ריקוד החיים 

צלילי מוזיקה שמיימית, חיבוקים, נשיקות, ליטופים, ריחוף ולב פתוח. אפרת שלם חושפת בפניכם בעזרת (המנחה- מאפשרת) אפרת ארגמן מרם און את ריקוד ה"ביודנסה", ריקוד הנפש שמפיל את כל המחסומים. "כשנחשפתי אליו לראשונה הרגשתי שחזרתי הביתה. הוא דיבר את השפה שלי. זה היה מה שחלמתי תמיד", מספרת ארגמן.
מאת: אפרת שלם.
צילום:אלי ארגמן

מעולם לא הייתי רקדנית, ובטח שלא רקדתי על במות, אבל משהו בריקוד הביודנסה הקסים ומשך אותי לרקוד אותו. מאז 'הטעימה' הראשונה ששבתה את לבי בקסם לא מוסבר, אני מקפידה לרקוד אותו מדי יום שלישי במועדון בקיבוץ בית-השיטה. אחרי שעה וחצי של מגע מונחה, תנועות ספונטאניות, לצלילי מוסיקה שמיימית, חיבוקים, ליטופים, נשיקות, אור עמום – הלב נפתח, המחסומים נופלים, ואני מרגישה תחושה של ריחוף, קלילות, ושקט פנימי שעוד מהדהדים בי יומיים אחרי. בשיעור הראשון הייתי בהלם: כולם מתחבקים עם כולם, מניחים יד על שכם, מלטפים, נעים במעגל, בזוגות, בשלישיות ולבד. המוסיקה משתנה בהתאם לתרגילים המונחים על ידי אפרת ארגמן, מורה לביודנסה מזה 9 שנים. בשפה שלהם קוראים למנחה 'מאפשרת', כי היא מאפשרת מרחב לריקוד הנפש.
אז מהי הביודנסה התופסת תאוצה בארץ ובעולם כולו? מה יש בה שממגנט אנשים בכל הגילאים להצטרף לקבוצות ולהתמכר לריקוד הזה?
אפרת: "אתחיל בפירוש המילה: 'ביודנסה' מורכבת מהמילים: 'ביו' (ביוונית) = חיים, 'דנסה' (בספרדית) = ריקוד: ריקוד החיים. אתה רוקד את החיים שלך, את הרגשות, האהבה, השמחה, הפחדים שלך, ומקלף את הקליפות החיצוניות והשכבות שנערמו ברבות השנים, כדי להגיע אל המהות האוטנטית שלך, ל'אני' האמתי. זה נעשה בתנועות ריקוד ייחודיות הגורמות לאדם להביא לביטוי מנעד רחב של רגשות חבויים, ללא מילים. למעשה הביודנסה היא אינטגרציה בין המוסיקה, התנועה והקבוצה, והאנשים רוקדים את עצמם. את אישיותם. בקבוצות משתתפים צעירים בגיל עשרים עד 80 פלוס".
לאפרת ארגמן יש עוד שלוש קבוצות בעמק: ב'דורות בגלבוע', ב'גיל עוז' שבעמק המעיינות, ובקיבוץ משמר העמק. (קבוצות נוספות בעמק יש בעין חרוד מאוחד ובשער העמקים). היא חיה ביודנסה 24/7 ומתפרנסת ממנה. היא חלק מצוות של בית הספר לביודנסה בתל אביב המלווה ומדריך את 65 המנחים בארץ. מעליהם קיים ארגון גג.



ארגמן (48) נשואה ואם לשלושה ילדים. אישה מלאה, קלילה, נשית מאוד, ראשה עטור תלתלים כהילת ירח, עיניה קורנות אהבה ונתינה. לפני שש שנים חיפשה בית שיהיה נטול גדרות וחומות לגדל בו את ילדיה בחינוך ביתי, ומצאה אותו במושב רם-און שבתענך. בנה הבכור בן 17 עושה תואר במחשבים בלימוד עצמי. היא עצמה בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, אבל לא זה העניין שלה.

