סיימתי סדנה בהצלחה רבה, ואני לא יודעת בדיוק את הסיבה, אבל בסיום כל מחזור אני מרגישה מועקה. משהו נגמר, תם ונשלם, וגם כנראה הפרידה מקבוצה של אנשים מדהימים ואמיצים שעברנו יחד תהליך משמעותי.
כאשר אני חווה אי-נוחות רגשית האוטומט הוא לפנות לאוכל. לפני שעשיתי שינוי בחיי בקשר שלי עם האוכל, כשהייתי עצובה המחשבה הראשונה תמיד הייתה ללכת לאכול. הרי האוכל מנחם, הוא מרגיע, ויש הקלה.
קוראים יקרים, בואו נודה על האמת. ההקלה הזאת רגעית ביותר ואחרי ההרגעה באה ה'באסה' שעוד יותר גדולה מההקלה. הרי האוכל לא פותר את הבעיה ולעתים קרובות מרגישים אחר כך רגשי אשמה, או הרגשה פיזית לא טובה בגלל אכילה מיותרת.
כשאוכלים בגלל בעיות, גם אם הסיבה מוצדקת, התוצאה הסופית היא שבעיה אחת הופכת לשתיים – הבעיה המקורית והבעיה של אכילה מיותרת ומזיקה.
לרוב, כשאוכלים כדי להתנחם לא ממלאים את הצלחת בחסה… ממלאים אותה במאכלים "היפר-טעימים" או מה שאני מכנה מאכלי מב"מ (מתוקים, בצקים ומאכלים מעובדים) שהם עתירי סוכר, קמח, שמן ומלח. מאכלים אלו משנים מצב רוח, לטוב וגם לרע.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
בהתחלה זה טוב, אחר כך זה רע. כשאוכלים אותם הם גורמים לנו לרצות עוד. הם גורמים לנו לאכול יותר ממה שהתכוונו – במיוחד כשאוכלים כדי להתנחם או לשפר את ההרגשה.
מה כן עוזר? להתקשר לחבר/ה, ללכת לטייל ולעשות מדיטציה, ואפילו סתם לנשום עמוק. אלו צעדים שבאמת עוזרים ומשפרים את ההרגשה. הוכח מחקרית שמעשה של חסד למישהו אחר תורמת לרווחה הפנימית ומשפרת מצב הרוח. יש כאלו שתפילה עוזרת להם, ואפשר גם לכתוב – לדוגמה לכתוב בלוג לעיתון שעוזר לאחרים לאכול בתבונה. כל אלו יעילים ובריאים יותר מפרוסת עוגה או חלה שנשארה משבת.
ציפי ליבנה, אחות, מומחית לגמילה מסוכר ויוצרת "שיטת היעד".
עורכת תכנית "משקל בריא וראש חופשי" לקבוצות, לזוגות ובליווי אישי.
טל: 055-6644854. היכנסו לאתר zlivneh.com