השעה הייתה בערך 11:15, יום ראשון 16 בספטמבר 2018, אימון בוקר שגרתי של הפועל עפולה בגבעת המורה, כאשר הכדורגלן אור אליהו (25) התמוטט באופן מפתיע על כר הדשא ואיבד את הכרתו. הנוכחים במקום מיד הרגישו שמשהו רע מתרחש. הדרמה נכנסה להילוך גבוה. חלק מחבריו לקבוצה נכנסו לפאניקה ואחרים פרצו בבכי. "איבדנו את הילד", זעק בקול רועד אחד מחבריו. במקביל, בראשו של המאמן אופיר חיים רצו באותם רגעים פלאשבקים מימיו כשחקן הפועל ב"ש (אוגוסט 2007), כאשר התמוטט לנגד עיניו חברו לקבוצה צ'סווה נסופוואה ולא שרד את פעולות ההחייאה. אומנם גם אליהו נגע במוות, אבל במקרה שלו הדרמה המלחיצה הסתיימה עם הפי-אנד, וזאת הרבה בזכות שני 'מלאכים', לדבריו, שהיו במקום והצילו את חייו. הראשונה היא הפיזיותרפיסטית אפרת גורן וחנון, והשני הוא מאמן השוערים דודי גיל. ברגע האמת השניים ביצעו בו פעולות החייאה עד שהגיע אמבולנס ופינה אותו לטיפול נמרץ.
"וואי וואי כמה התגעגעתי לכדור ולמגרש"
לאחר סדרת בדיקות במרכז הרפואי 'העמק' התברר שאליהו, ספורטאי בריא וללא היסטוריה רפואית של מחלות לב, לקה בדום לב. בסופ"ש שעבר, כשבועיים אחרי אותו אירוע דרמטי וכשלושה שבועות לפני שהוא פוסע לעבר החופה, אליהו הסכים להיפגש לראיון ולדבר על הכל. המקום שנקבע: האצטדיון העירוני בעפולה עילית. "תיזהרו בבקשה לא לחבק אותי. אני אחרי ניתוחון קטן", הוא דחק בנו בנימוס, "השתילו לי בגוף דפיברילטור, מכשיר המחזיר קצב לב לפעולה סדירה על ידי מתן שוק חשמלי. אני מקווה שלא אצטרך אותו בעתיד. אבל זה סוג של ביטוח חיים עבורי".
עוד לפני שהתיישב על כיסא המרואיין, אליהו הרגיש צורך עז לחוש את משטח הדשא. מיד לאחר מכן הוא הבחין בכדור שהובא לטובת הצילומים ופסע לעברו בהתלהבות.
"וואי, וואי כמה התגעגעתי לכדור ולמגרש. במצב שלי אסור לי להתרגש יותר מדי".
מכאן ועד לסיום הראיון מפלס ההתרגשות אצלו ינוע בצורה קיצונית והמוטיב המרכזי שיחזור על עצמו, איך לא, זה 'הלב'.
על אף שהוא ניסה לשדר עסקים כרגיל והפיץ את חיוכו היפה בלי הפסקה, ניכרו על פניו סימני חולשה. "עדיין לא התאוששתי לגמרי, אבל אין תלונות. בסך הכל מרגיש טוב. תודה לאל שזה מאחוריי".
קח אותנו בחזרה לאותו אימון. מה קרה שם?
"זה היה אימון בוקר שגרתי. עולים ומתאמנים, אני לא כל כך זוכר פרטים, אבל לפי הסיפורים ששמעתי 'אמרתי לאחד השחקנים 'תחזיק אותי אני נופל'. ברגע שנפלתי האנשים מסביב התחילו להבין שמשהו רע קורה והפכתי להיות לבן כמו סיד. אפרת ודודי התעשתו מהר, קרעו לי את החולצה והתחילו בפעולות החייאה ובעצם הצילו אותי. זה לא פשוט לתפקד במצב כזה. אני חייב לפתוח את הראיון הזה בהכרת תודה".
זוכר את הרגע שבו התעוררת בבית חולים?
"אני זוכר את בן דוד שלי אומר לי 'אור אתה בבית חולים. התמוטטת במגרש' וברקע שמעתי את המוניטור. זו הייתה הרגשה מוזרה מאוד. ואז אני פותח את העיניים ורואה את אבא שלי מזיל דמעות. סוגר את העיניים ופותח שוב ורואה הפעם חברים ומשפחה מתפללים וקוראים תהילים".