את רוקדת כל כך יפה, התנועות שלך גדולות ומדויקות. האם למדת ריקוד לפני שהתחלת עם הביודנסה?

ארגמן: "לא. אני לא רקדנית מקצועית וגם לא אהיה. בזמנו השתתפתי בקבוצת ריקוד 'ריו אביירטו' בהרצליה, מקום מגוריי הקודם. אחרי שנתיים בחוג, המורה ספרה על ריקוד חדש המגיע לארץ בשם 'ביודנסה'. כשנחשפתי אליו לראשונה הרגשתי שחזרתי הביתה. הוא דיבר את השפה שלי. זה היה מה שחלמתי תמיד".

"היה ברור לי שאני רוצה להעביר את כל הטוב הזה לאחרים"

ארגמן למדה במשך שלוש שנים בבית הספר לביודנסה בהרצליה. אחר כך פתחה קבוצות משלה. "קרו לי הרבה שינויים בהתייחסות לאנשים, בתקשורת עם בן זוגי, למדתי לקבל ולאהוב את עצמי, החיים שלי נעשו יותר שמחים, הפכתי לאדם יותר מאושר.  הביודנסה מאפשרת לאדם להיות מי שהוא באמת ללא מסכות, להיות אותנטי. היה ברור לי שאני רוצה להעביר את כל הטוב הזה לאחרים. אני רואה בעבודה זו שליחות, תרומתי הצנועה לשיפור האנושות".
הביודנסה נוסדה על ידי רולנדו טורו בספרד, והיא נפוצה כבר ב- 54 מדינות. לישראל הגיעה לפני 12 שנים ותפסה תאוצה מהירה במיוחד, בגלל הסטרס, המתחים והסכסוכים הקיימים בארץ. היום יש בארץ קרוב למאה קבוצות שרוקדות ביודנסה. ארגמן לא מדברת על שינוי אידאולוגי, אלא על שינוי חברתי, שינוי מתוך חיבור טבעי לחיים, לשמחה, לקבלה ולאהבה. "בניגוד לבעלי החיים, אומרת ארגמן, בני האדם צריכים ללמוד להיות אנושיים, לעשות טוב לעצמך ולסביבתך. ככל שהטכנולוגיה משתכללת, הביטוי הרגשי הולך ומצטמצם. אנחנו מתנהלים כטייסים אוטומטיים, נעים במהירות ממטלה למטלה בלי לנשום. הביודנסה מחזירה את הנשימה ואת הרגש לחיים. היא מסייעת לאיזון מערכת העצבים האוטונומית. שילוב של רצף תנועות איטיות (סלו-מוישן), מחזיר את האיזון הביולוגי. אלה תוצאות שנבחנו במחקרים מדעיים.


"בזכות המגע והמוסיקה מתעוררים באדם כל מיני רגשות שהיו רדומים בו. זה קורה באופן ספונטאני. לפעמים אני מתחבקת עם מישהי ובוכה, ואני לא יודעת על מה ולמה?"



"המטרה העיקרית, מדגישה ארגמן, היא לעורר באדם את הפוטנציאל הרדום בו. את החיבור לשמחת החיים, לתקשורת טובה יותר, ולקבלת השונה. בדרך- כלל אנשים חוששים להביע רגשות, כאן אני מאפשרת להם ללא מילים להביע אהבה, עצב,  פחד שהודחקו. הביודנסה מאפשרת לאדם להיות הוא עצמו, בהתחלה זה עובד אחרי כמה ימים ולפעמים אחרי חודשים. הפסיכולוגיה לא תמיד מוכיחה את עצמה, והביודנסה למעשה עוקפת את המוח ומגיעה ישר לחלקים הפרימיטיביים של האדם.

ראיתי שאתם כל הזמן מתחבקים. מה מטרת החיבוקים האלה?

