בא כוחנו: דמי הבראה

עו"ד אורי דדו מרחיב בטור אישי על הזכות לדמי הבראה, על צו ההרחבה החדש, על התעריף החדש ליום

הזכות לדמי הבראה נקבעה בהסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה, ובצו ההרחבה אשר החיל את ההסכם הקיבוצי על כלל העובדים במשק.
בהתאם לחוזר התאחדות התעשיינים מיום 30/7/17, תעריף יום הבראה במגזר הפרטי עומד כיום על סך של 378 ₪ ליום.
ביום 17/5/20 פרסם הממונה על השכר והסכמי עבודה הודעה לפיה החל מיום 1/6/20 תעריף יום הבראה במגזר הציבורי עומד על סך של 429 ₪ ליום הבראה (במקום 432 ₪).
הזכות לדמי הבראה מותנת בהשלמת שנת עבודה מלאה, ומספר ימי ההבראה משתנה בהתאם לוותק במקום העבודה.
על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה שהוצא מכוחו, קצובת ההבראה משולמת באחד מחודשי הקיץ (חודשים יוני – ספטמבר).
לצורך חישוב תקופת הזכאות בדרך כלל לא מובאת בחשבון היעדרות בשל חל"ת, או כל היעדרות אחרת במסגרתה לא מתקיימים יחסי עובד – מעביד, וזאת למעט תקופת חופשת לידה שהינה תקופה אשר כן מובאת בחשבון לצורך חישוב תקופת הזכאות לתשלום דמי הבראה.



עובד רשאי במהלך עבודתו להגיש תביעה בגין ימי הבראה שלא שולמו לו ב- 7 השנים האחרונות לעבודתו, ככל שלא שולמו, וגם לאחר סיום יחסי העבודה בגין 7 השנים האחרונות לעבודתו, ככל שלא שולמו (בעבר היתה התיישנות בת שנתיים על רכיב שכר זה, אך היא בוטלה).
דמי ההבראה משולמים בהתאם לחלקיות המשרה. לדוגמא עובד שעבד שנה ראשונה בהיקף של חצי משרה יהיה זכאי לחמישה ימי הבראה בגין שנה זו (הכמות בגין שנת עבודה ראשונה) במכפלת סך של 378 ₪ ברוטו (תעריף ליום) כפול 50% (חלקיות המשרה).
דמי ההבראה, מטבעם, אינם נחשבים לחלק משכר העבודה הרגיל ועל כן בדרך כלל אין מביאים אותם בגדר השכר הקובע להפרשה לפנסיה או לפיצויי פיטורים, אלא אם הדבר נקבע בחוזה עבודה אישי או בהסכם קיבוצי או צו הרחבה החלים על מקום העבודה.
אין באמור לעיל כדי להוות תחליף לקבלת ייעוץ משפטי.

האם מותר למכור חדר ,חניה או מחסן במנותק ממכירת הדירה בשלמותה?

|