אחים לאש: "חשוב לנו שאורי ודני יראו מלמעלה שאנחנו ממשיכים את דרכם בגאווה"

במלאת עשור לאסון הכרמל, לוחמי האש רון חייט מעפולה וגלעד סמנדייב ממגדל העמק, שאיבדו את אחיהם דני חייט ואורי סמנדייב, חוזרים לרגעי האירוע הטראגי, מספרים על השינויים במערך הכבאות ומעבירים מסר מרגש לאחים שנספו בתופת

עשר שנים לשריפה בכרמל. מעבר לעובדה שהשריפה שינתה את חייהן של 44 משפחות מקצה לקצה, היא שינתה באותה מידה את מערך הכבאות במדינת ישראל.
44 הרוגים היא גבתה! סוהרים, שוטרים, נהג אוטובוס, צופה אש ושני כבאים. כולם קיפחו את חייהם אל מול התופת שלא הותירה להם כל סיכוי.
הימים הם ימי דצמבר הראשונים של שנת 2010, בחוץ שורקות רוחות ערות מאוד, רוחות שהן החשש הגדול ביותר של כל כבאי מקצועי. יש שנוטים לחשוב שטמפרטורות גבוהות הן פונקציה ישירה להתפתחותן של שריפות והתפשטותן – אך אין זה נכון, זו הרוח, רק או בעיקר בגלל הרוח.
דיווחים ראשוניים על שריפה בסדר גודל חריג מתקבלים די מהר יחסית וגיוס כוחות, סיוע הדדי קראו לזה אז, יוצא לדרך.
בתחנת עפולה עולים דני חייט כמפק״צ ואורי סמנדייב כאיש צוות על עמק 9 הישן. רכב מרצדס מודל 81, הרכב שהחליף את המגירוס המיתולוגי ברוב התחנות בארץ.
מי שנסע ברכב הזה הריח טוב את האגזוז לכל אורך הדרך, לפעמים היה נדמה שהשריפה היא בכלל בתוך הרכב, כל הגזים מצינור הפליטה ישירות לתא הנוסעים.

• עיקול המוות

עם התגברות הדיווחים והחששות הכבדים לבטיחות האזרחים, החל שלב פינוי מאסיבי של יישובים ומתקנים אחרים. הכבישים נסגרו והתנועה הייתה אל כיוון אחד – מחוץ לאזור הסכנה. אחד המתקנים שנתקבלה לגביו החלטת פינוי היה כלא דמון. החלטה שגויה בדיעבד, שהביאה לאחד האסונות הגדולים שידעה המדינה ולאסון הגדול ביותר שידע מערך הכבאות בישראל.
אוטובוס צוערים מקורס של שב״ס קיבל את משימת הפינוי ועשה דרכו לביצועה. בזמן שכבאיות מתרוצצות בין המוקדים השונים המפוזרים בכל השטח הענק ללא כל סדר והיגיון, התרוצץ גם אוטובוס הצוערים. הוא היה בין הכלים הבודדים, שאינם כוחות כבאות, אשר שנסעו בשטח, ללא ליווי וללא כל הבנה מקצועית לאיזו תופת הוא נכנס. האוטובוס עלה במעלה הדרך בדיוק אל המקום האסור ביותר, המסוכן ביותר – עיקול המוות כינו אותו.
הקלטות הוידאו של צוערי השב״ס מתוך אותם רגעים בו האוטובוס החל להסתבך עם פניית הפרסה, מלמדים בבירור כמה חוסר האונים שם היה כה גדול. אף דמות מכוונת, מקצועית, שתנחה, תגן, או תוביל אותם אל חוף מבטחים.

