בימי קיץ חמים שכאלה קצת קשה לדמיין את כוחם ההרסני של שיטפונות-החורף, אבל מתברר שלאורך כל השנה יש מי שעמל ונערך "כדי שלא נדע". בשנים האחרונות הרחיבה רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי את פעילותה לאפיקים רבים – תרתי משמע. מטרתה העיקרית של הרשות, בדומה ל-11 רשויות דומות לה ברחבי הארץ, הוא להגן על תשתיות ציבוריות, כבישים ומסילות ברזל מפני הצפות. במקרי-קיצון, מעבר להגנה על התשתית יש לכך גם נגיעה לחיי אדם ממש.
הרשות פועלת למעשה ברוב מערכות החיים ברחבי העמק והאזור ובשיתוף פעולה פורה ואינטנסיבי עם הלקוחות והשותפים, ובהם – רשויות מקומיות, מועצות אזוריות, חקלאים, אנשי חינוך, תיירות ועוד. רשות הניקוז אמונה על ניהול, תיכנון, בנייה ותחזוקה של מערכות הניקוז בשטחים הפתוחים ובאזור כל כך עשיר בחקלאות יש חשיבות גדולה למניעת סחף של קרקעות. שכבת הקרקע הפורייה בשדות יורדת לעומק של כ-40 ס"מ בלבד, ולכן כל גרגר אדמה חשוב. אם שכבת האדמה תישטף במורד הנחל בעת שיטפון – היא לא תשוב עוד, והשדות יסבלו מנזק בלתי-הפיך. בנוסף, מטפלת הרשות בשיקום והסדרה של נחלים ופיתוח אתרים לאורכם – פארקים, מעיינות, שבילים וחניונים. באזור שמושך אליו כמות משמעותית של תיירים יש לכך חשיבות כלכלית וסביבתית גדולה.
"אנחנו רשות שיש לה גבול בינ"ל זורם"
בראש הרשות עומד בשנתיים וחצי האחרונות עובד יבין, 49, המתגורר במושב כפר יחזקאל הצופה אל הרי הגלבוע. ברזומה של יבין תואר ראשון בכלכלה וניהול מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, ותואר שני במשאבי טבע וסביבה מאוניברסיטת חיפה. יש מאחוריו למעלה מ-15 שנות ניסיון בניהול עסקים חקלאיים, ניהול אגודות חקלאיות וניהול קונפליקטים בשטחים פתוחים. רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי אמונה על ארבעה נחלים מרכזיים – תבור, יששכר, חרוד ובזק. הארבעה מתנקזים לנהר הירדן באזור שהוא גבול בינ"ל – עובדה גיאוגרפית שרק מוסיפה למורכבותה של הפעילות. "זה למעשה הייחוד שלנו", מסביר יבין "אנחנו רשות שיש לה גבול בין-לאומי זורם. זו אומנם רשות פריפריאלית, קטנה, אבל עם פעילות מאוד אינטנסיבית".
מה המשמעות של זה בפועל?
"זה אומר שיש לנו תחומי פעילות מאוד נרחבים. רוב ענף חקלאות המים בישראל נמצא פה, לצד חקלאות מפותחת של גידולי שדה ומטעים. זו חקלאות מגוונות עם תנאי שטח ואקלים שונים לגמרי. בנוסף, בשטחי הרשות נבנים שני פרויקטים לאומיים של אגירה שאובה, וגם מסלול רכבת העמק – תשתית חיונית במיוחד – נמצא כאן, ממש במקביל לאחד מהערוצים הגדולים שאנחנו אחראים עליהם – נחל חרוד.
