השופט ניר מישורי לב טוב, סגן נשיא בית משפט השלום בטבריה גזר לאחרונה את דינו של מטפל, שגרם חבלה ברשלנות לחוסה בעת האכלתו במזון לא מרוסק.
החוסה סובל מפיגור שכלי וממוגבלות פיזית. הוא אינו מתנייד באופן עצמאי והוא זקוק באופן קבוע לעזרה מלאה בכל פעולותיו היום יומיות. בין היתר, סובל החוסה מקושי בעיבוד המזון ועל כן הוא ניזון מאוכל במרקם גרוס בלבד. הוא מתגורר במוסד במסגרתו הוא מטופל ומקבל סיוע בכל תחומי חייו.
הנאשם הועסק כמטפל במעון בו שהה החוסה. במסגרת תפקידו, טיפל הנאשם בחוסה ובין היתר נהג להאכיל אותו.
בין יתר הנחיות המעון על המטפל להאכיל את החוסים בהתאם למרקם האוכל והשתייה שהותאמו לו ע"י קלינאית התקשורת, בסביבה שקטה, מוארת ונקייה, בעוד המטפל יושב לצד החוסה או מולו, ותוך שהוא מוודא שהחוסה סיים לבלוע את המזון שהוכנס לפיו בטרם הוא ממשיך להאכילו.
• נתיב האוויר נחסם
ביום 19.3.17, בשעות הבוקר, האכיל הנאשם את החוסה, אשר ישב אותה עת בכיסא גלגלים במבואת הדירה בה הוא מתגורר במעון. בין היתר כללה ארוחת הבוקר של החוסה ביצה קשה. הנאשם חצה את הביצה וקירב את מחציתה לפיו של החוסה, כשהיא אינה במרקם גרוס – זאת בניגוד להנחיות המעון הכלליות בנוגע להאכלת חוסים ובניגוד להנחיות הספציפיות של קלינאית התקשורת אשר התאימה את מרקם האוכל לצרכי החוסה.
• הנאשם הכניס לפיו של החוסה את הביצה, וזו חסמה את קנה הנשימה של החוסה, אשר החל להיחנק
משראה הנאשם כי החוסה נחנק, האכיל אותו, בניגוד להנחיות, בשתי כפיות גבינה, במטרה לגרום לביצה להחליק בגרונו של החוסה, אך ללא הועיל. החוסה, אשר נתיב האוויר שלו היה עדיין חסום, החל משמיע קולות מצוקה. הנאשם ניגש למטבח, הביא כוס שוקו וניסה להשקות את החוסה, אף זאת ללא הועיל ובניגוד להנחיות. החוסה הוסיף להשמיע קולות מצוקה, החל להכחיל וגופו נשמט בכיסא.
למראה המתרחש, טפח הנאשם על גבו של החוסה – בניגוד להנחיות המעון לטיפול באירוע חנק ובתוך כך קרא למטפלת נוספת במעון. זו הצטרפה למאמצים להציל את החוסה והחלה, אף היא, לטפוח על גבו. בתוך כך, ובעוד הנאשם והמטפלת טופחים ללא הרף על גבו של החוסה, הוזעקה למקום אחות המעון ומשהגיעה ביצעה בחוסה פעולת "היימליך".
מיד לאחר מכן, חזר על הפעולה גם הנאשם וביצע פעולת "היימליך" בחוסה מספר פעמים, הכל ללא הועיל. בשלב זה הורידו הנאשם, המטפלת והאחות את החוסה מכיסא הגלגלים והשכיבו אותו על הרצפה. האחות ניסתה לסלק את שאריות המזון מפיו של החוסה באצבעותיה ומשלא הצליחה החלה בביצוע עיסויי לב.
• החוסה פונה מחוסר הכרה
בד בבד, הזעיקה אחת מעובדות המעון אמבולנס ובמקביל עובדת אחרת הביאה בלון חמצן. עד מהרה התברר כי תקלה טכנית אינה מאפשרת הפעלתו והעובדת מיהרה להחליפו באחר. בשלב זה, הובא למקום ציוד רפואי נוסף, אשר כלל בין היתר לרינגוסקופ, באמצעותו הצליחה האחות לחלף את שאריות המזון מפי החוסה ולפתוח את דרכי הנשימה שלו. כעבור מספר דקות הגיע למקום צוות מד"א, ביצע בחוסה החייאה ופינה אותו כשהוא מחוסר הכרה ומונשם לבית החולים. מאז ועד היום, נותר החוסה במצב של תרדמת והינו מונשם באופן כרוני.
• "הנאשם התעלם מחובתו להאכיל את החוסה בעודו יושב"
בגזר הדין נכתב: "במעשים ובמחדלים האמורים לעיל, הפר הנאשם, בהיותו אחראי על החוסה, את חובתו לדאוג לבריאותו של החוסה, למנוע חבלה או פגיעה אחרת בגופו, בשלומו ובבריאותו, ובכך סיכן את חייו, וזאת ללא הצדק כדין וכן גרם ברשלנות לחבלה לחוסה. רשלנותו של הנאשם התבטאה, בין היתר, במעשים ובמחדלים הבאים: הנאשם התעלם מחובתו להאכיל את החוסה באוכל במרקם גרוס בלבד. הנאשם התעלם מחובתו להאכיל את החוסה בעודו יושב וכן התעלם מחובתו לוודא כי פיו של החוסה ריק ממזון, בטרם האכילו בגבינה ובטרם השקהו בשוקו. הנאשם פעל שלא בהתאם להנחיות המעון לטיפול באירוע חנק, עת טפח על גבו של החוסה כאשר הבחין בכך שהחוסה נחנק מן הביצה, תוך שהוא נמנע מביצוע פעולת היימליך בחוסה, שהינה הפעולה המתחייבת בנסיבות העניין. במעשים ובמחדלים אשר פורטו לעיל, נטל הנאשם סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה, סיכון אשר למרבה הדאבה, התממש".
