"הזירה היתה נקיה בלי דם. המוזיקה המשיכה ברקע ואנשים נמחצו למוות"

פראמדיק מד"א יוסי חלבי, תושב כפר תבור, מהראשונים בזירת האסון במירון, משחזר: ״הייתה פיסת קרקע פנויה. צרחנו לאנשים לזוז הצידה ופשוט ראינו ערימה של אנשים שוכבים אחד על השני. הבנתי את גודל העניין בתוך שניות ספורות"

פראמדיק מגן דוד אדום, יוסי חלבי, תושב כפר תבור, מהראשונים שהגיעו לזירת האסון בהר מירון, שיחזר את האירוע הקשה: "קצת לפני השעה 01:00 בלילה, קיבלנו קריאה על מספר מטופלים שזקוקים לסיוע. התקדמנו לכיוון ומצעד לצעד – הדיווח התעצם ומספר הפצועים גדל. הובלתי את הצוות עם שבעה פרמדיקים וחמישה חובשים והבנו שאנחנו נכנסים לתוך זירת אסון."
על גודל הטרגדיה והרגעים הראשונים, הוסיף: "אנחנו בעצם היינו הראשונים שהגיעו לזירה. המראות היו מאוד קשים, צעקות ואנשים נמחצים, בהתחלה חשבנו שקרסה טריבונה. עבדנו בצפיפות חסרת תקדים. האנשים שהיו בתור לצאת לא הבינו מה קרה, לא הייתה פיסת קרקע פנויה. צרחנו לאנשים לזוז הצידה ופשוט ראינו ערימה של אנשים שוכבים אחד על השני. הבנתי את גודל העניין בתוך שניות ספורות, כל רגע החייאה וכל רגע חילוץ של פצוע. הזירה הייתה נקייה, בלי דם, בלי הרס של רכוש ובלי קריסה של היציעים. התחלנו להוציא מטופלים אחד אחד ולטפל, בזמן שעוד ועוד כוחות הגיעו לזירה. המוזיקה עדיין פעלה ברקע בדקות הראשונות ואי אפשר היה לזוז ימינה או שמאלה."
על היום שאחרי, סיפר: "בעצם המשמרת שלי המשיכה לתוך האסון – כאשר הייתי במסוק מד"א. ההרגשה הייתה מאוד קשה, לוקח זמן לעכל ולהבין. אני משחזר כל הזמן את האירוע וחושב אם יכולתי לעשות משהו טוב יותר. אני מדבר עם הצוות שלי, מוודא שכולם בסדר מבחינת נפשית. קשה מאוד לחזור לתפקד כרגיל אחרי אסון שכזה."

קינן
חובש מד"א בתחנת עפולה, דור קינן קינן

חובש מד"א בתחנת עפולה, דור קינן, הוצב בליל ההילולה במירון כאשר קיבל את הקריאה – להגיע בדחיפות אל מוקד האירוע. "הגעתי לזירה וראיתי הרבה החייאות, ילדים פצועים וצעקות. מול העיניים שלי היו שמונה אזרחים מחוסרי הכרה וכאן הבנתי שמדובר באירוע חריג", משחזר קינן.
"פעלתי לפי הנוהל, בקור רוח ובלי לעצור. טיפלתי בפצועים ברי הצלה והראשון שטיפלתי בו היה ילד בן 17 שנאבקו על חייו. עבדנו כמו סרט נע, אם הייתי עוצר הייתי נשבר. החלק הכי קשה היה שספרתי כל גופה וגופה, על מנת לתת תמונת מצב למוקד מד"א".
על גודל האירוע והטרגדיה, הוסיף: "מדובר באירוע מסוג שונה בגלל גודל המקום, הצפיפות וכמות הנפגעים. הגישה הייתה מאוד מוגבלת ותנאי השטח היו קשים. גם עכשיו, כמה ימים אחרי, אני לא בטוח לגמרי שעיכלתי. לא הצלחתי עדיין לעצור ולחשוב על מה קרה שם בליל שישי. בשבת כבר הייתי במשמרת במוקד, כי חייבים להמשיך".