מה קורה שיהודי, נוצרי ובדואי נפגשים בצבא?

במקרה הזה לא מדובר בעוד התחלה של בדיחה ממוחזרת אלא במציאות אמתית שמתקיימת הלכה למעשה בגדוד הסיור המדברי של צה"ל. שלושה חיילים מאזור העמק המשרתים בגדוד, רב – סמל מיכאל פינצ'בסקי ממגדל העמק,
רס"ל מוחמד שיבלי – מוסלמי מהכפר שיבלי וסגן רוחי דבס – נוצרי המתגורר בנצרת פותחים צוהר לשירות המשותף, חושפים את החיבור המיוחד שנרקם בינהם, המורכבות בעבודה מול האוכלוסייה הפלסטינית, התגובות שהם מקבלים בבית ובכפר ומשימת העל שעומדת לנגד עיניהם

מאז הקמתו לפני כשלושה עשורים, היה גדוד הסיור הבדואי מעין כור היתוך של החברה הישראלית. הגדוד, אשר עד לפני מספר חודשים פעל אך ורק בגזרת עוטף עזה ועקב כך מכונה הגדס"ר המדברי, משלב בתוכו מוסלמים, דרוזים, נוצרים ויהודים, אשר מבצעים את המשימות המאתגרות והמורכבות זה לצד זה, כתף לצד כתף, בשיתוף פעולה יוצא דופן.

לאחרונה, מתוך הכרה של הדרגים הגבוהים בצה"ל ביכולותיו של הגדוד ולאחר שהוכיח את עצמו, עבר הגדוד לבצע פעילות מבצעית באזור יהודה ושומרון. המהלך מהווה קפיצת מדרגה עבור הגדוד, במיוחד בתקופה מאתגרת זו, שכן הלוחמים נמצאים באופן יומיומי במגע עם האוכלוסייה הפלסטינית. לא אחת אגב, סיכלו לוחמי הגדוד ניסיונות פיגוע באזור זה. בתוך כך, מקפידים בגדוד לאפשר לכלל המשרתים, מכלל המגזרים, לקיים את מצוות דתם ואת מנהגיהם.

האתגרים והמשימות המורכבות הנגזרות מהשירות בגדוד הובילו אותנו להכיר השבוע שלושה חיילים מהגדוד. הראשון, החובש הגדודי, רס"ל מוחמד שיבלי- מוסלמי המתגורר בכפר שיבלי. השני, עוזר קצין האג"ם של הגדוד (בקרוב יתמנה לסגן מפקד הפלוגה המבצעית), סגן רוחי דבס – נוצרי המתגורר בנצרת. והשלישי, נגד שמשמש בתפקיד קשר בגדוד, רב-סמל מיכאל פינצ'בסקי – יהודי המתגורר במגדל העמק. השלושה, פותחים צוהר מרתק לשירות הרב מגזרי בגדוד, למשימות שעל הפרק, לשילוב האוכלוסיות בגדוד ועל האתגרים הייחודים הנובעים מהשירות בו.


"הגדוד הוא דוגמה ומופת לדו קיום, לחיים יחד בלי אפליה ובלי גזענות. זה מאוד כואב שבחוץ זה לא קורה. אנחנו ישנים ביחד, אחד ליד השני, מיטה לצד מיטה, אוכלים מאותו האוכל ושותים את אותה השתייה"


ראשון הדוברים הוא רס"ל מיכאל פינצ'בסקי, 24, נשוי טרי לאישה ששירתה יחד עמו במחלקת הקשר בגדוד. הוא התגייס לצה"ל לפני קצת יותר משש שנים וסיים בהצלחה טירונות בבסיס חוות השומר. "הייתי היחיד מבין החברים שלי שהתגייס", משחזר מיכאל, "הם אומנם לא עלו על מדי צה"ל, אבל תמכו בי כמובן. לאחר הטירונות יצאתי להכשרה קרבית בחטיבה 7, חטיבת שריון, אולם בשלב מסוים הגעתי להבנה שזה פחות מתאים לי, והלכתי לכיוון של הקשר והתקשוב. עברתי קורס רכז אמצעי תקשורת, ומשם הגעתי לתפקיד שבו אני נמצא כיום, כרכז אמצעי תקשורת בגדוד הסיור הבדואי. בתפקיד הזה אני בדיוק 'סוגר' חמש שנים".

 רב-סמל מיכאל פינצ'בסקי, במרכז, עם חבריו לגדוד
רב-סמל מיכאל פינצ'בסקי, במרכז, עם חבריו לגדוד

• מצליחים להגיע לשירות בגדוד כזה ללא דעות קדומות?