"אני מאמין גדול בהידברות וברתימת הקהילה. כל פרויקט שאנחנו מבצעים מתחיל באיתור השותפים לתהליך ובבניית השיח מולם. הרבה לפני שהדחפור הראשון עולה על השטח אנחנו נדרשים להבין את כלל הצרכים והאתגרים של התושבים במגוון היבטים"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"בנינו את עצמנו כסמכות מתוקף שיתוף וידע, ולא מתוקף כוח"
יבין מציין שאגן הניקוז של הירדן הדרומי מורכב ממיקרו-קוסמוס של כל האוכלוסיות והמגזרים בישראל. "בתוך העולם הזה מתקיימות 15 רשויות שמשלמות לנו מיסים, למרות שלכאורה אין כל קשר ביניהן. עלינו מוטלת המשימה לאגם את כולם, ולפעול בראייה רחבה לטובת כולם", מסביר יבין, "זו הסיבה שהחלטנו לפעול בדרך שרותמת את כל השותפים ומרחיבה את דרך החשיבה מעבר למה שאנחנו מחויבים לו על פי חוק".
מדוע לא להסתפק בביצוע על פי חוק?
"אני מאמין גדול בהידברות וברתימת הקהילה. כל פרויקט שאנחנו מבצעים מתחיל באיתור השותפים לתהליך ובבניית השיח מולם. הרבה לפני שהדחפור הראשון עולה על השטח אנחנו נדרשים להבין את כלל הצרכים והאתגרים של התושבים במגוון היבטים, ולהעניק פתרונות הולמים לכל אחת מהסוגיות שעולות באותו שיח מתמשך. תושבי האזור הם הלקוחות שלנו, האחריות על השטחים הפתוחים היא של השלטון המקומי, אבל אנחנו בנינו את עצמנו כסמכות מתוקף שיתוף וידע ולא מתוקף כוח. נוצר מצב היום שבכל נושא שניגע בו, כל מגוון בעלי העניין לוקחים חלק ואנחנו הסמכות שנותנים בה את האמון לבצע תהליכים מקצועיים".
ממנפים את כוח ההשפעה
חלק מהמאמץ המשותף של רשות הניקוז והרשויות המקומיות בשטחה מתבטא בגיוס המשאבים ופיתוח שיתופי פעולה עבור ההזדמנויות באזור אגן הניקוז. במסגרת זו מציין יבין בסיפוק את הגידול המשמעותי בתקציבים: "בשנת2016 גייסנו יחד לאזור 5 מיליון ₪, בשנת 2017 גוייסו כ-10 מיליון וב-2018 אנחנו כבר עומדים על סך בקשות מעל ל-25 מיליון ₪. באמצעות התקציבים הללו אנחנו יכולים לייצר שיתופי פעולה הרבה יותר רחבים עם הרשויות, למנף את ההשפעה שלנו באזור ולהעניק שירות רחב ואיכותי הרבה יותר. זו הדרך שלנו לענות על הצרכים של הקהילה הלכה למעשה. מדובר בשינוי תפיסתי – לשמוע מהם מה הם צריכים ולא מה אנחנו חושבים שהם צריכים".
גיוס תקציבים הוא אתגר משמעותי?
"כן, ממש כמו בכל תחום פעילות אחר במדינה שלנו, אבל יש בכך גם לא מעט הזדמנויות. כך למשל, זיהינו בשנים האחרונות הזדמנות בהחלטות הממשלה להפנות תקציבים ייעודיים לחברה הערבית. מדובר בתקציבי פיתוח שכנראה לא היו מגיעים לפה ללא פעילות הרשות, ומנקודת ראותי יש כאן הזדמנות שווה יותר מכסף – זה מעניק לנו יכולת אמיתית לרתום מעגלים נוספים לחשיבה יותר סביבתית, יותר מרכזית, לשתף ולחבר. יש באגן הניקוז שלנו כמה ישובים כפריים עם חקלאות מעורבת – מסורתית ויפהפייה לצד חקלאות מתועשת. זיהינו את ההזדמנות להביא תקציבים ולפתח – ושמנו אותה על השולחן. אנחנו מגייסים כסף, בונים במשותף תוכניות עבודה ויוצרים שותפות עם הרשויות. יש פה הזדמנות והבנה לפוטנציאל שיתוף הפעולה, וזה מאוד משמח".
