בית המשפט השית עונש לריצוי מאסר בפועל, על צעיר בן 19, בגין עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לאחר ששירות המבחן המליץ על עונש לריצוי בעבודות שירות.
על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, הנאשם וחברו מ' נפגשו ותכננו יחד לבצע שוד במכולת באזור. בין היתר, תכננו השניים, יחד את פרטי ביצוע השוד וחלוקת התפקידים ביניהם. בהמשך, ולצורך מימוש התוכנית, החליפו הנאשם וחברו בגדים והצטיידו בכפפות, כובעי גרב, אלת ברזל טלסקופית וסכין.
במסגרת התוכנית האמורה ולשם קידומה, הגיעו הנאשם ו-מ' כשהם רעולי-פנים למכולת, כאשר הנאשם אוחז באלה ו-מ' אוחז בסכין. הנאשם נכנס למכולת ו-מ' נשאר לשמור ולתצפת מחוץ למכולת סמוך לדלת הכניסה.
באותה עת שהו במכולת הקופאית ושני אחיה הקטינים.
הנאשם נופף באלה באופן מאיים לעבר המתלוננת ושני אחיה, ודרש מן המתלוננת שתיתן לו את הכסף שיש בקופה בכוונה לגנבו. האח הקטן נבהל ופרץ בבכי, המתלוננת בכתה וסירבה לתת לנאשם את הכסף, תוך שהיא מסבירה לו, כי המכולת אינה שלה. הנאשם ניסה לפתוח את הקופה ולא הצליח ו-ו.ר., בשל פחדו מן הנאשם, חיפש את המפתח של הקופה, אך לא מצאו.
בזמן זה, ניסו המתלוננת ו-מ.ר. להתקשר לאביהם, או אז איים עליהם באמצעות האלה, ודרש, כי יזרקו את הטלפון מידיהם. הנאשם התקדם אל עבר המתלוננת ואחיה, כשהוא מנופף באלה ומאיים עליהם ובשל איומיו ופחדם מפניו הם הניחו את הטלפון.
בהמשך למתואר לעיל, התפתח בין הנאשם לבין המתלוננת דין ודברים בנוגע לפתיחת הקופה, והלה שב ואיים עליה ועל אחיה באמצעות האלה, כאשר כל אותה עת המתלוננת שבה וביקשה, כי יניח להם וילך. הנאשם הורה למתלוננת לגשת לקופה ולבצע "עסקה" שתאפשר את פתיחת הקופה. בשל פחדה ממנו, פתחה המתלוננת את הקופה, הוציאה שטר של 200 שקלים, מסרה אותו לנאשם, וסגרה את הקופה. הנאשם דרש, כי המתלוננת תיתן לו את כל הכסף מן הקופה ומשסירבה, רכן הנאשם לעבר הקופה, דחף את המתלוננת, הכניס ידיו לקופה, ונטל ממנה כ- 1,500 שח במזומן. הנאשם יצא מן המכולת, וברח מן המקום יחד עם מ', כאשר ברשותם הכסף, אותו נטלו ונשאו בצוותא.
• 14 חודשי מאסר בפועל
על יסוד כל האמור לעיל", כתב השופט סארי ג'יוסי: "סבורני, כי בעניינו של הנאשם, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים ואיזנתי ביניהם, יש לסטות ממתחם הענישה נוכח שיקולי שיקום, אולם לא ניתן להימנע מענישה בפועל, מאחורי סורג ובריח, מקל וחומר שעה ששירות-המבחן עצמו הדגיש, כי יש להשית על הנאשם "….ענישה מוחשית כדי להמחיש לו את חומרת מעשיו… מנגד יש להתחשב כשיקול לחומרה בעקרון ההרתעה בעבירות השוד ובצורך ההולך וגובר למגרן, שעה הרי שעלינו לזכור, כי ראשיתו של מעשה שוד ידוע אולם פעמים רבות מידי, יוצאים הדברים מכלל שליטה, ואזי אחריתו מי ישורנו? על המבצעים עבירות שוד להבין, כי הדרך בה בחרו היא דרך חתחתים, שעלולה להוביל לדרך ללא מוצא, ועל מסר זה להדהד הלאה…
לא מצאתי בקיומו של הסכם הסולחה, כאחד מן השיקולים שיש לשקול בעת גזירת עונשו של הנאשם, כדי להימנע, כאמור, מענישה בפועל, מאחורי סורג ובריח. יודגש, כי הסכמי סולחה עשויים להרגיע את הרוחות, אולם אין הם מחליפים את ההליך הפלילי, והם אינם משלימים את דרכי הענישה שקבע המחוקק, הן בשים-לב לשלל מטרות הענישה השונות, והן לשיקולים נוספים שבאים לידי ביטוי בגזרי-הדין של הערכאות השיפוטיות. בשקלול הנסיבות והנתונים השונים אני קובע, כי העונש הראוי בנסיבות הוא עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר בהם נשא הנאשם".
עוד כתב השופט בגזר הדין: " סבורני, כי על הנאשם להמשיך בדרך השיקומית בה החל, ועל גורמי הטיפול בשב"ס לעשות כל שלאל ידם על-מנת להמשיך ולשלבו בתוכניות טיפוליות הולמות ומתאימות לעניינו של הנאשם".