מה זה עשה לך כשראית את אבא בוכה?
"באותו רגע לא כל כך יכולתי להגיב ולא הבנתי מה קורה. אבל מאוחר יותר נזכרתי בזה וזה ממש קרע לי את הלב. בחיים לא ראיתי את אבא שלי במצב כזה. ניסיתי להראות לו ולמשפחה שהכל בסדר".
אז מה, היו רגעים שהיית 'בעולם האמת'?
הוא עונה בחיוך: "כן, לגמרי. החברים צוחקים על זה שכאילו עשו לי הלוויה ובעצם חזרתי לשמוע מה קרה. כשהתעוררתי ראיתי שכולם בוכים סביבי. אני עדיין לא מעכל את מה שקרה לי".
מה החברים מספרים על רגעי האימה?
"החברים סיפרו לי שהפכתי להיות לבן כמו סיד וכל פעם שהפסיקו את פעולות ההחייאה עוד פעם קרסתי והייתי בלי דופק. חלק מהם אמרו 'הילד הלך. הוא מת'. גם אחרי שהגיע אמבולנס אפיק כהן, שליווה אותי, מספר שהוצאתי קצף מהפה וזה היה סוג של טראומה בשבילו".
הרופאים הסבירו מה גרם לדום לב?
"מבחינת הרופאים אני תעלומה. עשו בדיקות מקיפות ולא מצאו שום דבר. אני ספורטאי בן 25, לא מעשן ושומר על אורח חיים בריא כך שאין הסבר הגיוני למה שקרה לי".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"לא יודע איך להודות ולגמול להם"
יממה אחרי הדרמה הגדולה הפיזיותרפיסטית אפרת גורן וחנון, שהצילה את חייו, ביקרה אותו בבית חולים. כצפוי הביקור ריגש עד דמעות את כל הסובבים ולא הותיר אף עין יבשה. במשך דקות ארוכות הם התחבקו ובכו. ממש כמו סצנה מסרט טורקי. "הייתה פגישה מרגשת מאוד. בכיתי בלי הפסקה ולא היה בא לי להסתיר את הדמעות, כי שם נפל לי האסימון שהיא בעצם הצילה אותי. התחבקנו וכולם בכו סביבנו. כל סכום כסף או מתנה שאתן לה או כל מילה טובה שאומר לה-זה מתגמד לעומת מה שהיא עשתה עבורי. אני חייב לה את החיים שלי. בזכותה נולדתי מחדש".
אז מעכשיו תחגוג יום הולדת גם ב-16 לספטמבר?
הוא מחייך ומתקן אותנו: "אחגוג מעכשיו שני ימי הולדת. אחד בתאריך הלועזי ואחד בעברי. אחרי מה שקרה לי אנסה כמה שיותר ליהנות ולחגוג. גם אקח על עצמי בלי נדר לעשות סעודת הודיה כל שנה בתאריך הזה".
האירוע הזה שינה אצלך משהו בראש?
"אני מרגיש שהחיים כבר לא רצים. הורדתי קצב. אין לאן למהר".
איזה מגבלות הרופאים הטילו עליך?
"כרגע אני צריך לנוח ולהתחזק, כי עברתי ניתוח קטן כמו של המבוגרים, למרות שאני רק בן 25 עם פנים של ילד בן 18. בחצי השנה הקרובה לא אוכל לשחק כדורגל, ובכלל אסור לי לעשות פעילות ספורטיבית".
"אני צריך לעבור את התקופה הזו ולהתאושש. בהמשך אנסה לחפש את הפרצה בחוק או את הרופא שיאשר לי לחזור לשחק כדורגל. זה ברור שההורים לא יתמכו ולא יאהבו את הרעיון הזה, כי זה כרוך בסיכון. אבל הלב והראש מסרבים כרגע לוותר על כדורגל."
"לא מדמיין את החיים שלי בלי כדורגל"
אליהו, טיפוס צנוע להפליא ואופטימיסט חסר תקנה, הגיע לראיון כשחיוך רחב נסוך על פניו. אבל ברגע שנשאל לגבי עתידו בכדורגל תוך שניות הוא שינה פאזה. לפתע החיוך התאדה והתחלף במבט עצוב. "הנושא הזה עדיין בבדיקות", הוא ממאן להשלים, לפחות כרגע, עם האפשרות שהרומן עם הכדורגל יסתיים. "להגיד שנגמר הכדורגל זה לא שפוי בשבילי. זה מה שאני יודע לעשות מגיל קטן. מגיל 15 עזבתי את הבית בכדי להגשים את החלום שלי בכדורגל".
