"אי אפשר לחולל שינוי מהכורסא המפנקת בבית"

את הקיץ של שנת 1992 אביי דג'ן, אז נער בן 13 לא ישכח לעולם. שנה אחרי שהוא ובני משפחתו הפטריוטיים עלו ארצה והתגלגלו מנמל התעופה בן גוריון לצפת ומשם לרוממה, הם עמדו נרגשים לקראת הכניסה לביתם בשכונת עפולה הצעירה, קרוב לסבם שהתגורר בבית שאן.
אבל התרגשות לחוד ומציאות לחוד, "הייתה לנו קבלת פנים מאוד מרשימה", אומר דג'ן בחיוך בראשית הראיון, "במקום לקבל ברכת ברוכים הבאים קיבלנו הפגנה נגד בואנו. זה היה ממש כמו לקבל סכין חד שמפלח את הלב. אין ספק שזו הייתה טראומה עבורי, טראומה שמלווה אותי עד היום, אבל לשמחתי היא רק העצימה אותי והובילה אותי להיות מי שאני היום".

"באתיופיה היינו מנודים בגלל היותנו יהודים ופה נוהגים כלפינו בגזענות רק בגלל צבע העור השחור שלנו". "אני חושב שהיום אני פוליטיקאי יותר טוב מאשר לפני כמה שנים. למדתי את זה על בשרי. על הדרך למדתי גם כמה טירקים ומה זה באמת ספין"

• "תמיד הייתי דומיננטי"

את שנות העשרה לחייו העביר בפנימיית כפר חסידים ובה התגבר הלהט שלו להשפיע וליצור שינוי בקהילה האתיופית. "האתגרים שהוצבו לפתחי בתור נער מתבגר, בן הקהילה האתיופית, עם מבטא כבד, רק גרמו לי לרצות להצליח יותר, להתעצם ולהוכיח לא רק שאני שווה לכולם, אלא יותר טוב. בפנימייה גם נבט הרצון שלי להשפיע ממוקדי כוח אמיתיים של הממסד.. תמיד הייתי דומיננטי בפנימייה, צמוד למדריכים, חלק מהמנהיגות הצעירה. יצאתי להרצאות, שליחויות, השפעתי במעגלים החברתיים בצורה טבעית. כנראה זה משהו מולד, חלק מהדי.אן.איי המשפחתי שלנו. גם אבא שלי היה בתפקיד של ראש עיירה, גם הוא היה מחובר מאוד לאנשים".

• "חלמתי להיות הרמטכ"ל האתיופי הראשון בצה"ל"

אחרי שחש בטוח בפנימייה החל אביי לסמן לעצמו יעדים. כשעמד בפני הגיוס לצה"ל כבר סימן לעצמו מטרה: לשמש כרמטכ"ל האתיופי הראשון בצה"ל. "זה היה אומנם בצחוק, אבל בכל צחוק יש קצת אמת", הוא אומר. בפנימייה בה התחנך הטמיעו בקרב הנערים את ערך השירות המשמעותי בצה"ל ומכאן הדרך לשירות כלוחם ומפקד בצה"ל, הייתה קצרה עבור אביי. "החדירו בנו רעל בפנימייה וזה התחבר מאוד עם הפטריוטיות שלי והרצון לתרום למדינה", משחזר אביי, "לא ידעתי בדיוק איפה אני רוצה לשרת, אבל מה שהיה ברור לי שאני רוצה להיות לוחם ומפקד. אחרי חשיבה והתלבטות בחרתי בחטיבת הנח"ל ואחרי מספר תפקידים גם יצאתי לקורס קצינים, בדיוק כמו שכיוונתי, ועם כל המכשולים. לשמחתי המפקדים שלי ראו את המוטיבציה האדירה שהייתה מנת חלקי והגשמתי עוד מטרה.
אני לא אשכח את הרגע ששאול מופז, הרמטכ"ל דאז ענד לי את דרגות הקצונה, כשההורים שלי וכל בני משפחתי גאים ונרגשים. זה היה עוצמתי במיוחד כי סיימתי גם כמצטיין הקורס".

• "בעשור האחרון הבנתי שאני חייב לעשות מעשה עבור הקהילה שלי"

אחרי שנתיים בשירות קבע המשיך דג'ן, כיום סרן במיל', לתחנה הבאה באזרחות- בתפקיד מאבטח במתקן של הסוכנות היהודית ובהמשך כמנהל מערכת ניהול נשק.

