פי 600: הבעל רשם כתובה בלירות ששווה כיום 600 ש"ח – האישה תזכה ב-360 אלף שקלים 

האם ניתן לחייב חתן בסכום שמעולם לא התחייב אליו? כך נפתרה סוגיה בנושא הכתובה, בבית הדין הרבני האזורי. המחשה: צילום: ג'ייסון מוריסון, פריאימג'ס

הלכה חדשה המשתרעת על פני 16 עמודים, ורצופה באזכורי פלוגתות מסוגיות חקלאיות ודיני ממונות – דנה בסוגיה הרת הגורל: האם ניתן לחייב חתן בסכום שמעולם לא התחייב אליו?
הסוגיה התעוררה סביב פרשנות לערך כתובה ישנה הנקובה בלירות, אשר ערכה לאחר הצמדה למדד נוסק לשלושה מיליון שקלים, אך בלא הצמדה צונח הסכום ל-600 שקלים בלבד.
הסיפור החל בבני זוג אשר נישאו זה לזו בשנת 1979, בימי ההיפר-אינפלציה, שלימים נסקה ל-400% בחודש. הבעל רשם לאשתו בערב כלולותיהם כתובה על סך 6 מיליון לירות – סכום כפול מהסכום שהיה נהוג בין חתן וכלה באותם זמנים. לאחר עשרות שנות נישואים עלו יחסיהם של בני הזוג על שרטון – והם פתחו בהליכי גירושין במסגרתם החלו להיאבק על חלוקת הרכוש ביניהם.



בין השאר, הגיעה סוגיית הכתובה לפתחו של ביה"ד האזורי – שם קבעו הדיינים כי על הגבר לשלם לאישה את כתובתה בסך 150 אלף שקלים. לסכום בו נקבו לא נתנו הדיינים כל נימוק. האישה, שחשה נגזלת, פנתה לעוה"ד אבי גפן, אשר הגיש בשמה ערעור על פסק הדין – לבית הדין הרבני הגדול.
עו"ד גפן טען בערעורו כי הצמדת הכתובה למדד המחירים לצרכן, הייתה מזניקה את שוויה למיליוני שקלים, אך לא דרש את מלוא הסכום, אלא 360 אלף שקל בלבד –  – שיעבור כולו לזכות האישה.
כבוד הדיינים הרב א' אהרן כץ, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז, ציינו בפסק דינם כי מדובר במקרה תקדימי בו שני סכומי הכתובה – הצמוד, והלא צמוד למדד – אינם סכומים הגיוניים.