קיבוץ בתוך מושב

שמעתם על קיבוץ בתוך מושב? כן, יש דבר כזה. 14 שנים לאחר שגרעין נוצרי ראשון הגיע מקנדה למגן שאול נרקם במקום סיפור הצלחה חברתי- כלכלי שמשגשג לכל אורך התקופה- עם גולת הכותרת- מפעל 'גלבוע תעשיות מכשור בע"מ' המצליח. אפרת שלם נחשפה לקונספט ההתיישבותי הייחודי, להתמזגות ההרמונית של האידיאולוגיות, לפשטות, ולהתנזרות הקהילה מחומריות – בעידן השפע בו אנו חיים

ראיתי כבר קיבוץ שיתופי, קיבוץ מתחדש, קיבוץ דתי, קיבוץ עירוני, קיבוץ אנתרופוסופי, קיבוץ מעורב דתי-חילוני, אבל לא ראיתי 'קיבוץ נוצרי ציוני', המושתת על ערכי וברכי הנצרות. ובכן, אז יש כזה, הוא ממוקם במושב מגן שאול שבתענך, והוא משגשג ופורח. לפני 14 שנים הגיע מקנדה הגרעין הראשון, שמנה משפחות בודדות בלבד. היום הוא מונה 15 משפחות ו-30 ילדים, יחד כ- 100 נפש. הם הגיעו בזמן הנכון למקום הנכון בימי המשבר הכלכלי בארץ:  מגן שאול היה אז במצב קשה, גידולי החקלאות קרסו, חממות הוורדים עמדו בשיממונם, והחובות הלכו ותפחו. את החיבור ביניהם עשה דני עטר שהיה אז ראש המועצה האזורית. בתחילת הדרך היו במושב התנגדויות וחששות מהשפעה מיסיונריות, אך די מהר הם למדו להכיר את שכניהם, והיום זהו סיפור הצלחה בכל קנה מידה. שמו של הקיבוץ 'שלו', והוא שייך לארגון גג 'בית אל'. הקיבוץ רשום אצל רשם העמותות כקיבוץ לכל דבר ועניין.

לאחר כמה שנים הם תפסו אחריות על שיקום הנוי, ניקו את שטח המושב, טיפלו בשדרות עצי הזיתים והפיקו שמן. למרות שהם לא משתמשים בבריכת השחייה (מטעמי צניעות), השקיעו בה כספים להפעלתה מחדש אחרי שנות יובש. מאז חזר מגן שאול לחיים והוא נראה יפה ומטופח.



"אני קיבוצניק"

מפעל 'גלבוע תעשיות מכשור בע"מ' המצליח הוקם במושב. בשכונות המגורים הם שכרו וגם בנו דירות עבור המשפחות וגני הילדים. המפעל הוא מפעל טכנולוגי ברמה בינלאומית. היום הוא מעסיק כ- 150 עובדים, 70% אנשי המושב והאזור 30% מהקיבוץ. הקיבוץ מתנהל כיחידה אוטונומית סגורה בתוך המושב. מסגרת בתוך מסגרת. עם הזמן שתי הקהילות השונות, מצאו דרכי חיבור והבנה, והם אפילו חוגגים יחד את החגים. ילדי הקיבוץ מנגנים בטקסים, וביום כיפור המבוגרים שומרים בשער. רבים מהמושבניקים מתפרנסים מהמפעל, והבנים החלו לחזור הביתה בגלל אפשרויות התעסוקה. נבנתה הרחבה ומחירי הנדלן עלו.   

את ארנולד קורץ (55, נשוי) מנהל המפעל פגשתי במשרדו הצנוע. כאשר תיאר לי את צורת החיים שלהם, ראיתי בעיני רוחי את החלוצים של דגניה בראשית דרכם, ונזכרתי במחזה של יהושע סובול 'ליל העשרים': חיי סגפנות, צניעות, שיחות נפש, קופה משותפת, תקציב שוויוני אחיד (המנהל והפועל מקבלים שכר שווה), עזרה הדדית, אין רכב פרטי, אין טלוויזיה, חינוך שווה, אסיפה, ועדות, קבלה לחברות, מועמדות, בקיצור – דגניה, כל אחד לפי יכולתו וכל אחד לפי צרכיו, קיבוץ עם ערכים סוציאליסטיים של פעם, ותתפלאו זה עובד, ועובד טוב. קורץ מכריז על עצמו בגאווה – 'אני קיבוצניק!'.