"בגדוד ללא ספק יש מגוון אדיר של משרתים. בין אם מדובר בדתות שונות – יהודים, מוסלמים, נוצרים וכו', ובין אם מדובר במוצא של אותו אדם. יש לנו משרתים ממשפחות יוצאות אתיופיה, רוסיה, מרוקו ובעצם כמעט כל מוצא אפשרי. ממש קיבוץ קטן. הגעתי עם לא מעט דעות קדומות כמו רוב האנשים, ובמרוצת השנים הדברים השתנו. בכל זאת אני משרת בגדוד כבר חמש שנים, ובתקופה כזאת הופכים לחברים לכל דבר. אנחנו לא מתייחסים להבדלים בינינו, הכול שווה. יש לא מעט חברים מהגדוד, בדואים ונוצרים, שאני פוגש גם כשאני יוצא מהגדוד וחוזר הביתה. הם מתגוררים בכפרים באזור שלי, ביקרו אצלי בבית, וכמובן שהיו גם אורחים בחתונה שלי. בחתונה היו בסביבות 100 אנשים רק מהגדוד- חברים שהשתחררו כבר וחברים שנמצאים בשירות כיום".

ההבדלים התרבותיים בין המגזרים לא באים לידי ביטוי בפעילות השוטפת, לפחות מנקודת ראותו של מיכאל שמנסה להסביר כיצד הם פועלים בהצלחה, "ללא ספק יש מנטאליות שונה, בכל המובנים",  הוא מדגיש, "אצל המוסלמים המוטיב של הכבוד הוא מאוד מרכזי, ואצל היהודים הוא פחות משמעותי. כל אחד מגיע עם המנהגים שלו מהבית, עם המטען המשפחתי שלו, וצריך ללמוד לעבוד אחד עם השני. צריך ללכת אחד לקראת השני ולא להיות עקשנים".

חיילי הגדוד הבדואי, תמונת המחשה צילום: דובר צה"ל
חיילי הגדוד הבדואי, תמונת המחשה צילום: דובר צה"ל

במבצע 'עמוד ענן', נפצע אחד החיילים הבדואים בגדוד כאשר רסיס גדול מפצמ"ר פגע לו באזור הבטן. פינצ'בסקי היה הראשון שמשך אותו למיגונית והעניק לו את הטיפול הראשוני. הכול היה מתווך אינסטינקטים, כשלא הייתה לו כלל הכשרה רפואית. "אני לא יודע אם מה שעשיתי הציל לו את החיים בסופו של דבר, אבל הידיעה שכיום הוא חי מספיקה לי. באתי לבקר אותו בבית החולים ממש אחרי הפציעה, ואמא שלו לא כל כך הבינה מי אני. הלכתי אליה יחד עם מש"קית הת"ש שלמעשה הסבירה להם על כל מה שקרה, והיא ושאר המשפחה חיבקו אותי והודו לי. במשך חצי שנה אחרי הפציעה הייתי בא פעם בשבוע לבקר אותו. הזמינו אותי לבקר גם אצלם בבית, אבל ויתרתי מכיוון שהכפר הספציפי הזה לא תומך בגיוס לצה"ל. כאשר הוא חזר הביתה, הוא היה חוזר בלבוש אזרחי, כדי שלא ידעו שהוא חייל".

• יש ערך מוסף לשירות בגדוד?

"כשהיינו בעזה היינו רואים פלסטינים רק מעבר לגדר. ביהודה ושומרון רואים אותם ביום – יום במעברים, במעצרים, בפעילות באוכלוסייה. השפה היא יתרון גדול עבור מי שיודע אותה. במשך חמש השנים שבהן אני בגדוד, למדתי לא מעט את הפה הערבית. אי אפשר שלא, כשרוב החברים שלך יודעים ערבית. אני פחות מדבר, אבל כן יודע להבין תכנים של שיחות בצורה מצוינת".