"אני מבחינתי אעשה הכול עבור האחדות שלנו. הצעד הכי קיצוני הוא שעזבתי עבודה יציבה בעירייה. זה המסר שאני רוצה להעביר לקהילה שלי, שצריך לקחת סיכון בכדי להוביל שינוי"

לפני תריסר שנים החל לעבוד בעיריית עפולה, כרכז נוער לקהילה האתיופית בעפולה. במהלך השנים הכיר את הקהילה לאורכה ולרוחבה, את ההתמודדויות של האוכלוסייה הבוגרת והצעירה כאחד. התקופה הזו הוא גם הקים את התא המשפחתי שלו והשלים תואר ראשון מדעי החברה באוניברסיטת בר אילן. "בעשור האחרון הבנתי שאני חייב לעשות מעשה עבור הקהילה שלי. הפתרון היה מאוד בהיר וברור עבורי: להיכנס לעולם הפוליטי למרות שהוא לא סקסי, אבל בידיעה שהוא חיוני והכרחי. באחד השיעורים בלימודי התואר שלי שאלתי את המרצה למה המעמד של האתיופים והערבים כל כך נמוך. והיא ענתה לי שאני חביב ונחמד, אבל שהמצב לא ישתנה כל עוד המגזרים הללו לא יהיו במעמד הביניים. זה היה עוד קטליזטור ברצון שלי להשפיע מתוך המערכת והבהיר לי שאי אפשר לחולל שינוי מהכורסא המפנקת בבית. אני כמובן לא חושב שניתן לשנות סדרי עולם בהינף יד, אבל מי שלא חולם לא יוכל לעשות דבר".

• "עצם העובדה שהיום אני מכהן כחבר מועצה, גם אם זה לשנה אחת, זה כבר הישג"

הדרייב להוביל שינוי בקרב הקהילה ניתב את דג'ן להתמודד בבחירות הקודמות על תפקיד חבר מועצת העיר ברשימת "יש עתיד", התמודדות שהובילה אותו לתפקיד חבר מועצה בחצי השנה האחרונה- כשהוא משלים רוטציה יחד עם גדעון פורת, "היום בדיעבד אני חושב שההתמודדות הייתה התאבדות ולקחתי סיכון", הוא אומר, "הגענו להוטים להצליח אבל לא מוכנים מספיק, לא אופרטיבית ולא פוליטית. יש כאלה שניצלו את הסיטואציה אבל אני תמיד מסתכל על הטוב וחושב שצריך לעבור מסלול בדרך למטרה. עצם העובדה שהיום אני מכהן כחבר מועצה, גם אם זה לשנה אחת, זה כבר הישג, גם עבורי וגם עבור העדה שאני מייצג וכל תושבי עפולה. אני לומד כל הזמן ומכוון כמובן לבחירות שבפתח. לא פשוט להשפיע בסטטוס שאני מצוי כרגע, אבל אני חושב לא במונחים של חודש חודשים אלא שנים קדימה. מעבר לכך אני גם חושב שכבר בתקופה קצרה תרמתי את חלקי לקידום אינטרסים של הקהילה. בדרך למדתי כמה טריקים ומה זה באמת ספין, בכלל, אני חושב שאני פוליטיקאי יותר טוב היום מאשר לפני כמה שנים. למדתי את זה על בשרי".

• "מירון? אשמח לשתף עימו פעולה"

