שום דבר לא הכין את אילן צדוק, תושב מושב מיטב, לאותו בוקר קשה בחודש פברואר השנה, בו איבד את הראייה בעינו הימנית.
צדוק, 47, עשה את דרכו ברכבו מחבל התענכים בו הוא מתגורר לעיר עפולה, בה עבד באותה עת בבית קפה. מעט לפני הכניסה לעיר, במהלך הנסיעה, הוא חש לדבריו זעזוע אדיר בעינו, "לא הבנתי מה קרה בשלב הראשוני, פשוט הרגשתי בומבה אדירה בעין וחשתי שהיא יצאה ממקומה, הלכה למעשה. אני מעריך שאבן או חפץ כלשהו פשוט עף דרך החלון- היישר לעין שלי", הוא נזכר בהתרגשות, "היד הייתה רטובה, עם נוזלים מהולים עם דם, מראה שלא אשכח לעולם. אני הייתי ברכב בהלם גמור, לא הבנתי מה קרה. התקשרתי מיד לחברתי ועדכנתי אותה. היא חשבה שאני צוחק איתה, אבל בהמשך הבינה שהמצב לא פשוט ושהייתי מעורב בסוג של תאונת דרכים. עוד לא הבנתי באותו רגע שארובת העין שלי התרסקה לחלוטין".
"למרות הזבנג שחטפתי באמצע החיים אני אומר תודה לאל שלא קרה יותר גרוע. אני עומד על שתי רגלים, בריא בנפשי ורוחי, וחי את חיי ועל זה אני מודה לבורא עולם מדי בוקר. יכולתי באותה מידה להתעוור בשתי עיניי"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לעזרתו של צדוק נחלצו מספר משתמשי דרך, בהם תושב המושב בו הוא מתגורר, "הם זיהו אותי וכמובן הזמינו מיד אמבולנס של מד"א גלבוע שפינה אותי למרכז הרפואי העמק בעפולה".
• "הרופא בישר לי את הבשורה הקשה שלא אראה יותר בעין זו"
במהלך הנסיעה לחדר המיון צדוק כבר איבד את הכרתו בעקבות הזעזוע. אחרי יומיים, כשהוא מורדם ונתון להשפעה של שלל כדורים ומשככי כאבים, התברר לו שארובת העין התרסקה ובעקבות הפגיעה הקשה, עינו נתפרה על ידי הרופאים מחלקה הפנימי, "העין נפגעה קשות ואחרי זמן מה הרופא בישר לי את הבשורה הקשה שלא אראה יותר בעין זו", מספר צדוק, "זה לא פשוט לקבל בשורה כזו. במשך כשבוע אושפזתי במרכז רפואי העמק ולאחר מכן הועברתי להמשך טיפול ושיקום העין במחלקת פה ולסת במרכז הרפואי פוריה, שמתמחה בתחום הזה".
לאחר אבחנה ראשונית הוחלט כי בעבור צדוק תודפס ארובת עין בהדפסה תלת מימדית, תהליך שלוקח בערך שלושה חודשים, "העין הפגועה שקעה בעקבות הזעזוע והנזק", מסביר צדוק, "נהיה בה ממש בור לאחר שהאישון נשבר. זהו תהליך מורכב ויקר. מדובר בפלטה עם ארבעה ברגים מתחת לעין שאותה תכנן ד"ר אבי טואג. הניתוח והתהליך הרפואי שעברתי בתחילת החודש הנוכחי הוביל אותי להתמודדות מאתגרת, עם כאבים קשים ביותר. הייתי מנוטרל לגמרי, עם מורפיום במינון גבוה, כל שש שעות, ועד היום אני לוקח משככי כאבים. אין לי יום ואין לילה. אי אפשר לישון, אני מסתובב כמו סהרורי בלילה עם כאבים אינסופיים".
"הגעתי היום למצב שהפכתי קצת ציני לגבי מצבי הרפואי. אני צוחק עם חבריי ובני המשפחה ומזכיר להם את הסצנה המוכרת מ"אלכס חולה אהבה", כשפארוק סוגר את התריס. אותו דבר גם אני עם העין."
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
ד"ר עימאד אבו אלנאעג', מנהל מחלקת פה ולסת שזוכה להערכה רבה במשפחת צדוק, סיפר כי אילן עבר שחזור של רצפת הארובה בעקבות שבר. "השחזור בוצע בגישה תלת ממדית על ידי פלטה מותאמת אישית מטיטניום", הוסיף ד"ר אבו אלנאעג'.
למרות ההתמודדות הקשה, הכאבים, הידיעה כי לא ישוב לראות עוד באחת מעיניו, צדוק מקפיד להיות אופטימי, לחייך, ובעיקר להרעיף אינספור מחמאות על צוות המחלקה במרכז הרפואי פוריה שלדבריו העניקו לו טיפול- כמו בן משפחה. לפרגונים מצטרפת גם אמו עליזה, שליוותה אותה קרוב לכל אורך התקופה הקשה, "עברנו תקופה קשה, רוויה במתח נפשי ובלחץ", סיפרה עליזה, "אבל לשמחתי זכינו ליחס מדהים מהצוות הרפואי. הם היו קשובים אלינו ולצרכים שלנו וטיפלו באילן בצורה מסורה ומקצועית. הרגשתי שהצוות המקצועי מטפל באילן כמו שהם מטפלים בבן שלהם, כמשפחה".
• "עכשיו אני צריך לשמור על העין השנייה"
אילן צפוי להמשיך בתהליך שיקום בחודשים הקרובים. לצד ההתמודדות עם הכאבים הוא ממשיך להיות חיובי, "אין לי צורך ליפול למרה שחורה ודיכאון", הוא אומר, "אני אומר תודה לאל שזה מה שקרה ולא יותר גרוע. אני אדם מאמין, מניח תפילין מדי בוקר ומודה לאל על שנתן לי. למרות הזבנג שחטפתי באמצע החיים אני אומר תודה לאל לא קרה יותר גרוע. אני עומד על שתי רגלים, בריא בנפשי ורוחי, וחי את חיי ועל זה אני מודה לבורא עולם מדי בוקר, וכך גם אימי. יכולתי באותה מידה להתעוור בשתי עיניי. אני יוצא, מבקר חברים ומשתדל להמשיך בחיי בשגרה".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לאחרונה הגיש צדוק תביעה כנגד חברת הביטוח באמצעות בא כוחו עו"ד יואב בלומביץ'. בינתיים הוא מתקיים מקצבת ביטוח לאומי לאחר שהוגדר כזכאי ל- 100 אחוזי נכות. "הגעתי היום למצב שהפכתי קצת ציני לגבי מצבי הרפואי. אני צוחק עם חבריי ובני המשפחה ומזכיר להם את הסצנה המוכרת מ"אלכס חולה אהבה", כשפארוק סוגר את התריס. אותו דבר גם אני עם העין. זו הדרך שלי להתמודד עם זה. עכשיו אני צריך לשמור על העין השנייה".
אחת הסיבות שמובילות את צדוק להיות אופטימי, היא העובדה שהציע נישואין לחברתו וזו השיבה בחיוב. בכוונתם להינשא בקרוב, "זה יהיה האור בקצה המנהרה בעבורי, תרתי משמע", הוא אומר לסיום.