אבל החזרה למגרש כרוכה בסיכון?
"אני צריך לעבור את התקופה הזו ולהתאושש. בהמשך אנסה לחפש את הפרצה בחוק או את הרופא שיאשר לי לחזור לשחק כדורגל. זה ברור שההורים לא יתמכו ולא יאהבו את הרעיון הזה, כי זה כרוך בסיכון. אבל הלב והראש מסרבים כרגע לוותר על כדורגל, זו האהבה הגדולה שלי. הכדורגל זורם בדם".
גדל בבית שבו חיים ונושמים ספורט
הוא נולד וגדל בעפולה לצד שלוש אחיות והכישרון הבולט שלו כבר מילדות היה כדורגל, למרות שנמשך גם לטניס. לדבריו, הוא צמח בבית שבו הספורט תפס מקום מרכזי. אביו, אלי (64), מורה וותיק לחינוך גופני (בי"ס 'אלומות') שבצעירותו היה מקום שני בארץ בהתעמלות קרקע, הדביק את ילדיו באהבה לספורט. "אבא שלי כל שנה רוצה לצאת לפנסיה, אבל אנחנו משכנעים אותו להישאר עוד קצת".
אחרי שעשה את צעדיו הראשנים במחלקת הנוער בעפולה, בגיל 15.5 עבר אליהו לאקדמיה של נס טוברוק והעתיק את מקום מגוריו לאזור נתניה, שם היה בערך עד גיל 20. הוא הספיק לשחק קצת בבית"ר רמלה/ת"א ומשם התגלגל בחזרה להפועל עפולה. "לפני הגיוס לצה"ל הייתה לי מחשבה להשקיע בצבא ולשלב גם כדורגל", הוא נזכר, "קיבלתי את המיונים הכי טובים, כולל קורס טיס. אבל אז אמרו לי אי אפשר גם וגם. מבחינתי זו לא הייתה שאלה. בחרתי ישר בכדורגל. גם בדיעבד אני לא מצטער על זה כי את החוויות שיש בכדורגל אין בשום מקום אחר. רק מי שכדורגלן יבין זאת".
"החתונה? סוג של פיצוי אחרי מה שעברתי"
במעבר חד אנחנו מדלגים לחלק היותר אופטימי של הראיון. בעוד כשלושה שבועות אליהו יפסע אל עבר החופה ויינשא לבת זוגו בחמש השנים האחרונות, שנהב (מאולגה), אותה הכיר בזמן שהתגורר בנתניה. האירוע המכונן יתקיים באולמי "הינומה" בחיפה ב-23.10.18.
"צחקנו על זה שניסיתי לברוח לה ברגע האחרון אבל לא הצלחתי", הוא מספר בחיוך. "הכנות לחתונה? לוקח הכל בפרופורציות. אני משדל ליהנות מכל רגע. החתונה הזו זה סוג שלי פיצוי בשבילי. סוג של מסיבה גדולה שאני בא ליהנות ממנה".
מה החלק הכי קשה בהכנות לחתונה?
"החלק הכי קשה היה למצוא אולם. היא גרה באולגה ואני בעפולה. לקח לנו שלושה חודשים להגיע להסכמה. כי האמצע זה מוסמוס שבואדי ערה. זה היה או להתחתן במקום אחר או לא להתחתן בכלל. בסוף הגענו להחלטה משותפת להתחתן ב'הינומה' בחיפה".
אגב, למה אשתך לעתיד לא הגיעה לראיון?
"כרגע היא מבלה במסיבת רווקות".
מה איתך, ויתרת על מסיבת רווקים?
"לא בדיוק. אחשוב על משהו רגוע בגלל המצב הבריאותי".
מתי בפעם האחרונה חווית אושר אמיתי?
"זה היה במשחק מול מכבי פ"ת באצטדיון המושבה אחרי שעשינו 2:2 ועלינו לחצי גמר גביע המדינה. פשוט חוויה מטורפת".
מה אנשים לא יודעים עליך?
"שאני כמעט ולא מתעצבן מכלום. היה איזה אימון שתומר סויסה הצליח לעצבן אותי. אחר כך באתי אליו ואמרתי לו כל הכבוד לך תומר שהצלחת לעצבן אותי אחרי הרבה זמן שלא עשו את זה".
