מזג האוויר הסוער ששרר ביום שישי החולף בעמק יזרעאל גבה כזכור מחיר כבד כשאלון דוד, 42, רוכב שרכב על טרקטורון ביחד עם חבר נוסף נסחף באזור מושב בלפוריה ומצא את מותו באורח טרגי. אבל כבד נפל על העיר עם כניסת השבת – בהיוודע דבר האסון.
בראשית השבוע התקשו במשפחת דוד לעכל את החלל שהוא הותיר. מאות חברים, בני משפחה ואישי ציבור פקדו בראשית השבוע את אוהל האבלים שהוקם בכניסה לחזית הבניין בה מתגוררת המשפחה.
• "לאט לאט נדלקו לי נורות אדומות"
רעייתו אושרת סיפרה על איש משפחה למופת, עם נתינה אינסופית לה, לילדיה ולכל סביבתו, "בדרך כלל מדברים על אדם טובות לאחר שהוא נפטר, אבל במקרה של אלון הכל אמת לאמיתה, ויעידו על כך המון אנשים שהכירו אותו", היא סיפרה בעצב, "הייתה לו יכולת חיבור יוצאת דופן לאנשים. בקלי קלות הוא היה מנהל שיחה עם ילדים, חברים של הילדים שלנו, מבוגרים וגם קשישים בני שמונים ויותר. קשה לי באופן אישי לדבר עליו בלשון עבר וגם פה, באוהל של השבעה אני מחפשת את אלון שייכנס, יצחיק את כולנו ועל הדרך יאמר לי ללכת להתאפר. בחודש הבא היינו אמורים לחגוג 20 שנה להיכרותנו. האהבה שלו לרכיבה על טרקטורונים החלה רק לפני כשנה. האהבה הראשונה שלו מלבד למשפחה היא דגים, והטיפול באקוואריום המיוחד של המים מלוחים שבביתנו".
אושרת, רעייתו של אלון: "הייתה לו יכולת חיבור יוצאת דופן לאנשים. בקלי קלות הוא היה מנהל שיחה עם ילדים, חברים של הילדים שלנו, מבוגרים וגם קשישים בני שמונים ויותר. בחודש הבא היינו אמורים לחגוג 20 שנה להיכרותנו. האהבה שלו לרכיבה על טרקטורונים החלה רק לפני כשנה. אם אלון החליט משהו, אי אפשר היה לשנות את זה"
ביום שישי, היום בו נהרג, אושרת לא חשה בטוב. את תחילת היום היא העבירה במנוחה במיטה, אבל שום דבר לא הכין אותה לטרגדיה, "יום שישי היה שגרתי. אלון הוציא את הילדים מבית הספר ואמר לי שהוא רוצה לצאת לרכיבה. כמובן שהזהרתי אותו ואמרתי לו שעדיף שיוותר נוכח מזג האוויר הגשום והסערה, אבל אם אלון החליט משהו, אי אפשר היה לשנות את זה.
הוא סימן לי ביד שתוך שעה הוא יחזור, ונפרד ממני בנשיקה. זו הייתה למעשה הפעם האחרונה שראיתי אותו. בשעות הצהרים המוקדמות התחילו לאט לאט להידלק לי נורות אדומות. זה התחיל בכך שאלון לא שלח לי תמונות וסרטונים מהשטח כמו שהוא עושה תמיד, הוא גם לא ענה לטלפון, וחשבתי שנגמרה לו סוללה, אחרי זה גם החלו להגיע טלפונים וסמסים בלתי פוסקים מבני משפחה מודאגים.
