היא נראית כל כך סקסית, כל כך נשית, לבושה בסטייל, כל חלק בגופה מובלט היטב, שפתון אדום מודגש, אישה עם נוכחות מרשימה, א. ל – גם אישה שנפרדה מאיבריה הנשיים. זה קרה לפני ארבע שנים, כאשר הרגישה בזמן רחצה במקלחת גוש די גדול בשד, והיא רק בת 37.
"מיד ידעתי שזה סרטן", אומרת דורי בהחלטיות, "יש משהו שלא היה פה קודם. מיד הייתה לי תחושת בטן ש'זה – זה'. הלכתי להתייעץ עם אימא שלי, שהיא אחות במקצועה, ושתינו התייעצנו מה לעשות.
נפגשתי עם ד"ר קולטון כירורג שד, ונלקחה ממני ביופסיה".
• "הכנתי רשימת קודים וסיסמאות של המחשב"
"ימי ההמתנה לתשובה היו כמו נצח ארוך שלא נגמר", משחזרת דורי. "את תשובת הביופסיה קיבלתי יום אחרי יום ההולדת של בתי מאיה. ואז התפרקתי בבכי. ברגע שהבנתי שזה סרטן השד, רצו לי המון מחשבות בראש", נזכרת דורי, "מה יהיה עם הילדים, איך יסתדרו בלי אימא, איך יתפקד בעלי, איזה שיר ינגנו בהלוויה שלי, מה עם הקודים והסיסמאות של המחשב, ועוד מהסוג הזה".
גל דורי, בעלה, לא עמד בבשורה המרה, בשבילו השמיים נפלו, והוא פשוט נכנס למיטה ולא יצא ממנה שלושה ימים.
לאחר האולטרסאונד התגלה לא רק גוש אחד אלא חמישה גושים. מאז החל מסע של בדיקות, טיפולים, ניתוחים, שחזורים, שארך שנה שלמה. שנה של עינויים, כאבים, חרדות. לאחר השוק הראשוני דורי מתאוששת ונעמדת כמו פנתרה לוחמת מול האיום, וההחלטה הראשונה שקיבלה – לשים את הסרטן על השולחן, לא להסתיר דבר, לא ליפות, לא לקרוא לסרטן 'המחלה', אלא לשתף כמה שיותר. היא עודדה את בעלה ואת שלושת ילדיה שהיו אז בני 10, 7, 3 שגרים בהרחבה בקיבוץ בית השיטה. כדי לשתף עוד אנשים כתבה פוסט בפייסבוק של חנות הבגדים 'הזדמנות שנייה' שלה בכפר יחזקאל, ודיווחה ללקוחותיה על מצבה, וכך גם בפייסבוק של קהילת בית השיטה. מדי פעם עדכנה על מצבה ושלבי הטיפול שהיא עוברת. הטיפול היה קשוח, 16 פעמים כימו במשך חמישה חודשים, ניתוח, והקרנות בצפת במשך חמישה שבועות. אחרי כל טיפול היא הייתה מותשת וסחוטה, ונזקקה לעזרה. לקוחותיה מהחנות באו לחבק ולתמוך, חברות מבית השיטה הביאו ארוחות חמות, המשפחה המורחבת עזרה, היא הייתה עטופה מכל עבר. מספר העוקבים אחריה בפייסבוק גדל, והפוסטים נעשו ויראליים והתפשטו כאש בשדה קוצים, וכך גם התגובות התומכות שחיזקו את רוחה.
• "זה היה כאילו נפל עלי עוד סלע"
ברגע שהייתה אבחנה טיפולית ופרוטוקול אספה את ילדיה וסיפרה להם באופן הכי גלוי מה עומד לקרות. "הבן הבכור יואב הבכור שאל אם תהיה לי קרחת, והבין שזה סרטן, כשהשבתי בחיוב הוא יצא מהחדר בכעס, השניים האחרים הקשיבו, ואולי לא כל כך הבינו. הסברתי להם ולסביבה שלי את מצבי המדויק. ברגע שכולם יודעים, אין סיבה לדבר מאחורי הגב. לא רציתי שיפחדו ממני, שיתרחקו, או ירחמו עליי ועל ילדיי. אחת האימהות מהגן אמרה לי, לא ידעתי, אני לא מחוברת לפייסבוק, השבתי לה: נו, אז עכשיו את יודעת והכול בסדר, ממשיכים כרגיל".
אלא שחייה של דורי לא היו רגילים בכלל: במהלך הטיפולים התגלה שהיא נשאית של הגן האחראי על סרטן השד והשחלות. "זה היה כאילו נפל עלי עוד סלע", אומרת דורי. "לאחר טיפולי הכימו הגיע שלב הניתוח. הוצע לה לכרות גם את השד השני ואת השחלות. בין הרופאים לא הייתה הסכמה מוחלטת והם נתנו לה לקבל את ההחלטה, והיא מחליטה ללכת על כל הקופה. באותו ניתוח כריתה נעשה גם שחזור השדיים. שעות רבות שכבה על שולחן הניתוחים, גופה כאב, התפרים, הכתמים הכחולים, והתשישות. אבל היא הייתה חדורת אמונה ברופאים שטיפלו בה, ולא הרשתה לעצמה ליפול ברוחה.
