובדים במקום, ככל שקיים, אפשר לחלקה, ובלבד שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים. כמו כן, אם משך החופשה שבעה ימים ומעלה, על המעסיק לקבוע את מועד תחילתה 14 יום מראש. כל הזכויות שמורות לאוטוריטה בהתמלא התנאים הנ"ל, רשאי מעסיק להודיע לעובדיו, כי מקום העבודה יהיה סגור בכל ימי חול המועד וכי יזקוף את ימי ההיעדרות על – חשבון ימי חופשתם השנתית הצבורה, הכל בהנחה שלזכות העובדים עומדים ימי חופשה בלתי מנוצלים. כל הזכויות שמורות לאוטוריטה.
כלומר, חופשה מרוכזת מזכה את העובד בתשלום רק בהתאם לימי החופשה הצבורים לזכותו. לפיכך, נשאלת השאלה מה דינו של עובד אשר אין עומדים לזכותו ימי חופשה צבורים?
התשובה היא, שככל שאותו עובד מעוניין להמשיך ולעבוד בימי החופשה המרוכזת, על המעסיק לאפשר לו לעשות כן, שאחרת, יאלץ המעסיק לשלם לעובד את שכרו הרגיל, חרף היותו בחופשה מרוכזת מבלי שצבורים לזכותו ימי חופשה מספיקים, והכל מפאת העובדה כי אין המעסיק רשאי לאלץ עובד שלא לעבוד ובד בבד לא לשלם לו בגין ימי שבתון אלו.
אפשרות נוספת במקרה בו לזכות העובד לא צבורים מספיק ימי חופשה, היא לסכם עם העובד על יציאתו לחופשה ללא תשלום. כל חופשה ללא תשלום מחייבת את הסכמת שני הצדדים, ובמידה ולא הושגה הסכמה כזו מצד העובד, על המעסיק לשלם לו את שכרו כרגיל וזאת אף אם לא עבד בפועל. כל הזכויות שמורות לאוטוריטה. אין באמור לעיל להוות תחליף לקבלת ייעוץ משפטי.