הרפורמה בענף המדגה: "אנחנו מחפשים את היש והחיוביות ורואים את מה שקורה בראייה אגנית"
במבט מלמעלה, אזור הפעילות של רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי משובץ בפנינים בוהקות רבות – בריכות הדגים שמהוות כ-70% מכלל המשקים לגידול דגים בישראל. הענף סובל בשנים האחרונות ממשבר כלכלי חמור, ועומד בפני רפורמה רחבה שמחייבת אותו להיערכות מחודשת בהיבטים הסביבתיים, כולל טיפול במי הפלט שיוצאים מהבריכות לאחר גידול הדגים. "הרעיון הוא לראות בסביבה הזדמנות ולא אויב", מסביר יבין, "פה באה לידי ביטוי החבירה לארגונים ירוקים וסביבתיים".
עד כמה עמוקה הרפורמה והמעורבות שלכם במציאת פתרונות?
"עבדנו על כך במשך שנה והשקענו מעל מיליון ₪ בתוכנית שהחלה מחשיבה ברמה הארצית וירדה לרזולוציות עמוקות – החל מהמדגה הבודד, וכלה באופן שבו מייצרים לו ולכל האזור ממשק נכון עם הסביבה. כל משקי המדגה באזור היו שותפים לבניית התוכנית, לצד ה'שחקנים' הרלוונטים וכל הגופים הירוקים. כולם ישבו סביב שולחן אחד במטרה להגיע למוצר מוסכם".
זה כבר מורגש בשטח?
האתגר המרכזי שלנו כעת הוא להניע את התהליך לטובת הסביבה ולטובת המשך קיומו של הענף החשוב הזה. אנחנו רוצים שהדברים יעשו באופן חכם ושלם, ברמה האזורית ולא בכל משק מדגה כפרט בודד. לתפיסתנו, בהתממשקות נכונה עם הסביבה כולם ירוויחו יותר. בניהול נכון אפשר לייצר תועלות מניקיון המים, מתיירות, מפיתוח נופי, מחידוש צמחייה, וכך גם נוכל לייצר חינוך, תרבות, לצד חקלאות מקצועית ומניבה. אנחנו מחפשים את ה'יש' והחיוביות, וחושבים על מה שקורה בראייה אגנית-אזורית".
חינוך סביבתי: "מי שחי פה צריך לדאוג לקיים"
המילה חינוך לא סתם נזרקת לחלל האוויר. היא חלק מה"אני מאמין" של יבין בכל הנוגע לפעילות הרשות שאותה הוא מוביל. במרוצת השנה החולפת הפיקה הרשות סדרת משחקי-קופסה ומערכי לימוד המספרים את סיפורה לדור הצעיר, במטרה לרתום אותם כשותפים עתידיים ועל מנת להסביר את החשיבות שבפעולות השונות בשטח. "אנחנו מדברים עם כל הקהלים מתוך הבנה שאנו אורחים פה וקיבלנו את האזור הזה לידינו למשמרת עבור הדורות הבאים", מסביר יבין, "מי שחי פה, צריך לדאוג לקיים ולהבין מה עושים לו מתחת לבית".
איך זה נעשה?
"אנחנו פונים לראש הרשות המקומית או האזורית וביחד איתן מדברים עם ראשי המחלקות ליצירת שיתופי פעולה בדרכים מגוונות. לפעמים זה יהיה דרך החינוך הבלתי פורמלי או המתנ"סים, לפעמים דרך בתי ספר ועוד, ועל ידי זה אנחנו מייצרים מיפוי של הצרכים. בכל חיבור כזה אנחנו מתאימים את עצמנו לצורך שעולה מהשטח ולאוכלוסייה. אנחנו רוצים לראות זיק שיוביל לשיתוף הפעולה, מתוך ההבנה שאם אנשים ירגישו שזה שלהם – הם יחזיקו את זה ביחד איתנו".