"החיבוקים האלה אינם מיניים, סכסיים, אלא – אנושיים. המגע מאוד חשוב. תראי כמה שילדים אוהבים לחבק ולהתחבק. זה משהו מאוד טבעי. בזכות המגע והמוסיקה מתעוררים באדם כל מיני רגשות שהיו רדומים בו. זה קורה באופן ספונטאני. לפעמים אני מתחבקת עם מישהי ובוכה, ואני לא יודעת על מה ולמה? התנועה, המוסיקה והמפגש החברתי, מוציא ממני בכי ללא סיבה, כאב לא מוגדר. אותו דבר קורה עם השמחה, תרגילים מסוימים מביאים לפרץ של צחוק והרוקד מרגיש שהוא עף בשמיים".
באחד התרגילים (ויוונסות, בשפתה) להשלת הקליפות, נתבקשנו לעשות פרצופים אחד לשני, תוך כדי ריקוד. אני, שתמיד שומרת להיראות יפה ומטופחת, לא האמנתי שאני מסוגלת לעוות את פניי, להוציא לשון, לפזול, ולקבל מבן הזוג פרצופים מגעילים, שעוררו בי צחוק משחרר ועמו הרפיה…

את יכולה לתת לי דוגמאות של אנשים שהביודנסה השפיעה על חייהם בצורה משמעותית?

ארגמן: "אני יודעת שאנשים שרקדו אצלי עשו שינויים משמעותיים בחיים. הם נעשו יותר שמחים. לפעמים זה קורה מהר, ולפעמים אחרי כמה חודשים. למשל, אישה כבת שישים, בודדה, שישבה בביתה כבויה, לא יצאה מהבית, אחרי כמה חודשים מצאה בן זוג והחלה לחיות מחדש. אישה אחרת אמרה שבזכות הביודנסה החלה לדבר עם אנשים שעד אז הייתה 'ברוגז' עימם. הביטחון העצמי שלהן התחזק והן נפתחו".

• בנות החוג מתארות איך הביודנסה משפיעה עליהן

אורית סגל-לב (49 רשפים) אם לשלוש בנות, רוקדת בקבוצה שנה: "הביודנסה החזירה לה את שמחת החיים והחיוניות. אני מגלה עוד ועוד חלקים באישיותי שלא הייתי מודעת להם עד כה. זו שפה שנייה שלי. זהו חיבוק אחד גדול".

• ליליאן בר-און (68 עין חרוד מאוחד) גרושה פלוס 3, קוסמטיקאית

"ברגע שמתחילה המוסיקה, מתחיל הקסם. אני חווה רגשות חזקים, לפעמים שמחה, לפעמים עצב, אני כולי נרגשת… אחרי שעה וחצי של תנועה, אני זקוקה להיות עם עצמי בשקט, לעכל את החוויה ולהישאר עמה."
ריבי גדיש-סער (, 44 רשפים) נשואה פלוס 3, מנחה בבית ספר 'שקד' עמק המעיינות, ותק – 4 שנים בביודנסה: "ביודנסה זו דרך חיים. זה בית ספר לאהבה, ללא שיפוטיות, שמחת חיים ותקשורת טובה עם הסביבה. היא מאפשרת לי לדייק את עצמי ואת המקום שלי. הביודנסה מקדשת את החיים, ומקרבת אותי למהות הפנימית שלי".
היום בעידן הניו-אייג' צצו תורות רבות ומגוונות להפחתת סטרס, העמקת התודעה והתקרבות למהות הפנימית של האדם, כמו שיטת ימימה, NLP, חשיבה חיובית, מדיטציה, בודהיזם ועוד. ספרים רבים נכתבים בנושאים אלה. בקשת האפשרויות הזו, לביודנסה יש מקום חשוב, בגלל השילוב של הגוף, המוסיקה והקבוצה, לכן לא פלא שהיא מתפשטת  הארץ. תנסו גם אתם.