"כשהרגשתי שאני מגיע לאימונים ומשחקים, ולא יכול לתת 100 אחוז, החלטתי לשים את המפתחות"         

מאמן הפועל מגדל העמק המתפטר, אילן סוויסה, פותח את הלב ומדבר על התקופה הקשה בחייו, ההתמודדות עם מחלת הסרטן, האופטימיות להמשך הדרך ועל התמיכה הגדולה סביבו.
מאת: יובל יוספי

יש אנשים שלעולם לא יוותרו על החלומות שלהם. לא משנה כמה קשה תהיה הדרך, וכמה רחוקה תהיה המטרה, הם יתמידו, ימשיכו לעבוד קשה, ויעשו הכל כדי להגשים את החלום שלהם. אילן סוויסה(44)הוא בן אדם כזה. בן אדם חזק עם סיפור מעורר השראה, שהצליח לרגש לבבות רבים. סוויסה מתגורר במושב מעונה, נשוי לרויטל, ואב לארבעה ילדים מקסימים. 

• "ההחלטה הזו לא קלה עבורי"

במאי 2018 רופאיו של סויסה בישרו לו שהוא חולה בסרטן העור, ושינו לו לגמרי את התוכניות. במקום להתמודד במגרשים, הוא יצטרך להתמודד נגד המחלה, ולזה הצטרפה ההבנה כי מעתה ואילך הוא צריך לשים את הכדורגל בצד, ולהתרכז במצבו הבריאותי. הכדורגל הוא חלק משמעותי בחייו של סוויסה. בלתי נפרד ממנו. כל חייו הוא שיחק כדורגל, וכשפרש, עבר לעמדת המאמן. שלוש שנים בעירוני טבריה, מליגה א׳ צפון, כשהשיא היה כאשר הוביל את המועדון לפלייאוף העליון ולמשחק העלייה לליגה הלאומית, בו הקבוצה הפסידה להפועל כפר סבא, שמאז הספיקה לחזור לליגת העל.


 

  


לאחר מכן, הוא חתם בהפועל מגדל העמק, שבימים אלו מדורגת במקום העשירי בליגה א׳ צפון. למרות הטיפולים הקשים והאינטנסיביים, והנסיעות התכופות לבתי החולים, סוויסה לא הסכים לשים את הכדורגל בצד, והחליט להמשיך בשגרתו המקצועית. עד השבוע שעבר, בו החליט המאמן להתפטר ולהתרכז בעקבות מצבו הבריאותי. ״ביום שני שעבר, לאחר שניצחנו 2-1 את באקה אל גרבייה, החלטתי לעזוב את תפקידי כמאמן הקבוצה" , סיפר סויסה, "ההחלטה הזו לא קלה עבורי, ולקח לי המון זמן כדי להחליט בלב שלם שאני לא מסוגל יותר, ושאני צריך לשים את הכדורגל בצד לתקופה מסוימת, עד שארגיש טוב יותר. נכנסתי לחדר ההלבשה, שיתפתי את השחקנים במה שאני עובר, ובקשיים שאני חווה בגלל המחלה, והם התחילו לבכות ביחד איתי. זה היה רגע מרגש ולא פשוט.״ 

מה גרם לך לקבל את ההחלטה הזו דווקא עכשיו?

"כשהרגשתי שאני מגיע לאימונים ומשחקים, ולא יכול לתת מעצמי 100 אחוז, החלטתי לשים את המפתחות וללכת לטפל בעצמי. אם אני מגיע לאימון, ומסתכל כל הזמן על השעון כדי לבדוק מתי האימון ייגמר, אז הבנתי שאני צריך לעזוב. אם הייתי מסתכל על עצמי מהצד ועל האימונים שהעברתי, הייתי מתבייש. אני בן אדם פרפקציוניסט, ובטח כמאמן. אם אני לא יכול לתת מעצמי את הכל, אז מה הטעם שאמשיך? שוב, ההחלטה הזו לא קלה עבורי, אך אני בטוח שאחזור למגדל העמק בעתיד ועוד אחווה תקופות יפות עם המועדון."


 

  


עד כמה התמיכה שאתה מקבל עוזרת לך להתמודד עם המחלה?
"התמיכה שאני מקבל מהציבור היא אדירה. המילים הטובות מחזקות אותי ועושות לי טוב. בין אם זה בתקשורת הארצית או המקומית, ובין אם זה ברחובות. המון אנשים מחזקים אותי וגורמים לי להרגיש טוב יותר, וזה משאיר אותי אופטימי לגבי המשך הדרך. בסופו של דבר, מי שהולך לישון וקם עם הכאב זה אני, ומי שלא חווה את זה, לא יוכל להבין. אשתי, רויטל, תומכת בי ועוזרת לי ואני בהחלט יכול להגיד שבורכתי באישה נדירה. עד עכשיו נשארתי בכדורגל רק בגלל אשתי, ואם לא היא והמשפחה היקרה שלי, אני לא יודע איך הייתי שורד. אני מודה להם והם מקור הכוח העיקרי שלי". 

איך נראית שגרת יום שלך נראית בימים אלו?    

"אני בעיקר נח, והיום-יום שלי עובר בשינה. אם לא המחלה, אני בטוח שכבר הייתי בליגה הלאומית, ומבחינה מקצועית הייתי במקום אחר. אני מכיר ביכולות שלי, ומאמין שאצליח להגיע רחוק. אך היום, אני רוצה להתאושש, לנצח את המחלה, ולחזור למגרשים חזק מתמיד כדי להגשים את החלומות שלי."

 

יקנעם: בקרוב פארק אקסטרים גדול בעיר

|

גלבוע/גליל חוזרת לפרקט: הגארד טים קולמן חתם בגלבוע

|