"גזירת העונש היא מלאכת מחשבת, ולא מלאכת מחשב"

בית המשפט העליון קיבל בשבוע שעבר את ערעור הפרקליטות והחמיר את עונשו של אב חורג, שביצע עבירות מין בבתה של בת זוגו, ל-15 שנות מאסר בפועל.
בית המשפט העליון ציין בפסק הדין, כי במעשיו, נטל הנאשם מנפגעת העבירה את הביטחון הדרוש לה דווקא בביתה-מבצרה. "למרבה הצער, זוהי דוגמא מובהקת של ניצול נסיבותיה האישיות- גיל, מוגבלות ומקום- של נפגעת שאין בכוחה להגן על עצמה", נכתב בפסק הדין.
הנאשם, שהיה נשוי לאמה של נפגעת העבירה המאובחנת כאוטיסטית בתפקוד גבוה ושימש לה כאב, הודה כי ביצע בה עבירות מין, מאז היותה בת 12 עד 18, שכללו אינוס ומעשים מגונים.
בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את הנאשם במקרים רבים של אינוס בתוך המשפחה ובמספר מקרים של מעשה מגונה בנסיבות אינוס במשפחה, וגזר עליו עונש של 13 שנות מאסר בפועל.
הפרקליטות הגישה לבית המשפט העליון ערעור על קולת העונש, ואילו הנאשם ערער על חומרתו.
בית המשפט העליון קיבל כאמור את ערעור הפרקליטות והחמיר את עונשו של הנאשם ל-15 שנות מאסר בפועל, תוך שצוין, כי ככלל, אין ערכאת הערעור ממצה את העונש עד תום.
כב' המשנה לנשיאה נ' הנדל ציין בפסק הדין, כי "מורכבת היא מלאכת הענישה, על אחת כמה וכמה בעבירות מין. וביתר שאת – בעבירות מין בתוך המשפחה שבוצעו כלפי קטינה. קשה להבין וקשה יותר להשלים. אם לא די בכך, יש לכמת את אשר לא ניתן לכמתו בדרך חישובית. גזירת העונש היא מלאכת מחשבת, ולא מלאכת מחשב. הרתיעה של בית המשפט, גם במובן הרגשי – לגיטימית היא. אך יש לזכור כי התגובה הרגשית אינה יכולה להיות סוף פסוק. בית המשפט מחויב לנמק את מסקנתו ואת הכרעתו לעניין העונש… במרכז השיקולים ניצבת נפגעת העבירה"…
את המדינה יצגה בהליך עו"ד דגנית כהן-ויליאמס מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. בבית המשפט המחוזי נוהל התיק ע"י עו"ד יעל כ"ץ מפרקליטות מחוז צפון.