• "כולנו תחת מטרה אחת"

לצד פינצ'בסקי משרת בגדוד סגן רוחי דבס, בן 24, נוצרי מנצרת שבקרוב כאמור יתמנה לסגן מפקד הפלוגה המבצעית בגדוד. לפני קצת יותר מחמש שנים הוא התגייס לשירות בצה"ל. מיד הם הגיעו ללשכת הגיוס הוא דרש לשרת ביחידה הכי קרבית שיש. אחרי שהוא נחשף לגדוד הוא החליט לנסות ולהשתלב בו, "סיפרו לי על הגדוד ומצא חן בעיניי הרעיון של גדוד שקולט לשורותיו בעיקר בני מיעוטים, כאשר לכולם אותה המטרה", אומר רוחי, "עברתי הכשרה כלוחם ובהמשך יצאתי לקורס חובשים. עליתי לקו כחלק מהפלוגה מבצעית ומשם יצאתי לקורס מ"כים. כמ"כ, שירתתי בפלוגת המסלול של הגדוד. לאחר ארבעה חודשים כמ"כ יצאתי לקורס קצינים, שירתתי כמפקד מחלקת טירונים במחזור מרץ 13 ולאחר מכן כמפקד מחלקת צלפים במהלך מבצע 'צוק איתן'. במבצע ממש הרגשתי את העוצמה של הגדוד. אף אחד לא נשאר מאחור, כולם נתנו יד- וזה אומר הכול. לאחר שנה כמ"מ צלפים, עשיתי תפקידים כ – ע' קצין האג"ם של הגדוד, כסגן מפקד פלוגת הטירונים של מחזור מרץ 15, ועכשיו אני משרת כסגן מפקד הפלוגה המבצעית".

• "השילוביות בגדוד מאפשרת לנו ללמוד על תרבויות אחרות"

רוחי הוא הבן הבכור מבין ארבעה ילדים במשפחת דבס. אחותו ביצעה שירות לאומי, ואח נוסף שלו יסיים השנה את כיתה י"ב ויתגייס ככל הנראה לגדוד. "בסופו של דבר מה שיפה בשירות בצה"ל זו העובדה שהוא מאחד את כולנו תחת מטרה אחת, ולא משנה מה הדת שלך", מסביר רוחי את השקפתו, "המשימה היא להגן על תושבי המדינה ובהתאם לכך אנחנו מתנהלים. השילוביות בגדוד מאפשרת לנו ללמוד על תרבויות אחרות. אנחנו חוגגים יחד את חג המולד, את פסח, את הרמדאן – וכל אחד מכיר את המנהגים של השני. זה הופך אותנו למשפחה אחת סבלנית יותר".

• איך אתם מתמודדים עם המשימות המורכבות באזורים דוגמת יהודה ושומרון?

מבחינת האתגרים הכרוכים בעבודה באזור יהודה ושומרון, מדובר כמובן בעבודה עם האוכלוסייה האזרחית. אנחנו פועלים ממש בתוכה, לא על הגדר. בשורה התחתונה, רוח צה"ל היא הרוח של הגדוד ועל פי ערכיה אנחנו פועלים. המשמעות היא שמעבר למבצעיות ולכוננות המתמדת, אנחנו עדיין שומרים על צלם אנוש, על הכבוד לכל אדם באשר הוא ועל טוהר הנשק. תמיד חשוב לזכור שאתה חלק מצה"ל, והערכים שלו הם אלה שמובילים אותנו. הרוח הזאת לנו לעשות את המשימות על הצד הטוב ביותר. חשוב לי מאוד באופן אישי להנחיל את הערכים הללו לחיילים. אני מסביר להם שאומנם משימתם להגן על מדינת ישראל, אבל שבו בזמן עליהם להיות זהירים, אנושיים ולנהוג באוכלוסיה בכבוד. אלה דברים שמתבטאים בעיקר בפעילות המבצעית, במעצרים ובבידוקים".


"ברור שיש ביקורת מהסביבה, לא כולם מקבלים את רעיון הגיוס בידיים פתוחות. אבל בסופו של דבר זה לא מפריע לי, ואני עושה מה שאני מאמין בו"



• אלו תגובות אתה מקבל מהסביבה שלך? 

"ברור שיש ביקורת מהסביבה, לא כולם מקבלים את רעיון הגיוס בידיים פתוחות. אבל בסופו של דבר זה לא מפריע לי, ואני עושה מה שאני מאמין בו. מה שכן חשוב לי הוא התמיכה מהמשפחה, ואותה יש לי לשמחתי. בכל טקס בצבא, הם היו הראשונים להתייצב בעבורי. הם תמיד מחזקים אותי, תחילה כלוחם ואח"כ כקצין וכאיש קבע. החברים בבית ניתקו מגע לאחר שהתגייסתי. בדיעבד הבנתי שהם לא היו חברי אמת. החברים האמיתיים שלי הם החברים בגדוד, חברים שמאמינים במה שאני מאמין".

