חברה לכולם: 47 חניכי המכינה הקדם-צבאית חנתון שבעמק יזרעאל, שהחלו את לימודיהם לפני כשבועיים, עסקו לאחרונה בפעילות מיוחדת במינה – ניווטים ברמות מנשה. אחד החניכים במכינה הוא עוז פרדו, חולה בניוון שרירים מולד, דבר שלא מנע ממנו ומחבריו לצאת ולצלוח את המסע, יד ביד. "אני יודע שאני יכול לסמוך על החברים שלי שיעזרו לי במקטעים הקשים ובתנאי השטח המאתגרים ובזכותם, עשיתי את זה", מספר פרדו, בן 18 ממגידו.
"היה לנו מובן מאליו שעוז מצטרף, כפי שהוא צפוי לקחת חלק בכל הפעילויות שלנו השנה", אומר עידו גרניט, חניך במכינה וחברו של עוז.
המכינה הקדם-בחנתון הוקמה לפני כשמונה שנים, ולומדים בה 47 חניכים שעתידים להתגייס בשנה הבאה. מדי שנה משולבים חניכים בעלי צרכים מיוחדים, בין היתר על מנת לסייע להם בהשתלבות בחברה לקראת לחיים בוגרים ועצמאיים.
• "אנחנו מתרגשים, מרגישים שזכינו"
"אחת המטרות הראשיות שלנו היא יצירת חוויות שיסייעו בהשתלבות בשירות הצבאי ובעיקר כלים לחיים בעתיד. במהלך השנה מקבלים החניכים מקום שמהווה בית עבורם, כיוון שלפעמים חלקם מרגישים הדרה וריחוק מהחברה, שנובעים מסיבות חיצוניות או פנימיות. אנו מנסים ליצור חברה של זה לצד זה ולא זה על חשבון האחר", מסביר גד ספקטור, מנהל המכינה. "החניכים נדרשו לסחוב ולדחוף אותו, זו הדרך הכי טובה לגבש אותם ערכית. המכינה היא קהילה תומכת ומחבקת שמאפשרת להם לכל אחד להיות מי שהוא. קהילת חנתון מחבקת את המכינה ולכל ילד יש משפחה מאמצת מהקיבוץ לשבתות וחגים, כשהם נשארים, זה מוסיף לתחושת הביתיות והמשפחתיות", מוסיף הרב יואב אנדי, ראש המכינה.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
ליאורה, אמו של עוז, מספרת כי כשנולד, צפו הרופאים שלא יחיה יותר משנתיים וחצי כיוון שבגיל שמונה חודשים אובחן כחולה ב-CFTD, מחלת ניוון שרירים נדירה המאופיינת במבנה לא תקין של שרירי השלד ולמעשה, גופו של עוז מסוגל להשתמש רק ב-10% מסיבי השריר שלו. "עוז הוא ילד מבריק, בוגר לגילו, דעתן ונחוש, המתנייד בכיסא גלגלים ממונע ולבד מאכילה וכתיבה זקוק לעזרה בכל פעולות השגרה. מאז ומעולם עוז לא ויתר לעצמו ויצא לטייל", היא מוסיפה.
פרדו מספרת כיצד ומדוע בחרו דווקא במכינת חנתון: "הבנו שאנחנו בידיים טובות, אוהבות ומכילות. החיבור היה טוב, הייתה הבנה מלאה של הצרכים של עוז ואוזן קשבת. היה ברור לנו מראש שעוז צריך להגיע לחנתון". לדבריה, עוז מעיד שזה לא כמו להיות עם אבא בשטח, אבל יש לו קבוצה מהממת של חבר'ה במכינה. הם שם בשבילו, עוזרים, משתפים, מכילים. מלח הארץ. "אנחנו מתרגשים, מרגישים שזכינו", היא מסכמת.