• משימת התאבדות על הכרמל

הצוות של עמק 9 מבין מרשת הקשר כי אוטובוס הצוערים נמצא בסכנה. דני חייט מפקד הצוות מקבל החלטה, הוא לא חושב פעמיים ונכנס אל התופת בניסיון אחרון לנסות ולהציל אותם. יחד איתו כאמור אורי סמנדייב ואלעד ריבן, צופה האש החיפאי שהצטרף לצוות ובא לעזרה.
למרות המצב הבלתי אפשרי מצליח צוות עמק 9 להציל את חייהם של שישה אנשים בעזרת זרנוק אחד של מים בקוטר של 3/4 צול. כל כבאי מקצועי יודע שלעמוד מול עוצמות אש כאלה עם כלים ואמצעים שכאלה זו משימת התאבדות, לא אחרת.
למרות הנתונים צוות עמק 9 נותר במקום ולא נסוג. הוא נאבק ונלחם בכל כוחו כנגד כל הסיכויים ומציל חיים של אחרים.
מספר עיתונאים אמיצים במיוחד זכו לצלם את אותם רגעים מרגעי התופת. תמונות מקרוב ותמונות מרחוק. עוצמות האש שנראות באותן תמונות היסטוריות לא מותירות כל ספק – הסיכוי לצאת מדבר כזה בחיים הוא אפסי או שואף לאפס, ורק בדרך נס לא מוסבר ניתן יהיה לצאת ממנה בחיים.

• פנסי ההבהוב של הכבאית עמק 9 נמסו

דני חייט מבין לאחר מספר רגעים שמעבר למה שהצילו הוא והצוות שלו לא ניתן להציל עוד. הוא מחליט שעליהם לסגת מהמקום לא לפני שהוא מחפש אחר עקבותיהם של אורי סמנדייב ואלעד ריבן שנעלמו לו בתוך כל המהומה. יש האומרים שההתמהמהות של דני בחיפוש אחרי אורי ואלעד עלתה לו בחייו שלו. דני לא היה מוכן להפקיר את אורי ואלעד למוות. הוא נשאר וחיפש אחריהם כשהוא נשרף בכל גופו. אורי כבר ירד במדרון היער בניסיון נואש להימלט מהתופת. לאחר מספר רגעים הבין דני שאין בקרבתו אף אחד מהם, הוא עלה על עמק 9 כשכולו שרוף ופתח בנסיעה מהירה במורד הכביש.
עדויות מהתופת לא זכינו לשמוע מאף אחד מחברי הצוות, איבדנו את כולם. את העדות היחידה נתן אותו מרצדס ישן מודל 81, עמק 9, אשר היה חרוך כולו. פנסי ההבהוב שלו נמסו, כסאותיו וחלקי פלסטיק רבים בו לא עמדו בטמפרטורה ונמסו גם הם. אפילו ציוד שהיה בתוך התאים נחרך כאילו היה גלוי ללהבות ללא כל מחיצת ברזל.
העדות האילמת הזו של עמק 9 הספיקה כדי לדמיין מה עבר על דני, אורי ואלעד ז״ל באותם רגעים. עדות שמספרת במדויק עד כמה הסיכוי שלהם לשרוד היה אפסי – איבדנו את שלושתם.
בעוד המשפחות מתאבלות, נענה נציב הכבאות שחר איילון לבקשתן וקלט אל המערך את שני האחים הצעירים של דני ואורי – רון חייט וגלעד סמנדייב. היום, עשר שנים אחרי, הם ממשיכים את דרכם של אחיהם. שניהם נשואים עם ילדים ומשמשים כמפקדי צוותים. רון בתחנת עפולה וגלעד בתחנת נצרת.

• לרגל יום הזיכרון העשירי שאלנו את שניהם מספר שאלות זהות

איפה תפסה אותך ההודעה על האסון?
רון:
"בזמן האסון שיחקתי בקבוצת הכדורגל של הפועל חדרה, שכרתי בעיר דירה. אני זוכר שקצת לפני שיצאתי לאימון, בסביבות השעה 16:00, הופיעה על מסך הטלוויזיה כותרת על אוטובוס שהתהפך וישנם הרוגים. ראיתי גם שמדובר באירוע שריפה גדול אבל לא תיארתי לעצמי שדני יהיה שם. בכל זאת אירוע של חיפה, מה הסבירות שכבאי מעפולה יסתבך שם כבר בתחילת האירוע? המשכתי לאימון, התאמנתי כרגיל ובסביבות השעה 18:30, כשסיימתי את האימון, היו לי בטלפון 107 שיחות שלא נענו וקרוב ל90 הודעות. חלק מההודעות היו מאנשים שאין לי קשר יום יומי איתם. ״תהיו חזקים״, ״דני ייצא מזה״, ״יש לך אח גיבור״ וכל זה כשאני עדין לא יודע מה קרה באופן רשמי. מייד הבנתי, משהו נורא קרה".

