סוגר 30 על מדים

אל"מ עופר אזרד מכפר תבור מסיים בימים אלה את תפקידו כמפקד בה"ד 20 אחרי 30 שנים על מדים, זמן טוב לספר על האתגרים שליוו אותה לאורך הקריירה הצה"לית הענפה, כולל המעבר דרומה, רענון התדמית, תהליך יצירת המחויבות בקרב החיילים בחיל וגם: איך זה לשמש בתפקיד המפקד של בתו אייר – ששירתה לצדו באותו הבסיס. צילום: דובר צה"ל

מפקד בה"ד 20 אלוף משנה עופר אזרד מכפר תבור, סיים בימים אלה את תפקידו והשתחרר מצה"ל לאחר 30 שנות שירות מסורות במגוון תפקידי שטח ומטה. אתגרים רבים היו מנות חלקו במהלך תפקיד הבכיר, כולל מעבר לוגיסטי מורכב של הבסיס, דרומה ושיפור תדמית החייל
כשהוא נערך לירידה ממדי צה"ל המעומלנים, הוא חש סיפוק מהעשייה הרבה שליוותה אותו במסגרת תפקידו, עשייה שלצדה תחושת שליחות.
אזרד, 48, נשוי לאפרת ואב לשלושה ילדים: אייר בת 20 (חיילת ששירתה תחת פיקוד של אביה כמפקדת טירונים בבה"ד 20, אורן בן 16
ואיתי בן 8.
לדברי האב, אייר ראתה בהיבט הפיקודי של החיילים המגיעים לטירונות בבה"ד 20 – אתגר מהמעלה הראשונה. "לא התערבתי בהחלטות שלה, שמרנו בבסיס על יחסים מקצועיים", אומר אזרד, "את הפידבקים קיבלתי מהמפקדים שלה. בערבים לפעמים היא הייתה קופצת למשרדי – כשהיה לה זמן פנוי קצר במהלך בעבודה התובענית."

• "חישוב מסלול מחדש"

במשך כל שלושת העשורים בהם היה "על מדים", זכה אזרד לעבור תהליכים משמעותיים מאוד כשהמשמעותיים ביותר היו בשנה האחרונה. אחד מן השינויים הבולטים הוא שינוי שם החיל, מ'חיל החימוש' ל'חיל הטכנולוגיה והאחזקה'. אחת הסיבות הבולטות לשינוי היא ירידה משמעותית, עם השנים, של חיילים אשר רוצים להתגייס לחיל, ולכן הייתה דרישה וצורך "לחשב מסלול מחדש" ולמתג למעשה את החיל אחרת.
"התאמנו את השם לעשייה העכשווית והאמתית של החיל", מספר אל"מ אזרד, "מצד אחד החיל מפתח אמצעי לחימה מהמתקדמים בצה"ל ומצד שני תפקידנו גם לתחזק את הכלים האלה. זאת אומרת, לתת להם אחזקה, לתקן אותם בשטח. לכן השם מייצג יותר כי החיל עובד בשני צירים. הראשון, לתכנן ולייצר את הכלים הכי חדשים שהצבא משתמש בהם היום והשני, לתקן ולחלץ אותם בפעילות השוטפת".

אל"מ אזרד עם בתו אייר.
אל"מ אזרד עם בתו אייר.

כאשר מנסים להעמיק בסיבה לתדמית האפרורית שדבקה בחיל, והמטעה יש לציין, לאל"מ אזרד תשובה מנומקת ומפורטת, "כשצעיר ממוצע שומע 'חיל חימוש' אין לו באמת מושג מה עושה החיל. רק כאשר החיילים מוצבים לשירות בחיל הם פתאום מבינים כמה התפקיד חשוב.
אנחנו גם מכשירים אותם ומסבירים להם את החשיבות של התפקיד ואז יש להם מה שאנחנו קוראים לו: 'ברק בעיניים'. מי שנכנס ל'חיל הטכנולוגיה והאחזקה' לא רוצה לעזוב. בכלל, היום התפקיד בחיל הוא הרבה יותר טכנולוגי היות והטכנולוגיה הולכת ומשתפרת כל הזמן. אם בעבר בכדי לתקן תקלה ברכב היה צורך 'להתלכלך' ולעבוד על הרכב ישירות, היום הכל עובד עם מחשב כמו ברכבים הפרטיים, מחברים את הרכב למחשב ומתקנים את התקלות."

• המעבר לנגב

השינוי השני והמרכזי בשנה האחרונה, לפחות מנקודת מבטו של אל"מ אזרד היא "ירידת" הבסיס, בה"ד 20, אל קריית ההדרכה בנגב
כחלק מהפרויקט של מעבר הצבא דרומה. עד אז מוקד החיל פעל בבסיס צריפין שבמרכז הארץ.
בנוסף, השינוי הגיאוגרפי התאפיין לא רק בבסיס חדש אלא החיל קיבל בסיס עם יכולות טכנולוגיות משופרות לפעילות השוטפת של החיל ומותאמות יותר לעידן הנוכחי ולאתגרים שעומדים על הפרק. "זה היה אחד השינויים המורכבים", מספר אזרד: "נדרשנו להעתיק את הבסיס מבחינה לוגיסטית ולצד זה להעביר את החיילים ששירתו במרכז לדרום בנוסף, בצריפין ההכשרות היו יותר מיושנות והיום בדרום הסדנאות הן יותר יעילות, יותר מתאימות לתפקיד."


