"אלו היו השנתיים הכי קשות אבל עם זאת הכי יפות"

בזמן שכלל תלמידי ישראל יצאו אמש לחופש הגדול- שובל חמו, תלמידת כיתה יב׳ בבית הספר אורט בן גוריון בעפולה כותבת בטור אישי ומקסים על האתגר וההתמודדות עם חמש יחידות בגרות במתמטיקה. צילום: אלבום פרטי

"להיות תלמידת חמש יחידות זה לקרוע את התחת כל יום כל היום לפני מבחן, מתכונת ובגרות. זה להיות בחרדה תמידית רגע לפני המבחן ורגע אחרי המבחן כשאת משווה תשובות עם עדן. זה לוותר על יציאות עם חברים ולהבריז משיעורים אחרים נטו בשביל ללמוד מתמטיקה.
להיות תלמידת חמש יחידות זה הדבר הכי מאתגר שעשיתי אי פעם ואו כמה שזה מאתגר. יש לי יותר נכשלים מהצלחות וכבר הפסקתי לבכות על כל נכשל ולחפש למה אני לא מצליחה כשאני נותנת את הנשמה שלי ומקדישה למתמטיקה את כל כולי וכן זה קשה.
להיות תלמידת חמש יחידות זה להרים את עצמך אחרי כל נכשל ולהאמין בך שאת מסוגלת לעשות את הבל יאומן שהכוונה לבל יאומן זה סוף סוף לקבל ציון שמראה את העבודה הקשה. להיות תלמידת חמש יחל זה להיות עקשנית ולשכנע את המורה שלך והרכזת מתמטיקה שלך לא לוותר עלייך מהפחד שאם זה יקרה (ולמזלי הם מעולם לא וויתרו לי בשום צורה) למרות שאת לא התלמידה הכי חזקה שם אבל דבר אחד את כן יודעת וזה שאת התלמידה שיש לה שם את הכי הרבה מוטיבציה וכוח רצון להצליח למרות הכל. להיות תלמידת חמש יחל זה לא רק הכישרון ולהיות חכמה זה לשבת על התחת ולקרוע אותו עד השעות הקטנות של הלילה.


  [dfp name="728×90" height="728" width="90"]  


להיות תלמידת חמש יחל זה קשה בייחוד שזאת אני, קשה לי ולמרות הכל אני נלחמת בשיניים בשביל המקום שלי כי אני יודעת שהוא מגיע לי.
מעריכה כל נכשל שלי ועל הדרך גם מחבקת אותו, כל דמעה שזלגה לי מהפנים, את העבודה שלי ובעיקר את הכוח הנפשי להמשיך למרות הכל.
אומנם את ה-100 במתמטיקה עוד לא קיבלתי אבל אני מבטיחה לכם שעוד אקבל אותו ולא אכפת לי מתי כי יום אחד הוא יהיה שלי.
ועכשיו מתמיד שנייה לפני שאני נפרדת מתמטיקה אני מתחילה להעריך את המסע שלי בחמש יחידות מתמטיקה.
הכרתי אנשים יחידים ומיוחדים שהפכו לחלק עצום מהחיים שלי, הרבה בזכותם נשארתי שם.
אני נשבעת הם צועדים איתי יד ביד במחשבות תמיד ואני לא יכולה לדמיין אותי בלעדיהם ולא יכולה להסביר במילים כמה אני אוהבת אותם.
הבנתי שגם השמיים בשבילי הם לא הגבול ולכל מקום שרק ארצה אגיע אליו עם הרבה מאוד עבודה.
למדתי שהצלחה לא באה כל כך מהר אבל זה לא משנה כמה זמן יקח לה היא עוד תבוא.
לא בא לי להיפרד ממתמטיקה, לא בא לי להיפרד מהשיעורים, מהחפירות של מתן על נושאים בלי קשר לתרגיל שפתרנו, לא בא לי להיפרד מהתגבורים עם פליקס לא בא לי שזה יגמר, וזה אוטוטו.. נגמר ואני מתגעגעת מעכשיו.
אלו היו השנתיים הכי קשות אבל עם זאת הכי יפות ולא בא לי שזה יגמר.