"ערב קום המדינה, 3.11.47, הכריזו הבריטים שוב על עוצר על רקע המתיחות בין יהודים לערבים ובין הבריטים ללוחמי הלחי. מכונית משטרה בריטית סיירה ברחובות רעננה וחייליה הכריזו ברמקולים על איסור יציאה מהבתים. דווקא אז נתקפה אמי בצירי לידה. אבא ניצל את קשריו עם עגלון ערבי והזעיקו לקחת את אמא לבית החולים בפתח תקווה בעגלה רתומה לסוס. טלטולי העגלה החישו את תהליך הלידה. תודה לשוטרים הבריטים שנבהלו מזעקותיה של אמא ואפשרו את מעבר העגלה ואת יציאתי לאוויר העולם".
כך נפתח ספרו של הלל הילמן, החושף יומן מסע אישי, מרתק ומטלטל, מילד שהתייתם מאביו וגדל בתנאי מצוקה, דרך נעורים בפנימייה, ועד היותו מנהל בכיר ומוערך בכפר הנוער כדורי שבגליל התחתון.
• סגירת מעגל חינוכית
הילמן, 73, נשוי לפנינה מתגורר בכפר תבור. הוא אב לארבעה וסב גאה ומעורב לתשעה נכדים. לאורך הקריירה הארוכה והמרשימה שלו אחז הילמן בשלל עיסוקים משמעותיים, כאלו שהשפיעו על רבים. בין היתר הוא שימש כמנהל בית ספר יסודי ומזכיר קיבוץ יזרעאל, רכז חברתי ומחנך בתיכון עמק חרוד, מזכיר חינוכי ארצי של תנועת הנוער העובד והלומד, ראש אגף חינוך, תרבות, נוער וספורט במועצה האזורית גלבוע, מנטור למנהלים, יועץ בכיר לרשת החינוך של קדימה מדע ועמותת אלומות אור, העוסקת בהקמה ופיתוח בתי ספר לחינוך מיוחד.
המעגל נסגר כאשר הילמן, נער פנימייה שגדל לצד מנהל שהאמין בו, הפך למנהל המיתולוגי של כפר הנוער כדורי, כפר נוער רב-תרבותי שמונה 1,650 תלמידים, כולל פנימייה, בית ספר אזורי, משק חקלאי ובית ספר לתלמידים עם אוטיזם – כפר נוער שהוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית".
סיפורי חייו של הילמן, הכתובים ברגישות רבה ומתובלים בהומור עצמי וביקורת חדה, נפרסים בספר לאורך תחנות חייו השונות. באופטימיות אין סופית, הילמן מזמין אותנו לטיול בין זיכרונותיו, מפליא בתיאור דמויות ומצבים הסוחפים את לב הקורא, ומתאר את הבחירה לצאת מאזור הקושי והרחמים אל עבר עשייה חינוכית כדרך חיים.
"לאבא יש סרטן": קטע מהספר בו מספר הילמן על מות אביו: "מתחת לפנס הרחוב עמדתי, ילד בן שמונה, וחיכיתי לאמא. אחרי שעות ארוכות זיהיתי אותה פוסעת במעלה הרחוב בצעדים כבדים, שחסרו את החיוניות והנמרצות שכה איפיינו אותה. לפני עמדה אשה שבורה, רצוצה, עם מבט קודר ועיניים נוצצות מבכי. אמא קראה לאחותי וכשישבנו שלושתנו במרפסת אפפה אותנו תחושה של אסון מתקרב. על אף ניסיונה ליפות את המילים, המשפט "לאבא יש סרטן" פילח את השקט הנורא. אחותי ברחה מהחצר והותירה אותי כותל דמעות לאמא.
בשבועיים לאחר מכן יצאה אמא מדי בוקר לסעוד את אבי בבית החולים. כל תחנוני להצטרף לביקורים לא הועילו שכן רצתה לחסוך ממני את הכאב. בערב חיכיתי לה עם חשכה על אופני, מתחת לעמוד החשמל ברחוב, כשאני רעב, עייף ומודאג. גרנו בשכונה שבה הבתים היו חד קומתיים, עם משק עזר לצידם. לעת ערב בקעו מהשכונה קולות האמהות שקראו לילדיהן הביתה. "רוני, בוא הביתה לאכול", "מוישל'ה, עוד לא עשית שיעורים", "יוסי, בוא להתקלח, יש מים חמים". מהבתים עלו ריחות החביתות שטוגנו לארוחת הערב והגבירו את רעבוני ואת תחושת הבדידות שלי. איש מהשכנים לא חשב להזמין אותי להצטרף לארוחה. כשגברת ורטהיים, ה'יקית' של השכונה, העלתה בדעתה, אחרי שבוע וחצי, להזמין אותי לארוחת הערב, כבודי הרמוס הוא שהביא אותי לסרב לה והשבתי שאינני רעב. עמדתי באותו נקודה מוארת על כביש הרחוב, כשעיני בולעות בכמיהה את הכביש הרעוע. פחדתי ללכת הביתה ולהיות שם לבד מאימת השועלים."
מה הביא אותך לכתיבת הספר?
"אנשים, רגשות, תמונות חיים, סיפורים – כל אלה מבעבעים בי מזה שנים ובהגיעם לרתיחה נתתי להם פשוט לגלוש אל הדף. הספר נכתב לאורך 5
שנים ואני חושף בו את רגעי החולשה (העננים השחורים שליוו פרקים מחיי) כדי להראות כי ניתן תמיד לראות דרכם את קרני השמש ולתת לאור לנצח. יש בי תקוה כי סיפורי יהווה מקור השראה לאחרים.
אני מקדיש את הספר למשפחתי ולכל האנשים הרבים והיקרים שליוו אותי בתחנות חיי השונות, לכל אלה שזכיתי לעבוד במחיצתם ולעשרות אלפי התלמידות והתלמידים הנפלאים שכולי תקווה שהיה לי חלק, ולו קטן, בעיצוב אישיותם".
הספר מעורר עניים רב באזור העמק. איך ניתן לרכוש אותו?
"ניתן ליצור איתי קשר דרך אתר הספר: www.hilelkd.wixsite.com/book,
או במייל: hilelkd@gmail.com . (ההכנסות ייתרמו לבתי ספר לחינוך מיוחד).
ניתן גם להזמין הרצאות לצוותי חינוך, לתלמידים ולחוגי בית".
משפט לסיום?
"אני מאד אוהב לספר סיפורים ואסיים במשפט של חיים חפר: 'בן חלוף הוא האדם, אך נצחיים הם סיפוריו'".