ניסיתי לקבל מידע דרך חבריו הטובים אבל ללא הצלחה. בסוף התבהרה התמונה הכל כך קשה ובלתי נתפסת. קשה לי לתאר את החיים בלי אלון, הבעל הכי טוב, החבר הכי טוב שלי, הורה טוטאלי לילדים שלו שידע להתחבר אליהם, ממש כמו ילד. החברות שלי איתו תחסר לי יותר מכל, כבר עכשיו אני מוצאת את עצמי רוצה כל כך לספר לו דברים. זכיתי בו ל – 20 שנה".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
אורלי אליה, אחותו של אלון סיפרה אף היא על מעלותיו הרבות והדגישה כי שמחת החיים והנתינה שלו הובילה אנשים רבים לרצות להיות בחברתו, "אין משהו שמישהו מהמשפחה היה מבקש והוא היה מסרב. הוא לא היה עוזב את ההורים שלי לרגע ולאחרונה הוא חשב על רכישת בית שבו יוכל לבנות עבורם יחידת דיור. מצוות כיבוד הורים הייתה ראשונה במעלה עבורו. כבר מהיותו ילד הוא היה מצחיק, שובב, אהוב ומקובל. מעבר להיותו בן משפחה הוא היה חבר אמתי עבור כולם. אנחנו עדיין לא מבינים ולא מעכלים איך נתגבר על האסון הזה", סיכמה אורלי.
• "אבא, איך עזבת אותי"
אגם, בתו של אלון דוד, מתקשה אף היא להתמודד עם לכתו בטרם עת של אביה האהוב. יום לאחר מותו הטראגי היא כתבה הספד מצמרר.
"אבא", כתבה אגם, "אני לא יודעת בכלל איך להתחיל לכתוב לך את זה. אני אוהבת אותך כל כך. אני לא יכולה להפסיק להיזכר בכל הימים שהיינו ביחד. אני לא מאמינה שאני יושבת כאן, בוכה בלי הפסקה וצריכה לכתוב עלייך בזמן עבר. אין לי מושג איך המוות שלך ניתן בכלל לתפיסה והאם אי פעם אתגבר על זה. פתאום, אני מבינה את השיר האהוב עליי בצורה אחרת. זה מזכיר לי אותך. אתה היית אדם מדהים, טוב לב, דואג, אוהב, חם, חברותי.
אין לי מילים בכלל לתאר עד כמה מקסים היית. רק ביום חמישי בלילה לקחת אותי, אחרי שהיית תשוש ועייף מהעבודה כדי לבדוק לי את הדלקת בעין. תמיד דאגת לאחרים לפני שדאגת לעצמך. יש לך הרבה חברים שדואגים ובוכים על מה שקרה. אתה תמיד הצחקת אותנו, דאגת לנו, הרעפת עלינו אהבה, קנית לנו כל דבר קטן שרצינו, הזכרת לנו ולסובבים תמיד שאתה אוהב אותנו ושאתה שם בשבילנו, היית גאה בי, ברעות ובריף הקטן כל כך.
אגם, בתו של אלון ספדה לו בכאב: "אני לא יודעת בכלל איך להתחיל לכתוב לך את זה. אני אוהבת אותך כל כך. היית אדם מדהים, טוב לב, דואג, אוהב, חם, חברותי. תמיד הצחקת אותנו, דאגת לנו, הרעפת עלינו אהבה, הזכרת לנו ולסובבים תמיד שאתה אוהב אותנו ושאתה שם בשבילנו"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
איך עזבת אותי ואת אמא שממנה עשית מלכה, דאגת לה כל כך, לא נתת לה לעשות כלום, רצית שהיא רק תנוח ותדאג לחינוך שלנו, גרמת לה להיות מאושרת תמיד. איך עזבת את רעות הקטנה שהייתה כל כך מחוברת וקשורה אלייך. איך עזבת את ריף הקטן והתמים שרק עלה לכיתה א׳ לא מזמן..הוא אהב ועדיין אוהב אותך כל כך, הוא תמיד יהיה גאה בך. תכננו לעבור לאיטליה ביחד כדי שאלמד רפואה.
אני אגשים לך את החלום הזה. אני אהיה רופאה ואלמד בארץ. אתה לא תזכה להיות נוכח פיזית בבר מצווה של ריף, בבת מצווה של רעות ובגיוסים שלנו לצבא, בחתונות שלנו.. אבל אתה תמיד תהיה איתנו בלב.
לכל מקום שנלך ובכל צעד שנעשה נזכור שאתה איתנו תמיד בלב. אני יודעת שהיית גאה בי תמיד, שאהבת אותי כל כך. תמיד הייתי ותמיד אהיה גאה בך, תמיד כולם העריכו אותך, אתה הכל בשבילי. אתה נמצא במקום יותר טוב עכשיו.. רחוק ממני, מאמא, רעות וריף.. אבל אני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה".
אולי מעניין אותך גם: