פרקליטות המדינה פרסמה את הדו"ח השנתי לשנת 2020

מהדו"ח עולה כי כ-79% מהנאשמים בעבירות מין שניתן פסק דין בעניינם בשנת 2020 הורשעו באופן מלא או חלקי

הדו"ח השנתי של פרקליטות המדינה מתפרסם זו השנה השישית, כחלק מתהליך רחב המקודם בפרקליטות ובמשרד המשפטים כולו, להנגשת מידע ונתונים לציבור הרחב. הפרקליטות רואה ביכולתה להפיק נתונים מהימנים על אודות עבודתה כלי ניהולי שנועד לשפר את עבודתה, להציף נושאים לדיון ולהביא לייעול תהליכי עבודה בארגון ולקידום האינטרס הציבורי.
בין היתר, מהדו"ח ניתן להסיק את שיעור ההרשעות הריאלי בישראל, הנלמד לא רק מאחוזי ההרשעות הכוללים את התיקים שהסתיימו בהסדר טיעון (שבהם הנאשם מורשע בהתאם להודאתו), אלא בעיקר מתוצאות ההליכים שבהם הנאשם ניהל הליך פלילי עד תומו, ללא הסדר טיעון (שהרי כאשר אדם מודה בעבירות שביצע, אין לצפות שביהמ"ש יזכה אותו). 59% מהנאשמים שניהלו הליך פלילי עד תומו, שלא במסגרת הסדר טיעון, בסופו של יום הורשעו באופן מלא או חלקי או שנקבע כי ביצעו את העבירה ללא הרשעה. לגבי יתר הנאשמים, ב-14% מהמקרים חזרה בה הפרקליטות מכתב האישום ללא זיכוי, ביחס ל-14% נוספים ההליכים הופסקו או הותלו (הדבר נובע לרוב מסיבות בריאותיות או במקרים שלא ניתן להמשיך לנהל את ההליך) ו-9% מהנאשמים זוכו מכל ההאשמות.

• עבירות מין

בדומה לשנה שקדמה לה, בשנת 2020 נפתחו בפרקליטות כ-4,100 תיקים שכללו לפחות עבירת מין אחת, ביחס ל-4,736 חשודים. כשליש מהתיקים סווגו מראש ע"י המשטרה כמיועדים לסגירה בלא הגשת כתב אישום, והועברו לטיפול הפרקליטות משום שלה הסמכות להכריע בהם.
ב-2020 נמשכה מגמת העלייה במספר כתבי האישום שהוגשו על ידי הפרקליטות בעבירות מין, כאשר הוגשו 744 כתבי אישום שכללו עבירות מין. מדובר בעלייה של כ-7% לעומת 2019 ובעלייה של כ-30% בתוך חמש שנים. בכ-16% מכתבי האישום הנאשמים היו קטינים. כ-60% מכתבי האישום ב-2020 בגין עבירות מין התייחסו לתיקים שנפתחו באותה שנה בפרקליטות, מה שמלמד על המאמצים הגדולים שנוקטת הפרקליטות כדי לקצר את משך הטיפול בתיק טרם הגשת כתב האישום.
כ-79% מהנאשמים בעבירות מין שניתן פסק דין בעניינם בשנת 2020 הורשעו באופן מלא או חלקי וביחס ל-6% נוספים נקבע כי ביצעו את העבירה שיוחסה להם, אך אין להרשיעם (מרביתם קטינים). זאת, לעומת האחוז הכללי, שעמד על כ-85% מהנאשמים שהורשעו באופן מלא/חלקי וכ-5% נוספים שלגביהם נקבע כי ביצעו את העבירה. הדבר מלמד על האתגר בניהול תיקי מין. מתוך הבנה של המורכבות האינהרנטית הקיימת בתיקי עבירות המין, בין היתר בשל הקושי של נפגעי העבירה בניהול ההליך, עמדת נפגע/ת העבירה מהווה את אחד השיקולים המכריעים בנוגע להגעה להסדרי טיעון. שיעור הסדרי הטיעון בתיקי עבירות מין נמוך בהשוואה לנתון המקביל לגבי כלל העבירות. ב-2020 הוצג לבית המשפט הסדר טיעון (שכלל הודאה באשמה) בעניינם של 434 נאשמים בעבירות מין שההליך השיפוטי בעניינם הסתיים באותה שנה. נאשמים אלה מהווים כ-76% ממי שהורשעו או שנקבע כי ביצעו את העבירה ללא הרשעה וכ-62% מכלל הנאשמים שהסתיים ההליך השיפוטי בעניינם בשנת 2020 (לעומת כ-83% וכ-74% מהנאשמים בכלל העבירות, בהתאמה). בשנת 2020 הסתיימו ההליכים השיפוטיים נגד 267 נאשמים בעבירות מין, בלא שהוצג לגביהם הסדר טיעון. בכ-60% מהמקרים ההליך הסתיים בהרשעה חלקית או מלאה, או בקביעה שהנאשם ביצע את העבירה בלא הרשעה (בדומה לכלל העבירות). כ-12% מהנאשמים הללו זוכו באופן מלא, לעומת כ-9% בכלל העבירות. נתונים אלה מלמדים, בין השאר, על הקשיים בניהול והוכחת אישומים בעבירות מין ועל הסיכויים לכך שההליכים במקרים אלה יסתיימו בזיכוי.

"ברגע שעו"ד מאבד את הרגישות והאנושיות – אני מציעה לו להחליף מקצוע"

|