גלעד: "השריפה תפסה אותי בזמן עבודתי בבתי הזיקוק בחיפה, מקום העבודה הקודם. זיהיתי את העשן הכבד והבנתי שמשהו חריג קורה. ידעתי שאורי במשמרת ושלחתי לו הודעה לטלפון. הוא השיב שהוא בדרך לשריפה ושלח לי חזרה תמונות מהאירוע. העוצמות של העשן והידיעה שאחי בדרך לאירוע קיצון כזה לא נתנו לי מנוח. כאזרח שלא מבין דבר בכבאות אתה מבין שאפילו תרחיש של שריפה קטנה יכול לגבות קורבנות. כשראיתי את ענן העשן מעל חיפה החשש הזה התגבר והלחיץ מאוד. כשחלפו השעות אורי כבר לא ענה לי לטלפון, נכנסתי ללחץ היסטרי. ניסיתי לא לאבד תקווה אבל ככל שנקפו הדקות הבנתי שמשהו לא טוב קרה, לא טעיתי.

היום, כשאתה כבר מספר שנים חלק מהמערך הלוחם של הכבאות אתה בטח שואל את עצמך לא אחת מה הוא היה צריך לעשות אחרת כדי לצאת מזה בחיים?? יש לך איזו תובנה בנושא? מה אתה חושב שיקרה בסיטואציה דומה בעתיד חלילה? האם יפעלו באופן זהה?
רון: "אין לי ספק בכלל שאם דני היה חושב רק על עצמו הוא היה יוצא מזה חי. דני בחר להציל חיים גם על חשבון חייו שלו, זה עולה בבירור מהנתונים בשטח. הרי הוא יכול היה להגיד כבר כמה דקות לפני ״אין סיכוי, בוא נברח״. מי שמכיר את דני יודע שהוא לעולם לא אחד שיברח כשאוטובוס מלא אנשים עולה בלהבות והוא תקוותם היחידה. אני יודע שדני עזב את השטח רק לאחר שראה שכבר לא היה סיכוי למרות שכבר נפגע קשה עוד קודם. כל עוד היה סיכוי הוא נלחם, מלחמה שעלתה לו בחייו. קשה מאוד להעריך מה תעשה במצב הזה, הדבקות במטרת הצלת החיים הוא משהו שאתה רוחש אותו עם השנים וזה יוצר בך מנוע בלתי מוסבר שגורם לך לסכן את חייך כמעט מבלי להניד עפעף, בזה בחרנו.

גלעד: "גם היום, עשר שנים אחרי האסון, כשאנחנו מקיימים דיונים על השריפה בכלל ועל הסיטואציה אליה נקלעו אורי ודני, אתה שומע דעות שונות ומגוונות מהחברים במשמרת. זו דילמה שלא ניתנת לתיאור. אתה רואה אנשים במצב קר שהם בעלי דעות שונות בתכלית אחת מהשנייה. אתה מבין שהם נקלעו למצב שבו כל החלטה עלולה לעלות בחיי אדם, בחייהם שלהם. אני לא יודע אם אפשר לענות בדיעבד על שאלה כזו, זה תלוי משתנים רבים. כפי שציינתי קודם, גם היום כשאתה מעמיד כבאים בפני דילמות כאלה אתה שומע דעות שונות ומגוונות וזה גורם לך להבין שכנראה אין כאן פתרון קסם. בדבר אחד אין לי ספק, עם הכלים והאמצעים שעמדו לרשותם הסיכוי שלהם היה אפסי מראש".