לא שמעתם על השינויים שעברו הקיבוצים? הם ברחו מהשותפות.

קורץ: "שמענו. כל קיבוץ צריך להחליט מה טוב עבורו. הקיבוץ הוא דינמי ועליו להתאים את עצמו למציאות המשתנה. אנחנו חייבים לשמור על הערכים שלנו (כל אחד לפי יכולתו וכל אחד לפי צרכיו) מצד אחד, ומאידך אנו מאפשרים היום קצת יותר חופש לאדם. למשל, כל אחד יכול להשתמש ברכבי הקיבוץ מתי שהוא רוצה ויש עוד. חברי הקיבוץ לא יוצאים לפנסיה, הם עובדים עד כמה שהם מסוגלים. את הילדים פגשתי בארוחת הצהריים בגן הילדים. הם ישבו עם סינרים, בשקט ובנימוס אירופי. נבוכו קצת כשנשאלו לשמם. הם היו מטופחים ונקיים כל כך כמו ילדי פרסומת. המטפלת דיברה גרמנית. בחדרי הבית היו פינות יצירה, שולחנות ציור, ובפנים חדר שינה עם מיטות קטנות. הנשים לבשו שמלות ארוכות, ושיערן אסוף. עיניהן היו מוארות, קודש לצאצאים. כבר מגיל קטן הם מדברים שלוש שפות: אנגלית (בבית), גרמנית ועברית (בבית הספר). הם עושים את הבגרויות של משרד החינוך. בהגיעם לגיל הגיוס הבנים מתגייסים לצה"ל.    

ומה לגבי חתונות? קשה למצוא בני זוג בקהילה סגורה?

קורץ: "רוב הצעירים מוצאים את בני זוגם בתוך הקהילה, חלק מהם יוצאים לחו"ל, או שמוצאים וחוזרים או שעוזבים. החתונות מתנהלות בטקס פנימי אזרחי".

ויש עזיבות?

קורץ: "יש. בעבר עזבו אותנו כמה משפחות שהחליטו לבחור בדרך אחרת. אין ספק שזה כואב, אבל אנחנו ממשיכים בדרכנו".


"אנחנו חייבים לשמור על הערכים שלנו (כל אחד לפי יכולתו וכל אחד לפי צרכיו) מצד אחד, ומאידך אנו מאפשרים היום קצת יותר חופש לאדם"



"הערך הכי חשוב בעינינו הוא 'ואהבת לרעך כמוך"

כאן במגן שאול מתמזגות יחד אידאולוגיה סוציאליסטית עם אמונה דתית נוצרית, ושתיהן יוצרות סינתזה מעניינת של פשטות, צניעות, התנזרות מחומריות, ונתינה בלתי פוסקת לאחר. הם מאוד נזהרים לא להבליט את הסממנים הדתיים. לא תמצאו כאן כנסיה, צלב, או כל סימן  נוצרי אחר. את התפילות מקיימים בבוקר בחדר האוכל או בחוץ על המגרש, מברכים ומודים כשהטקסט חופשי. למעשה, הם אינם שייכים לזרם כלשהו בנצרות. הם מאמינים בדרך עצמאית משלהם.

המוטיבציה של הנוצרים, לעזור לישראל, נובעת מההנחה שהעם היהודי הוא השורש של העולם, והנצרות היא הענפים הצומחים מהשורש. היחס ליהודים הוא יחס של כבוד ואהבה לעם הנבחר. החיבוק את ישראל ואת מגן שאול הוא חיבוק של נתינה והערצה.

קורץ: "אנחנו אומרים שהברית החדשה והתנ"ך משלימים אחד את השני. אנחנו מאמינים גם בישוע וגם באלוהים. הערך הכי חשוב בעינינו הוא 'ואהבת לרעך כמוך,' ועל פיו אנחנו חיים. מבחינתנו הנצרות היא המשך הסיפור התנ"כי, וישוע מצטט רבות את הנביאים. הרעיונות שהוא מביע נמצאים בעולם היהודי של אותה תקופה, ובאים לידי ביטוי גם במשנה. אנחנו לא העם הנבחר – אנחנו לא במקום הראשון. ה' איפשר לנו להיות שותפים של העם היהודי. לכם יש זכות גדולה, ואני לידכם מרגיש בבית".

