הישראלי המכוער: מטיילים טינפו את מעין עין יזרעאל

זוהמה והררי זבל, שאריות אוכל, כלים חד פעמי, שקיות ובקבוקי שתייה זרוקים בכל עבר: כך נראה היום בבוקר מעין יזרעאל. "מעולם לא פגשנו את המקום כך. באופן אישי, עצרתי את הדמעות, ונעצבתי מאד", סיפרה דבורה קרוב, רוכבת אופניים מגן נר שחלפה במקום. צילום: דבורה קרוב

נגיף הקורונה הוביל את המוני אזרחי מדינת ישראל לטייל באתרים ברחבי המדינה, בשמורות, בנחלים ובמעיינות. אבל לצד הכרת פנינות החן והמסלולים, מטיילים ופקחי רשויות האכיפה נתקלים שוב ושוב ב"ישראלי המכוער".
הפעם זה קרה לדבורה קרוב, תושבת היישוב הקהילתי גן נר שבגלבוע, שיצאה הבוקר עם בעלה לרכיבת אופניים, כפי שהיא עושה בשגרה, והזדעזעה קשות מהמראה שנראה לפניה במעיין עין יזרעאל, אחד המעיינות היפים באזור, אותו גודשים מטיילים רבים לאורך כל ימות השבוע.



"כמעט מידי בוקר, אני ובעלי מתחילים את הרכיבה בעין יזרעאל, בשעה מוקדמת, ומסיימים כעבור שעתיים עם קפה וטבילת רגליים במי המעיין", סיפרה דבורה, "הבוקר, ניגלו לעיננו מחזות, שהעין לא יכולה הייתה לשאת. ערמות של זבל כיסו את כל המרחב, שולחנות שאנשים הותירו עמוסי שאריות אוכל, כלים חד פעמיים ובקבוקי שתייה. המעין עצמו היה מוצף כוסות חד פעמיים, שקיות פלסטיק, קליפות אבטיחים וזוהמה. אין מילים לתאר, ואין בכוחן של התמונות להביע את עומק הזעזוע. באופן אישי, עצרתי את הדמעות, ונעצבתי מאד. קשה לעבור לסדר היום. אנחנו רוכבים באותו מסלול כמה פעמים בשבוע, וגם בימי ראשון, מעולם לא פגשנו את המקום כך. האמת שהמקום תמיד נקי ומטופח, ותמיד נעים לשהות שם. גם היום, כשסיימנו את המסלול, כבר היה שם איש קק״ל שניקה. זה לא אמור להיות כך, דרושה אחריות אישית, צריך להשקיע בחינוך, היכן שעדיין נדרש", סיכמה.

דבורה קרוב
דבורה קרוב