הטור של דבורה קרוב: אין כלום בחוץ

המציאות שאנחנו חווים, היא בעצם שיקוף של התודעה שלנו, ולכן כל אחד מבין ומפרש את המציאת אחרת

אין כלום בחוץ, הוא כלי, שבהתחלה קצת קשה להבין, הוא אפילו נתפס כלא הגיוני. אז כדי להבין במה המדובר אציג דוגמא: מטופלת מספרת על הקושי שלה לשמור על מערכת יחסים תקינה עם אימא. כשנכנסנו קצת פנימה, התברר שהאימא מאד ביקורתית, וזה מוביל לכעס, לאכזבה, לבכי וגם לרגשות אשם.
הצעתי למטופלת שלי לבדוק היכן היא חווה את עצמה כביקורתית, ותשובתה ההגיונית הייתה: איך זה קשור אלי? אימא שלי ביקורתית, לא אני! נכון אמרתי, ובכל זאת הצעתי לה להתבונן על הביקורתיות של אימא שלה כשיקוף שלה.

• מה אומרת התפיסה הזו?  

שהמציאות שאנחנו חווים, היא בעצם שיקוף של התודעה שלנו, ולכן כל אחד מבין ומפרש את המציאות אחרת. כלומר האמת והעבודה התודעתית הם פנימה.
אז מה היופי בכלי הזה? הרי את אימא שלה המטופלת לא תוכל לשנות, וככל שתישאר בגישה שאימא שלה ביקורתית, לא יחול שינוי. ברור לכולנו שאנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו, ולכן כשאנחנו חשים מבוקרים, עלינו לחפש את הביקורתיות בתוכנו, למצוא את שורשיה ולתת לה מענה, ואז באורח פלא, נפגוש אותה פחות בשדה שלנו.
כך כשאני חווה אשמה, אחפש איפה אני חווה את עצמי מאשימה, או אשמה. ובדיוק באותו אופן, אם אני מרגישה שאחרים לא מעריכים אותי, עלי לבדוק איפה אני לא מעריכה את עצמי.
אנחנו משתקפים בסובבים אותנו בדיוק כפי שאנחנו חווים את עצמנו, ולכן עלינו לקחת אחריות ולרפא בתוכנו, כי אין כלום בחוץ.
"אין כלום בחוץ" זה אחד הכלים העוצמתיים בעבודה תודעתית, מושג שלמדתי מהגדולה מכולן: פריידי מרגלית, מפתחת המתאיזם, ממרחב מודעות. כשאנחנו חווים אירוע, במקום להיבהל ולהיות תגובתיים, נוכל לראות בזה הזדמנות להבין משהו על עצמנו, זה משחרר את הכעס, זה משחרר את האשמה, ומאפשר לקחת אחריות. וכשהאחריות בידינו – השמים הם הגבול.

דבורה עטר קרוב
מטפלת רגשית ומנחת סדנאות תודעה
טל': 054-6876546