הנוצרים האלה רואים את תפקידם בעולם לעזור לישראל להתקיים, לחזק אותה. על כן הם בוחרים במודע להתיישב במקומות הכי קשים, ולתת פרנסה לעם ישראל. הם מאמינים בארץ ישראל השלמה, התנכ"ית.  

שילוב של שותפות ונתינה טוטאלית

'האח הבכור' של קיבוץ 'שלו' הוא קיבוץ בית אל הנמצא בזיכרון יעקב. קהילת בית אל הגיעה מגרמניה הרבה לפני קהילת ממגן שאול, בשנת 1963 עם מנהיגתה אמה ברגר, אחות במקצועה, שאחרי שנרפאה ממחלה קשה הבינה שקרה לה נס, ונדרה נדר להקדיש את חייה לעזור לשיבת העם היהודי למולדתו. היא חרתה על דגלה את הפסוק מבראשית: 'מברכיך אברך, ומקלליך אאור', מי שיברך את מדינת ישראל, אמרה, יבורך בעצמו'. וכך הצטרפו אליה מאות 'מבורכים' שעלו איתה לזיכרון יעקב. בסביבות שנת 2004 קיבלו חברי הקהילה מעמד של תושבי קבע בישראל, והיום הם מונים כמה מאות נפשות.

בין שתי הקהילות יש קשרים יום-יומיים: ילדי מגן שאול נוסעים מדי יום ללמוד בבית הספר בזיכרון. לומדים עד י"ב, עושים בגרויות של משרד החינוך. בכיתה ט' מתחילים לעבוד גם במפעל לרכוש את המקצועות הנדרשים למפעל, כדי ליצור דור המשך. בזיכרון יש כבר בית סיעודי עבור זקני הקהילה. בית העלמין נמצא בחיפה ובגבעת עדה, ועל הקברים אין צלב.

לחמשת מפעלי בית-אל יצאו מוניטין רבים בכל העולם בשל איכות המוצרים. הם פרוסים בצפון ובדרום: בזכרון יעקב, בבני יהודה ברמת הגולן, במגן שאול, באזור התעשייה שח"ק ליד אום אל פאחם, ובאזור התעשייה של הישוב הקהילתי ספיר שבערבה, שם מוקם מפעל חדש. בכל מפעלי בית אל עובדים מעל אלף עובדים.  

"מייד אין יזרעאל"

הייחוד של 'גלבוע תעשיות מכשור בע"מ' הוא מוסר עבודה גבוה, הקפדה 'יקית' על איכות המוצר בסטנדרט הכי גבוה שאפשר. איכות המוצרים משכה אליו חברות גדולות, מן החשובות והידועות בעולם, ששמעו על המפעל מפה לאוזן, ללא פרסום מסחרי, הכול נעשה בצנעה. אותו דגש ותשומת לב הם שמים על רמת השירות: נותנים שירות אמין לחברה גדולה כמו גם לקטנה. בקבוצת בית אל מייצרים מגוון רחב של מוצרים: חלקים למטוסים, לחדרי ניתוח, מסנני אב"כ, חדרים סטריליים, טורבינות גז, בתי חולים שדה, אוהלי אב"כ, חלקים לרכבות, קוסמטיקה, וגם בתחום המזון: ריבות, לחמים, רטבים ועוד. המוצרים לייצוא נמכרים עם התווית 'מייד אין יזרעאל' בהבלטה מכוונת. המוטיב של נתינה הוא מוטיב מרכזי בחייהם. קבוצת בית אל תורמת לגופים רבים.

בכניסה למפעל תלויה תעודת קלף מטקס הנחת אבן הפינה ל'גלבוע תעשיות מכשור בע"מ', משנת 2003, ובו פסוקים מישעיהו פרק י"ד שהם למעשה 'האני מאמין' שלהם: "כי ירחם יהווה, את יעקב ובחר עוד בישראל, והניחם על אדמתם, ונלווה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב". ואכן, 'הגרים' במגן שאול נספחו לבית יעקב, והם מביאים את ערכי התנ"ך, הנצרות, והקיבוץ בשילוב נדיר ויוצא דופן, שלא קיים בשום מקום בעולם, שילוב של שותפות ונתינה טוטאלית.