להקת 'אתניקס' הפכה כבר מזמן לחלק מפס הקול של המוסיקה הישראלית. הלהקה, שלא הרבה נתנו לה סיכוי בתחילת הדרך, נמצאת ביחד כל כך הרבה שנים עם כמות בלתי נגמרת של להיטים. השבוע, שוחחתי עם זאב נחמה, סולן הלהקה, שתגיע עם מסיבת הלהיטים שלה המסכמים 30 שנות יצירה משותפת שאמר: "תראה, זה בעיקר חברות, אנחנו חברים טובים, וחברים גם שיש ויכוחים בפנים יודעים לפתור אותם, אז מחליטים מראש שמשאירים את האגו בבית ובאים להינות.
לא רבים על שום דבר מבחינה אמנותית. אנחנו החלטנו לעבוד ביחד וגם אם אני כותב את כל השירים, אני מעביר את זה לתמיר למשל ואז זה הופך להיות שלנו. זה לא רק האקורדים והמילים שאתה עושה בבית, הביחד זה בעצם האומנות של קבוצה ובמקרה של אתניקס עלינו על זה מזמן והחברות שלנו רק תורמת לתוצאה".
• לא צריך סולו כשאני מנגן עם הנגנים הכי טובים
כשאני מקשה ושואל מדוע לא יצא לקריירת סולו כמו סולנים כמו דני בסן בתיסלם או יובל בנאי במשינה, נחמה מסביר ואומר: "אז בוא אני אשאל אותך מה זה קריירת סולו? אני אצטרך לקחת נגנים ולהופיע איתם ולהפיק אלבום עם מפיק? מבחינתי יש לי את הנגנים הכי טובים בארץ את האולפן הכי טוב בארץ ואת המפיק הכי טוב בארץ.
מה אני צריך יותר מזה? אתה מבין, לא מדגדג לי באצבעות הרי באלבום 98% מהאלבום הוא יצירות שלי ולא מדגדג לי באצבעות לבוא ולעשות אלבום שלי. כל זמן שאני עם חברים שלי שהם בעצם גם הנגנים הכי טובים בארץ, ככה אני רואה אותם לפחות, למה שאני צריך הם גם מכירים אותי, ולגבי המוזיקה וזה הרבה דברים שמחזיקים אותנו וכנראה בגלל זה אנחנו הרבה שנים יחד".
• חיבוק בלב הקונצנזוס
בשבוע האחרון שוטף את הארץ פסטיבל זאב רווח כשכל העיתונים, ערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט מתחרים ביניהם מי יפרגן יותר לששון או לחכם חנוכה או לבטיטו. במרבית המקרים אותם מבקרים או דומיהם שקראו לסרטי רווח סרטי בורקס רדודים, עכשיו מחבקים את רווח בגיל 75.
גם זאב נחמה עבר את התהליך הזה מהקטילה המוחלטת של שירים כמו "קטורנה מסאללה" האלמותי, שביצעו עם זהבה, או הלהיט "ג'סיקה" עם שפובלוב שזכו ללעג בשעתם, עד לחיבוק הקונצנזוס שממלא פעם אחר פעם את קיסריה, היכל התרבות בתל אביב, ומקומות דומים ומפרגנים ללהקה.
נחמה ער לשינוי הזה ומדבר על הדברים מנקודת ראות הלהקה: "אני רואה את זה היום בצורה הכי בוגרת, כי גם התבגרנו. כמה הייתי נלחם על זה פעם והייתי גם חוטף והיום אני רואה את זה אחרת לגמרי.
המדינה הזו לא קיימת הרבה שנים אתה יודע, בפחות ממאה שנה לייצר ליצור תרבות של עם שהוא כל כך עתיק, יש לו כל כך הרבה טעמים וצבעים ולקבץ הכל לתרבות אחת זה לא כל כך קל.
עכשיו ברור לכולנו איזה תרבות הייתה בארץ בשנים מסוימות ואיזה תרבות פחות נתנו לה במה וזה בסדר, זה חלק מחבלי לידה של מדינה.
בשלב מסוים הייתה צריכה לקרות אינטגרציה בין מזרח למערב. זה ניסה להיווצר כמה פעמים לפני הקטע שלנו עם איל, זה כמעט קרה בשנות השבעים, אבל אף פעם זה לא קיבל במה. אנחנו באנו וככה אני רואה את זה היום, אנחנו כאילו הטלנו את גופנו על אותה גדר כשכולם אמרו לנו אל תעשו את זה אתם תחטפו. אתה לא יכל לעשות אומנות תחת מגבלה, חלק מהאומנות זה ליצור בצורה הכי חופשית שבעולם. אני זוכר שאמרו לנו לא לעשות את זה, חברת התקליטים שלנו אמרה לנו שזה התאבדות, הביאו לנו עיתונאים שיגידו לנו 'לא' לפני שהוצאנו את זה.
עכשיו אותי למדו בגיל צעיר שאין כזה דבר לא. היום אני מבין שמה שאתה קורה אותם אליטות, אני יכול להבין שהכנסנו להם אולי קצת טעם זר למה שהם הכירו ואותם חלומות שהם חשבו שיהיה פה, אבל בסה"כ גיליתי כאומן שאם אני משתמש בכל מיני חומרים של כל מיני עדות וכל מיני טעמים, כל הדברים קטנים.
פתאום גילינו שאפשר לעשות מוזיקה הרבה יותר מעניינת מלעשות נגיד רולינג סטונס בעברית, כי אני לא יכול להתחרות בהם, יש אותם והם גדולים מאוד אז באנו לפה לעשות מוזיקה עברית, לחבר מזרח מערב, ואני מתאר לעצמי שחלק מהמחיר אנחנו שילמנו, אבל היום אני רואה את התוצאה ההפוכה.
למרות שאתה אומר שמפרגנים לנו, אני לא תמיד מאמין לפרגון הזה, אני לפעמים חושב שזה השלמה לתוצאה, כאילו אנשים ימשיכו להגיד עלינו מה? הכל עובד אנחנו להקה שהייתה 7 פעמים להקת השנה, אנחנו שורדים ועובדים, אנחנו האומנים הכי עובדים בארץ מבחינתנו, מסתבר שמה שעשינו זה כנראה היה נכון.
• אוהבים מאד להופיע באזור שלכם
כאמור, לפני כשנתיים יצא לדרך סיבוב ההופעות של אתניקס שנותנים שואו אדיר לכל מי שמגיע להופעה. נחמה מספר על השינוי בלהקה ומתכונן למסיבה במיקהל בגלבוע: "עשינו שינוי מהותי בהתנהלות שלנו כלהקה: חזרנו לעבוד עם חברת התקליטים הכי טובה, 'הליקון-כנען' לקחנו את היחצ"נית הכי טובה, רונית ארבל וקיבלנו החלטה אסטרטגית שכל הופעה שלנו תהיה על הבמה הכי גדולה עם מקסימום של אפקטים ושואו לקהל שיגיע לראות את אתניקס על הבמה.
החלטנו שבן אדם שבא להופעה לראות את אתניקס ילך הביתה עם חיוך גדול. המטרה שלנו, לקחת אותך ולנתק אותך לשעתיים מהמציאות בארץ ובתוך הפאן אנחנו מכניסים את הדברים שלנו. הגלבוע והעמק זה המקום בו אנחנו הכי נהנים לבוא להופיע. האזור הזה הוא אי של שפיות בטירוף של היום יום של מדינת ישראל, אנחנו באים באמת באהבה גדולה בכיף גדול ותזכרו תמיד שרק האהבה תנצח".