הרשות זימנה לי הזדמנות חד פעמית לשנות מציאות במקום שבו נולדתי וגדלתי, לכן כל כך חשוב לי לחבר את התושבים למציאות הזו, לא רק במובן ההיסטורי, הציוני – אלא במציאות היום יומית, הסביבתית, במערכת החיים שסביבם"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
פורצי דרך
את דבריו של יבין מחזקת שירי פירדמן, מנהלת מחלקת קהל, קהילה וחינוך ברשות: "השאלה היא את מי נוכל לרתום ולעניין בשיתופי הפעולה הללו ולכן חשוב למצוא את הפלטפורמות המתאימות לנו ולשותפים שלנו. רק לאחרונה שלושה מחזורים מעמק המעיינות קיימו בגשר הישנה פעילות חברתית עם לינת שטח ופרצו שביל מגשר הרכבת בנחל תבור לכיוון נהר הירדן. מבחינתנו זה נוער פורץ דרך הלכה למעשה. הם עבדו במשך שעות עבודה פיזית עם המון העצמה ומחוייבות, ועכשיו יש שביל מקסים. זה היה מעורר השראה. במסגרת אחרת תלמידי עמק חרוד למדו יחידת בגרות בהיסטוריה במחצבת השיש של חפציבה, תלמידי בי"ס מאיר בבית שאן יצרו שביל ניווט עירוני לנחל, ונערים משיבלי אום אל ג'אנם עברו הכשרה כמדריכי 'שומרי הנחל'. בכל תוכנית מקסימה כזאת האתגר הוא לפצח וליצור התאמה לצורך של הקהילה".
"ישנה הסתברות גבוהה שהילד שנטע היום עץ על גדת הנחל המתחדש יהיה בעוד 20 או 30 שנה מנהל ענף גידולי השדה של הקיבוץ הסמוך. השקעה נכונה אמורה להיות גם לטווח ארוך, עם שותפים רבים שחיים ויוצרים לצד הנחל", מסכם יבין.
"הזדמנות חד פעמית לשנות מציאות במקום שבו נולדתי וגדלתי"
"התפיסה הרווחת ברשות היא שאי אפשר לעבוד במרחבים הללו ללא שותפים", אומר יבין, "יש לנו יכולות ורצון לעבוד עם כל הרשויות באזור. מבחינתי הקושי הוא ליצור משהו חדש, לא קיים, כזה שלא נמצא בשום די.אן.איי המשלב עשייה פיזית בשטח או בנחל ביחד עם הקהילה שחיה באזור. הרשות זימנה לי הזדמנות חד פעמית לשנות מציאות במקום שבו נולדתי וגדלתי, לכן כל כך חשוב לי לחבר את התושבים למציאות הזו, לא רק במובן ההיסטורי, הציוני – אלא במציאות היום יומית, הסביבתית, במערכת החיים שסביבם".
אתם מצליחים להותיר חותם?
"מטרת העל שלנו היא הובלה של תהליכים בראייה של כל אגן הניקוז שאנחנו אחראים עליו, ובמקביל לנהל שיתופי פעולה ואינטגרציה במתח הנכון, בין מערכי האינטרסים השונים – בין פיתוח ושימור, קהילה ועסקים, בין תיירות ושימושים חקלאיים. מאוד קל רק לתכנן ולבצע – אנחנו עושים את זה מעולה. אבל השאיפה שלנו היא לשיתוף פעולה לא ממקום של 'חייב על פי חוק', אלא תוך בניית אמון על בסיס מקצועי, כשההתקשרות עימנו מלאה ושלמה מצד כלל השותפים באזור. במהלך השנים האחרונות גם ההבנה לגבי התהליכים הללו השתנתה. בסופו של דבר אנחנו פועלים בכדי לייצר את הטוב המשותף עבור כולנו".