"כשסיימתי את התפקיד ציטטתי את אמירתו המפורסמת", נזכר אזרד: 'לא די, שידע המפקד את מלאכתו, עליו להיות אוהב את אדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו, והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו'.



אתגר זה והצורך, 'להכשיר את הלבבות', כדבריו של אזרד, אינו דבר מובן מאליו, "אכן בעולם הרכב, הטנקים והנשק, המדריכים הם נגדים בעלי הכשרה מקצועית, ולנסוע דרומה זו לא ממש אופציה. לכן הייתה תחלופה רצינית של נגדים, בעיקר הנגדים הצעירים. לשמחתי, הנגדים הוותיקים ירדו איתנו דרומה עם משפחותיהם, וזאת לאחר שיחות שערכנו עמם. בגיוס האחרון הכל כבר התנהל כמו שצריך – בלי חוסר במפקדים".

• "החיבוק בחימושי"

האתגר הגדול עמו צריך להתמודד מפקד בסיס בה"ד 20 היא הסביבה האנושית. כאשר הנערים הבוגרים עולים על מדי הזית ומגיעים לשרת בחיל הם עוברים שינוי משמעותי, אך בשונה משאר החילות, לא מדובר רק במשמעת ומילוי פקודות, אלא ישנו צורך בידע טכני רב – היות והעבודה השוטפת דורשת ידע ולמידה מתמדת.
כיום, מרבית בתי הספר אינם משלבים בלימודיהם ידע טכני ומקצועי – לכן האתגר הגדול הוא להצית בחייל את 'הברק בעיניים' ולעורר בו את האהבה לתפקיד. "באתגר הזה אנחנו מתחילים לעבוד כבר משלב הטירונות", מסביר אל"מ אזרד, "קיימנו תהליך שנקרא 'החיבוק החימושי'. בפועל, מיד שהחיילים מגיעים יש להם שיחה איתי. לפני זה, עוד לפני שהם מתגייסים אנחנו שולחים אליהם חיילים הביתה שיספרו להם על התפקיד ומה הם הולכים לבצע. לאחר מכן, בבקו"ם, אנחנו נפגשים איתם ועוברים איתם את כל התהליך של החיול. בסוף הטירונות אנחנו מביאים את ההורים של החיילים ועושים להם טקס מכובד ומסבירים להם מה הילדים עברו ומה הם הולכים לעבור אחרי שישתלבו במערכת ובתפקידים השונים. הם פוגשים מפקדים מהשטח, וכל הזמן עוברים תהליכים. כך אנחנו עושים אותם חיילים שמרגישים מחויבים לתפקיד".


 


• "בתפקיד כזה חשוב לחבק את החייל"

אזרד חש כי התפקיד תרם לו הרבה, אפילו יותר ממה שהוא תרם מעצמו. מעבר לתפעול הטכני היומיומי הוא ראה בתפקיד גם עבודה חינוכית אליה הוא מתחבר מאוד והרגיש כי נפלה בחלקו זכות גדולה לחנך לערכי צה"ל וערכי המוסר. על אף התפקיד התובעני הוא מודה למשפחתו שתמכה בו לאורך כל הדרך – גם בימים שלא היה יכול לחזור הביתה.
"הרגשתי באמת זכות גדולה", מסכם אזרד וחושף חלק מתוכניותיו ליום שאחרי: "כרגע אני מתרגל לחופש אך להערכתי אפנה בהמשך לתחום החינוך. כחלק מהניסיון האישי שלי כמפקד בה"ד 20 אני מתחבר לאנשים ולכן אני רוצה להתוות דרך."
תחום החינוך זורם בדמו של אזרד ואמירותיו של ראש הממשלה דוד בן גוריון שימשו לו כמודל פיקודי. "כשסיימתי את התפקיד ציטטתי את אמירתו המפורסמת", נזכר אזרד: 'לא די, שידע המפקד את מלאכתו, עליו להיות אוהב את אדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו, והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו'. רק מפקד כזה ימצא לפקודיו את מסירות הנפש שתוליכם לכל אשר ישלח אותם. ואם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם, אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה למפקדים הראויים לכך. מבחינתי זה המצפן של המפקד המחנך. כך עבדנו. בתפקיד כזה חשוב מאוד חשוב לחבק את החייל, להפיג את פחדיו, לחזק בו את המוטיבציה, לחבר אותו לחיל וליצור בו גאוות יחידה."