בקהילה האתיופית כ-3000 בעלי זכות בחירה, כוח אלקטוראלי עצום שקורץ מדי מערכת בחירות למתמודדים. דג'ן חולם על סיעה אתיופית אחת עצמאית שתרכז את כל בעלי ההשפעה בקהילה, אבל בפועל המשימה הזו תהיה קשה, אולי בלתי אפשרית. מצד שני דג'ן הוכיח לעצמו לא פעם שאין דבר העומד בפני הרצון. "אני מבחינתי אעשה הכול עבור האחדות שלנו. הצעד הכי קיצוני הוא שעזבתי עבודה יציבה בעירייה. זה המסר שאני רוצה להעביר לקהילה שלי, שצריך לקחת סיכון בכדי להוביל שינוי. אני מצהיר בגלוי שאני בשל ורוצה להוביל, אבל אני אומר באופן חד משמעי שאין לי בעיה להיות מספר 2, ברשימה של הקהילה או רשימה אחרת, אם זה ישרת את צרכי הקהילה שלנו ויוביל אותנו להיות מוקד כוח בצומת מקבלי ההחלטות בעיר- וכמו שאמרתי בעבר, להוביל ולא ולהיות מובלים. במשך שלושה עשורים אנחנו רק ממליכים, עכשיו הגיע הזמן שלנו. הבנו את כללי המשחק, אם הקהילה הרוסית והחרדית דואגת להצבעה מגזרית שתקדם את האינטרסים שלהם למה אנחנו לא?. מעבר לכך, אני גם אשמח לשתף פעולה עם ראש העיר יצחק מירון, יש לי יחסים תקינים לחלוטין איתו, כמו גם עם יתר חברי המועצה ואשמח לשתף פעולה עמם למען בני הקהילה שלי ותושבי העיר".

הפוליטיקה הארצית זה משהו שמעניין אותך?
"נראה לי שבשלב זה מוקדם בשבילי לכוון לפוליטיקה הארצית. יש לי עוד הרבה מה לעשות ולתרום לקהילה שלי בעפולה בתחום הקליטה, הרווחה והחינוך שקרובים לליבי. מצד שני למדתי שלא להגיד אף פעם לא חד משמעי".

• "ברגע שילד מהמשפחתון מחבק אותך חיבוק חם, אמיתי ואוהב, אנחנו נטענים באנרגיות"

לצד העולם הפוליטי אביי ורעייתו עובדים בשנים האחרונות בכפר הנוער ויצו ניר העמק, כעובדי משפחתון מפעל להכשרת ישראל כזוג הורי בית לתריסר ילדים.
המשפחתון מתבסס על המודל החינוכי משפחתי בליווי כל השירותים המרכזיים הנלווים. הילדים הולכים לבתי הספר בקהילה עם שאר ילדי השכונה בה נמצא הבית, ומשתתפים אחר הצהרים בפעילויות שונות כמו חוגי העשרה, ושיעורי עזר. צוות המשפחתון מקיים קשר הדוק עם אנשי הקהילה באזור והמשפחתון פתוח לחברים וידידים מהקהילה, הורים וילדים. משפחתונים קהילתיים אלו מאפשרים שילוב של המשפחה הביולוגית בחייו של הילד ומסייעים לשפר את איכות חייו.
"הגענו לעבודה הזו בדרך די אקראית", מסביר דג'ן, "במסגרת פגישה עם יוסי גושן ששימש בתקופה דאז בתפקיד מנכ"ל המפעל. הוא הציע לנו להתראיין לתפקיד. בתחילה לא הבנו ממש למה אנחנו נכנסים, אבל היום אנחנו מגדלים 12 ילדים מקסימים בהשמה חוץ ביתית מכיתה א' עד יב'. זו עבודה סביב השעון עם התמודדויות יום יומיות ומחיר שמשלמים הילדים הביולוגיים שלנו, מחמש בבוקר עד השעות המאוחרות של הלילה. מנגד זו עבודה עם הרבה סיפוק וערכים מוספים גם לילדים שמקבלים מודל הורי תקין, גם לילדנו וגם לנו כהורים וכאנשים בוגרים. אנחנו עוברים הרבה הכשרות וזוכים לליווי מקצועי, אבל עדיין יש ההתמודדויות מורכבות שמאתגרות אותנו על בסיס קבוע. אבל ברגע שילד מהמשפחתון מחבק אותך חיבוק חם, אמיתי ואוהב, אנחנו נטענים באנרגיות ומוטיבציה לתרום לאותם ילדים ככל שאפשר. אני חייב לציין גם את התמיכה של מנכ"ל המפעל הנוכחי משה דולב וצוותו וכמובן של מנכ"לית הכפר אסתי כהן שיחד עם מוטי נתנאל, מנהל הפנימייה, דואגים לסייע לנו בכל סוגיה ומקלים עלינו את המלאכה". ואיך מוצאים זמן ללהטט בין כל הזירות, אני שואל את דג'ן לסיום: "בסופו של יום מוצאים זמן להכול, צריך רק לנהל את היום בצורה מחושבת ובתבונה", הוא מסכם.