סגן רוחי דבס
סגן רוחי דבס

יחד עם עוד אנשים בני העדה, מנסה סגן דבס להסביר לבני נוער על חשיבות הגיוס והם אף מעודדים אותם לעשות זאת כדרך טובה להשתלבות בחברה הישראלית ובבניית האישיות. ההסברה הזאת נעשית דרך הרשתות החברתיות, ביקורי בית, הרצאות בבתי ספר, כנסים מאורגנים, גדנ"עות למיניהן ותנועות דוגמת 'אחריי!'.

"המוטיבציה שלי לשירות מגיעה בעיקר מהמשפחה, מהבית", אומר בנחרצות סגן דבס, "גדלתי על כך שצריך לתרום ולקחת חלק בנטל במדינה, שאין לנו מדינה אחרת. התמיכה, או יותר נכון הדחיפה של המשפחה, הביאה אותי לאיפה שאני היום. קרוב משפחה שלי שירת במלחמת שלום הגליל, זה לא שאני יוצא דופן. רציתי להיות כמו כל אזרח אחר במדינה. הצבא הוא הדרך הטובה ביותר להשתלב בחברה הישראלית על כל המובנים הכרוכים בכך. השירות מסייע לעצב את האישיות של הדור הצעיר כאזרחים ישראלים. הגדס"ר הוא אחת היחידות שמבצעות פעילות ברמה מאוד גבוהה, ולכן מומלץ להגיע לפה".

• מהתבור לגדוד הסיור הבדואי

תפיסות העולם של רוחי ומיכאל מתכתבות עם אלו של רס"ל מוחמד שיבלי, תושב הכפר הבדואי שיבלי. רס"ל שיבלי, 24, מתגורר עם משפחתו המורחבת הכוללת 13 אחים בכפר למרגלות הר תבור. בקרוב יסגור שש שנים בשירות צה"ל. אחרי שסיים בהצלחה טירונות הוא יצא לקורס חובשים קרביים. בהמשך השירות, בעקבות פציעה, עבר לתפקיד חובש פלוגתי. כיום הוא משרת בשירות קבע כחובש גדודי, כחלק מפלוגת אנשי הקבע הלוחמים בגדוד. מעבר לתפקידו כחובש, הצוות שלו הוא צוות של לוחמים לכל דבר. במסגרת זו הם מתגברים את הצירים, מתמודדים עם אירועים פח"עיים שונים ואם יש פצוע מטפלים בו. "אנחנו נמצאים כמעט 19 שעות ביממה בשטח, ומצטרפים לפעילויות ולמעצרים של הכוחות. גם אם יש אזרח פצוע באחת ההתיישבויות, אנחנו ישר קופצים לשם, עד שכוחות הצלה נוספים מגיעים".

רס"ל מוחמד שיבלי
רס"ל מוחמד שיבלי

רס"ל שיבלי לא מסתפק בתרומתו לביטחון המדינה ומתנדב באופן קבוע במד"א, כשהוא מנצל כל סופ"ש וכל חופשה מהצבא כדי לתרום את חלקו.

• האם צעירים נוספים מהכפר שלך בוחרים להתגייס לשורות הביטחון?

"אני לא יודע אחוזים מדויקים, אבל אני כן יודע שאחוזי הגיוס בכפר גבוהים באופן יחסי. הגיוס הוא לא רק לצה"ל, אלא גם לשאר זרועות הביטחון – משטרה ומג"ב. יש גם מתגייסים והמון בנות שבוחרות לשרת ולתרום לחברה במסגרת השירות לאומי. אחת מאחיותיי עשתה שירות לאומי, ועוד אחת בדרך לשם. בתוך צה"ל, מתגייסים בעיקר לגדס"ר הבדואי, אך גם ליחידות נוספות, כמו גולני, חיל החימוש, ובתפקידי חובשים ביחידות השונות. אני מכיר לפחות מפקד פלוגה אחד מהכפר, ויש עוד קצין בדרך. זו מין מסורת בכפר. יש כאן חיילים שחברים שלהם מהבית, האחים שלהם ובני הדודים שלהם משרתים בגדוד. יש לנו גם פרויקט מאוד גדול בגדוד שנועד לסייע למשרתים בו להשתלב במקצועות באזרחות, לכשישתחררו. הפרויקט נעשה במשותף עם חברת החשמל, שלמעשה פותחת את הדלתות בפני בני המיעוטים מהגדוד ומעסיקה אותם, לאחר שהם עוברים קורסים ולומדים. פרויקטים דומים נפתחים עכשיו גם מול חברת 'מקורות' ורכבת ישראל. מי שעושה בגדוד שירות מלא כלוחם, יודע שכשישתחרר, יש לו אופציות. הגדוד עושה את כל המאמצים כדי לסייע בנושא הזה".

