הטור של דבורה קרוב: חכמת הנשר על העורב

"תהיה בן אדם טוב, יש הרבה הזדמנויות בתחום הזה, ומעט מאד תחרות"

הציפור היחידה שמעזה לנקר נשר היא העורב. העורב יושב על גב הנשר ומנקר את צווארו. ואיך מגיב הנשר? הוא לא נלחם בעורב, לא מבזבז זמן ולא אנרגיה, הוא פשוט פורש את כנפיו ועולה מעלה, וככל שהוא טס גבוה, כך קשה יותר לעורב, שאינו רגיל לכמות החמצן בגבהים, הוא מתקשה לנשום, ונופל מטה.
ולמה פתחתי בסיפור היפה הזה, כיוון שגם אנחנו בני האדם יכולים ללמוד מהם על החיים. כל אחד מאתנו מכיר את העורב הזה שיושב לנו על הצוואר, או ממש בתוך הראש, ומנקר. כולנו מכירים את המצבים בהם מישהו בתוך השדה האנרגטי שלנו, מצליח לשבש לנו את האיזון, הוא תוקפני כלפינו, מאשים, או דוחה, לפעמים ביקורתי, ומוציא אותנו משלוותינו. אני קוראת לאנשים הללו – "זללני אנרגיה". וזה לפעמים מישהו ממש קרוב: הילד שלנו, בן הזוג, האמא, חברה טובה.
אז איך מתמודדים כשזה קורה? ראשית כמו הנשר החכם, אנחנו מבינים שככל שנגביה עוף, נתרומם מעל "לרעשים" ונתרחק מהם, ואז נוכל גם לראות את התמונה הגדולה, נקבל פרספקטיבה רחבה, נזכור, שיסוד האוויר הוא יסוד שכלתני, שמביא מחשבה, היגיון, והמון תובנות.
להתרומם מעלה כמו הנשר, זו פעולה אנרגטית רגשית, אבל ההשלכות שלה הן ממש פיסיות. זו היכולת להתבונן ממעוף הציפור, לנשום אויר פסגות, להשקיט את המיינד, ולהתבונן לתוך עצמינו, תגובתיות היא אם כל חטאת.
ואז בתוך השקט שיצרנו נוכל להישאר מרוכזים ונאמנים לעצמנו, נוכל כמובן להמשיך להמריא, מבלי ששום מכשול יסית אותנו מהנתיב שבחרנו. ובעיקר נהיה בני אדם טובים יותר לעצמנו ולסובבים.
זה מזכיר לי את הסיפור על תלמיד ששאל מורה חכם: "תאמר לי אדוני, באיזה תחום אני יכול לעשות קריירה ענקית?" השיב לו המורה בחיוך: "תהיה בן אדם טוב, יש הרבה הזדמנויות בתחום הזה, ומעט מאד תחרות".