• "הסיכוי שהסרטן יחזור שואף לאפס. אין לו יותר מקומות להתיישב עליהם"
את ימי ההתאוששות אחרי הניתוח עברה בבית הוריה. בעלה הביא את הילדים לביקור. "אפילו לילדים לא היו לי כוח", נזכרת דורי. "במצבי קיצון כאלה הזוגיות עוברת טלטלה, יש כעסים, אין די סבלנות וכוח לילדים, מצב לא נעים. אך מעל הכול עמד לשנינו הרצון לשמור על שלמות המשפחה".
לאחר שובה לביתה בבית השיטה היא חוזרת לתפקד כאם, ממשיכה לתחזק ולחדש את החנות שלה בכפר יחזקאל, וכמובן נמצאת במעקב שוטף. "הסיכוי שהסרטן יחזור", היא אומרת, "שואף לאפס, כי אין לו יותר מקומות להתיישב עליהם. אני לא חיה עם עננה על ראשי שמא הוא יחזור. אני שלמה עם חוסר השלמות. אני מרגישה מצוין, אפילו יותר חזקה מקודם".
• "השתדלתי תמיד לצאת מאופרת ולבושה בסטייל, אף פעם לא לבשתי פיג'מה"
אני מסתכלת על עיניה השחורות, ואין שום סימן למה שעברה. היא משדרת ניצחון, סוג של גיבורת על, שניצחה את הסרטן האלים ביותר, שהתמקם במקומות שונים בגופה, והיום היא בריאה לחלוטין. היא חזרה לעבוד בחנות בכפר יחזקאל, ומחזקת את גופה בדיקור, פילטיס, רפלקסולוגיה, ועוד. הילדים מרגישים בטוחים בזכותה. כשהם מביטים בתמונות מלפני ארבע שנים הם לא מאמינים שהיה לה סרטן, קרחת ופאה, ושעברה את כל הטלטלות האלה… בעיניהם היא אימא אלופה. "העברתי להם את תחושת הביטחון שלי. השתדלתי תמיד לצאת מאופרת ולבושה בסטייל, אף פעם לא לבשתי פיג'מה. אני אדם שמח, בעלי אוהב אותי כמו קודם, ואולי יותר."
לתוצאה של הוצאת אברים נשיים יש השלכות לא מעטות בלשון המעטה, אבל אצל דורי זה לא מורגש, היא נראית צעירה וסקסית, עם או בלי. במיוחד כשהיא עומדת בחנות 'הזדמנות שנייה' כשתלתליה השחורים החדשים נופלים על כתפיה, והיא מלבישה את לקוחותיה ומסייעת להן להרגיש נוח בבגדים שהתאימה להן.
איזה תובנות התגבשו לך בזמן ואחרי הטיפולים?
"לא גיליתי תובנות מיוחדות על החיים. תמיד אומרים שהסרטן הוא 'מתנה', עבורי הוא לא היה מתנה. חליתי והבראתי. ידעתי תמיד שאני חזקה, והסרטן רק העצים את הכוחות האלה. כן, גיליתי תמיכה גדולה של המשפחה, הקהילה בבית השיטה, והרבה חברים טובים שהיו לאורך הדרך. אני חושבת שלשמור דברים בסוד זה מאוד קשה, זה מצריך אנרגיות נוספות מיותרות. אני החלטתי לשתף כמה שיותר, וזה שחרר אותי ממועקת ההסתרה. לא מזמן נתתי הרצאה לחברי הקיבוץ במסגרת טד, והתגובות היו מדהימות. הרופאים ייעצו לי להרצות בפורומים של נשים חולות, אך החלטתי שאיני רוצה להישאר תקועה בנושא הזה. אבל אם אני שומעת על מישהי שזקוקה לעצה, אני נרתמת".
היא לוגמת מכוס התה, ומסכמת: "היו לי המון ימים קשים מנשוא, אך הצלחתי לעבור אותם בזכות השיתוף, בזכות הדיבור הגלוי בגובה עיניים עם כולם. וכשאין סודות אפלים, הגוף והנפש נרגעים. אפשר לנשום".
• הזדמנות שנייה
זו חנות יד שנייה עשירה ומגוונת, שהקימה דורי לפני 11 שנה בכפר יחזקאל והיא ממוקמת במרכז המושב. הלקוחות מגיעים מכל הארץ. יש שמגיעים פיזית ויש שמזמינים דרך הפייסבוק לפי תמונות שהיא מצלמת. האווירה מאוד נעימה, מוסיקה מיוחדת, דורי לא מוכרת מלחיצה, כשהיא קולטת את סגנון הלקוחה היא יודעת מה להציע. שווה ביקור.