• "אני יכול לומר שאין בכלל מורכבות, לפחות לא עבורי"

אביו של מוחמד, עארף, הוא נכה צה"ל. האב שירת כגשש בגזרת הצפון, וכן לתקופה קצרה בשירות קבע. במהלך אחת הפעילויות נפצע. למרות זאת, הוא עודד את ילדיו להתגייס. "זה לא רק אני. גם אחי הגדול שירת בצבא, תחילה בחטיבת הנח"ל ואח"כ בגדס"ר הבדואי. שירתנו כמה חודשים טובים ביחד, הוא כ'נגביסט' ואני כחובש. אני יכול לומר שאין בכלל מורכבות, לפחות לא עבורי, בכל מה שקשור לשירות בגדוד. אנחנו כמו ארץ ישראל הקטנה – חיים ביחד, חוגגים את כל החגים ביחד, כולל החגים של העדה האתיופית. אנחנו חברים לכל דבר, לא מסתכלים על המוצא של חייל כזה או אחר, אלא על כל אדם באשר הוא אדם. מי שיגיע לגדוד מבחוץ, לאחר שכל החיים שמע דברים מסוימים, יגלה שהמציאות קצת שונה. לדוגמה, יש לנו ריקוד שנקרא "דבקה", וכולם שמחו ללמוד ולרקוד אותו. אם אנחנו עושים ערב גדודי, לפעמים נשמע מוזיקה בדואית. בשורה התחתונה, הגדוד הוא דוגמה ומופת לדו קיום, לחיים יחד בלי אפליה ובלי גזענות. זה מאוד כואב שבחוץ זה לא קורה. אנחנו ישנים ביחד, אחד ליד השני, מיטה לצד מיטה, אוכלים מאותו האוכל ושותים את אותה השתייה".

• "אני עובר ליד גן ילדים, והילדים צועקים "חייל, חייל!"

רס"ל שיבלי הוא החובש הקרבי הכי ותיק בצה"ל. בדרך כלל חובשים משרתים בתפקיד שלוש שנים ומוחמד משרת בקבע כבר מספר שנים. בימים אלה הוא מתחיל את השנה השביעית שלו בשירות. "זה לא נמאס אפילו לרגע", מבהיר רס"ל שיבלי, "אני גאה על כל יום שבו אני לובש את המדים, זה כבר טבוע בי. באופן כללי, רוב המשרתים בגדוד כאן מבחירה, ולכן הם עושים את הדברים מכל הלב. כרגע יש קרוב משפחה רחוק שלי שמשרת בגדוד, מדובר בבן דוד של אבא, שהוא חלק משבט שיבלי. אנחנו נפגשים גם מחוץ לצבא. לפעמים אני נוסע לכפרים אחרים ויוצא עם החברים. הייתי יוצא גם עם כמה חברים יהודים, אבל הם השתחררו לאחרונה. לפעמים אנשים רואים אותי לבוש במדים ומופתעים לשמוע שאני מדבר בערבית. במקרים כאלה יש לי הזדמנות להסביר על הגדוד, ואנשים בהלם. הם לא הכירו דבר כזה ולא שמעו עליו. בכפר שלי לא שמעתי ביקורת מאף אחד. אני עובר ליד גן ילדים, והילדים צועקים "חייל, חייל!" ומנופפים לי. אנשים מעודדים אותי להישאר בצבא ומתמלאים בגאווה. גם ראשי המועצות מעודדים".



"בשירות באיו"ש, יש לנו יתרון שכן יש לנו שפה משותפת עם התושבים הפלסטינים. יש לנו את אותה המנטאליות שיש להם, מנטאליות של כבוד. מאז שאנחנו פה, שמעתי על ירידה בכמות התלונות של התושבים. בזכות השפה, אנחנו מצליחים לאתר אמצעי לחימה ולעצור מבוקשים, דברים שלפעמים יותר קשים ליחידות אחרות. אנחנו שומעים את המשפחות מדברות ומבינים הכול, זה יתרון. תחילה היה אמור להיות הגדוד בגזרה לתקופה קצרה יותר, אך לאחר שראו איך אנחנו מתפקדים- האריכו את התקופה הזאת. רק לאחרונה יצא לכמה לוחמים בגדוד לסכל פיגועים וניסיונות פיגועים במעבר גלבוע. זאת תחושה אדירה. השירות פה לא בעייתי עבור החיילים, המטרה היא לשמור על המדינה ועל האזרחים וזה מה שאנחנו עושים".