עוד נכתב: "מעיון בעובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם על פי הודאתו עולה כי מידת האשם במעשיו של הנאשם נוטה לרף הגבוה, הגם שלכאורה (והרי לא נטען כי הוגשו כתבי אישום נוספים ולא נשמעו ראיות בתיק) אינה בלעדית. אכן, מעובדות כתב האישום עולה כי מטפלת נוספת טפחה על גבו של החוסה ללא הצלחה ולא הצליחה לבצע פעולת היימליך, האחות לא הצליחה להוציא את שאריות המזון מפיו של החוסה ובלון חמצן בו ביקשו לעשות שימוש לא היה תקין.
• "הנזק שנגרם לחוסה כתוצאה ממעשיו של הנאשם הינו נזק קשה וחמור"
יחד עם זאת עולה מעובדות כתב האישום כי התנהגותו הרשלנית של הנאשם היא שהובילה בראש ובראשונה לנזק הקשה והבלתי הפיך שנגרם לחוסה חסר הישע וזאת שעה שהאכילו בביצה קשה חרף הנחיות המעון, המשיך להאכילו ולהשקותו במקום לבצע פעולת היימליך, טפח על גבו בניגוד להנחיות ולמעשה עד התערבות אנשי צוות נוספים שבאו לעזרת החוסה, נחנק החוסה שעה שנתיב האוויר שלו היה חסום, השמיע קולות מצוקה, החל להכחיל וגופו נשמט בכסא. התנהלותו של הנאשם היא שגרמה למצב החנק, החמירה מצב זה ולא מנעה באמצעי חירום פשוט יחסית ומתבקש את המשך החנק והנזקים הרפואיים הקשים שנגרמו לחוסה…"
"הנזק שנגרם לחוסה כתוצאה ממעשיו של הנאשם הינו נזק קשה וחמור שעה שכתוצאה מן האירוע נותר האחרון במצב של תרדמת והינו מונשם באופן כרוני….מעבר לסבל הקשה שנגרם לחוסה אשר על פי עדות בני המשפחה תיקשר והיה מלא חיות עובר לאירוע, עם כל המגבלות מהם סבל מצעירותו, התרשמתי עמוקות מסבל בני המשפחה הקרובה אשר נאלצים לעשות נסיעה ארוכה לשוהם כדי לבקר את החוסה במקום אשפוזו והסבל שנגרם לבני המשפחה המתקשים להשלים עם העוול שנעשה ליקירם ומצבו הרפואי הקשה כאמור בעדות אחיו של החוסה ואמו".
השופט כתב בגזר הדין כי על העונש במקרה זה לבטא ההכרח בידי אלו האמונים על שלומם של חסרי ישע לעשות כל שיידרש כדי לשמור על שלומם ובריאותם של האחרונים. "הפוטנציאל הגלום במוסדות הסיעודיים לגרימת נזק בגוף כפי שארע במקרה מצער זה ואף לנזק בנפש הינו גבוה ועל כן קיימת חשיבות למסר אשר ישלח על ידי בית המשפט במסגרת גזר הדין", כתב והוסיף: "נוכח היעדר עבר פלילי לחובת הנאשם, גילו הצעיר יחסית (בן 22 לערך ביום ביצוע העבירות), הודאתו בהזדמנות ראשונה, אשם שאינו מלא ובלעדי ומדיניות ענישה נוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם מצאתי כי אין זה המקרה בו יביא מאסר מאחורי סורג ובריח לתועלת לאינטרס הציבורי הרחב, מאסר זה עלול לדרדר הנאשם לעולם הפשע ואף המאשימה האמונה על ייצוג האינטרס הציבורי אינה סבורה כך".
• מאסר לתקופה של 11 חודשים
"במקרה זה אין מחלוקת כי הפגיעה בחוסה כתוצאה מהתרשלות הנאשם הינה ממשית ולראייה עולה מעדות אחיו של החוסה לעונש כי ניתן פסק דין המורה על פיצוי החוסה בידי המדינה והמעון בסכום של 530,000 שקלים. יחד עם זאת אין בידי לקבוע כי סכום זה מגלם את כלל נזקיו של החוסה עד כאן ומכאן ואילך ומטיעוני הצדדים עולה כי הנאשם עצמו לא פיצה החוסה בגין מעשיו וקיימת חשיבות רבה, הן מפאת שיקול הגמות והן בבחינת שיקול הרתעת היחיד כי הנאשם יפנים את חומרת מעשיו וימנע מהם להבא בכל מלאכה בה יעסוק".
על הנאשם נגזרו העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 11 חודשים, מהם 5 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי שלא יעבור על אחת מן העבירות בגינן הורשע בתיק זה ויורשע בגינה תוך תקופת התנאי או לאחריה.