"זה מטורף כמה שאני הולך להתגעגע וזה עוד יותר מטורף כמה שאני עוד לא מעכל את זה, ההורים שלי רוצים להביא לי פסיכולוגית שתבוא ותסביר לי את זה. מבחוץ אני מנסה לשדר עסקים כרגיל, אבל זה לא קל לי מבפנים".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
אל תסתכל בקנקן אלא מה שבתוכו
מבחינה חיצונית הוא לא נראה כמו אדם דתי, כזה שמקפיד על לימוד תורה ושמירת השבת, אבל מי מכיר את אליהו יודע שמדובר באדם מאוד רוחני. אחד שמחובר לבורא עולם ולתורה מעומקי נשמתו. אפילו מקפיד ללכת מדי שבוע לשיעור תורה. "מגיל קטן הייתה לי חיבה לדת", הוא מספר, "עם השנים יותר רציתי לחקור את העניין הזה. ראיתי ניסים מטורפים והבנתי שיש בורא לעולם הזה. כיום אני שומר שבת והתחזקתי. אני אדם מאמין. מדי שבוע אני הולך לשיעורים של הרב יוסי ארמה שהוא גם היה כדורגלן בעבר. אפרופו סימנים משמיים, הנה אחד שהוא קיבל לאחרונה. "לאבא שלי הייתה הרגשה לא טובה ולא מזמן אמר לי 'אור, קח 100 שקלים ושים בצדקה'. אמרתי לו 'אבא, מה אתה רוצה ממני לך תיתן אתה'. הוא התעקש איתי והבטחתי לו שאתן את הצדקה כשאגיע לכותל. ביום שקיבלתי דום לב תכננתי לנסוע אחרי האימון לכותל. אומנם לא הספקתי לתת את הצדקה, אבל אני מאמין שניצלתי ממוות בזכות הכוונה שלי".
מה השיעור הכי חשוב שהחיים לימדו אותך?
"תעשה את הדברים שאתה הכי אוהב כי אתה לא יודע מתי החיים יעצרו".
שמענו שיש לך כלב מיוחד בשם ג'וני?
"הבאנו אותו בגיל חודש וחצי ויש בינינו חיבור מטורף. ברמה כזו שלא מעניין אותו אף אחד חוץ ממני. סוג של אח קטן. גם כשאני הולך לשירותים הוא מחכה בחוץ עד שאצא".
תחביבים אהובים במיוחד?
"סוני פלייסטיישן וטניס שאני אוהב מגיל קטן".
מה החיפוש האחרון שעשית בגוגל?
הוא מבקש לבדוק רגע ומציץ בנייד: "וואלה, חיפשתי ברכת המזון. היינו כמה חברים ולא היה לנו מספיק ברכונים אז חיפשנו ברשת".
מה הדבר הכי מטורף שעשית בחיים?
"מטורף? מתתי לפני כשבועיים ופתאום חזרתי לחיים".
מה היית לוקח איתך לאי בודד?
"כדור ואיזה ספר שקשור לתורה, אולי גמרא".
אם יהיה לך בן תדחוף אותו לכדורגל?
"אדחוף אותו לכדורגל או לטניס".
איפה נראה אותך בעוד חמש שנים?
"אם לא כדורגלן אז יכול מאוד להיות משהו בעולם הספורט. מושך אותי מאוד להיות מאמן".
"זה מטורף כמה שאני הולך להתגעגע לכדורגל"
רגע לפני סיום הראיון הוא התבקש להפנות את מבטו לעבר הדשא ולספר עד כמה הוא יתגעגע למגרש ולכדורגל. זה הרגע שעיניו מנצנצות מרוב התרגשות ודמעות יוצרות אצלו תחושת מחנק בגרון. "זה מטורף כמה שאני הולך להתגעגע וזה עוד יותר מטורף כמה שאני עוד לא מעכל את זה", הוא אומר בקול שברירי, "ההורים שלי רוצים להביא לי פסיכולוגית שתבוא ותסביר לי את זה. קשה לי לדמיין את עצמי בלי כדורגל. מבחוץ אני מנסה לשדר עסקים כרגיל, אבל זה לא קל לי מבפנים".
מסר שאתה רוצה להעביר לקוראים?
"קודם כל בחתונה שלי אני מבקש שיירגעו קצת עם החיבוקים כי אני אחרי ניתוח. המסר הנוסף זה שאני רוצה לומר תודה ענקית לכולם על כל התמיכה האדירה. זה מרגש לראות ולשמוע כמה אנשים דאגו לי והתפללו בשבילי".