שריד: זה עתה נישאו – כבר 70 שנה

האם רק התרפקות על העבר והמסורת הקיבוצית בקיבוץ שריד או תחיית טקס הנישואין הקיבוצי חילוני בראשית ההתיישבות? – בט"ו בשבט האחרון , ערכו טקס נישואין חילוני שייסד מרדכי אמיתי איש האשכולות מהקיבוץ. הפעם ערכו את טקס לזוגות שחגגו יום נישואין עגול, שנתן הזדמנות לקצת סיפורים על המסורת הייחודית שנוצרה בקיבוץ. בין הזוגות בטקס היו הזוג מצקביץ' שציינו השנה 70 שנות נישואין, מינה בת הקיבוץ. אשתו של צבי הסכימה לחלוק עמנו כמה טיפים מעניינים לזוגיות ארוכה ומאושרת.

• פיתחו את השער

"הרעיון הוא רעיון שמתגלגל כבר כמה זמן ומבקש לשמר טקס נישואין ייחודי שהיה בשריד בשנים עברו, עם ניסיון  לנסות ולשמר אותו הלאה למרות שלא מתחתנים ככה יותר היום.
הטקס הזה כלל שירים ייחודיים, טקסטים ייחודים וריקודים. הטקס הוא טקס חילוני, אין איזכור לאל והוא שם את האדם במרכז.
כל הכתובות וכל הדברים הם על בניין הארץ ועוסקים בציונות, בערכים של האדם במרכז, שהם ייחודים בהקשר הזה. הטקס הזה היה מקובל בשאר הקיבוצים אבל בשריד היו לו ניואנסים של שריד.
מי שהגה את כל הסיפור הזה הוא מרדכי אמיתי ז"ל בן הקיבוץ שהיה סופר ומשורר של תרבות ולמעשה הוא זה שהגה ועיצב את טקס החתונה הקיבוצי כמו למשל את סדר פסח הקיבוצי".

 

הסופר מרדכי אמיתי מחתים את הזוגות בספר היחש
הסופר מרדכי אמיתי מחתים את הזוגות בספר היחש

 

הדובר הוא עדי רוזן, רכז התרבות של קיבוץ שריד, שביום שישי ערך טקס נישואין לזוגות מהקיבוץ שציינו השנה יום נישואין בכפולות של 10 או 5 כשהבוגרים ביותר היו מינה וצבי מצקביץ' שציינו השנה 70 שנות נישואין!

בקיבוץ החליטו לחדש את טקס הנישואין המסורתי מראשית ימי הקיבוץ והשתתפו בו זוגות מהקיבוץ והסביב וגם מההרחבה, וזו רק התחלה, בקיבוץ מתכוונים לחדש עוד ועוד מסורות ותיקות שנשכחו ולשלב בהם דברים עכשוויים עם ראיה לעתיד.

 

• 28 זוגות ועוד אחד

בט"ו באב בערב שישי התכנסו לטקס המסורתי 28 זוגות מקיבוץ שריד שציינו יום נישואין. כל זוג עלה על הבמה חתם בספר העדר, הספר שבו חותמים זוגות נישואים, וקיבל תעודה וזוג טבעות. היו שירים וריקודים מיוחדים לשריד כמו פיתחו את השער, שיר הטבעת ועוד.., שירים שנכתבו בקיבוץ.
בטקס השתתפו תושבי שריד וגם קצת מבחוץ. בסוף הערב הייתה הפתעה מרגשת לכל הנוכחים כשבני זוג שחיים  16 שנים ביחד אבל מעולם לא עשו טקס, התחתנו בטקס המסורתי בסוף הערב בנוכחות בני משפחותיהם, החברים הקרובים ובנוכחות כל הקיבוץ.

עדי רוזן, רכז החינוך, מציין שבטקס השתתפה כל הקהילה של שריד כולל ההרחבה והמטרה היא להחזיר עוד ועוד מסורות ותיקות לקהילה העכשווית של שריד: "המטרה להמשיך עם זה כבר משנה הבאה, להשיב לישוב את המסורת. אנחנו כל פעם מחזירים מסורת נוספת ומשלבים בה דברים עכשוויים עם ראיה לעתיד".

 

ריקוד שרלה
ריקוד שרלה ב – ט"ו באב

• נולדה עם הקיבוץ נשואה 70 שנה

כאמור גולת הכותרת של הזוגות שחגגו היו בני הזוג מינה וצבי מצקביץ' השנה, שבעים שנות נישואים וניצלנו את ההזדמנות לשיחה עם מינה על החיים לצד צבי בן זוגה במשך 70 שנות נישואין.

מינה מספרת: "אני בת 89 בגיל של קיבוץ שריד, נולדתי כשהקיבוץ עלה לקרקע. בעלי עלה לארץ בגיל 10 מוינה הוא בן 90 שמו צבי". היא נזכרת בחתונה מלפני 70 שנה במעורפל: "לפי דעתי היה הרב זמיר, אני זוכרת שקיבלתי טבעת של וילון, היו ההורים שלי ההורים של צבי ועוד זוג דודים. אני כל כך לא התייחסתי לזה, זה כל כך היה נראה לי לא לעניין, אחר כך הייתה מסיבה בקיבוץ אבל שוב פעם הקיבוץ עשה לעצמו מסיבה".

מינה מספרת כי לאורך השנים לא עלה הצורך לחדש את ברית הנישואין מכיוון שהטקס עצמו הוא שולי בעיניה לעומת החיים השלמים עצמם:"  בחיים זה לא עלה כי זה היה כל כך בלתי חשוב שאתה לא מתאר לך, היו דברים יותר משמעותיים בחיים שלנו. המילה, 'אני', לא הייתה קיימת היה 'אנחנו' ובקיבוץ אחרי שאנחנו התחתנו כביכול, כי הטקס היה לצאת מידי חובה, אבל הקיבוץ היה עושה מסיבות יפות והקיבוץ עשה מסיבה ואני כביכול הייתי הסיבה. אני לא הרגשתי שזה שייך לי שעושים לי מסיבה, הרגשתי שעושים מסיבה בקיבוץ מסיבה יפה ועוגות טובות".


• טיפים לזוגיות

מינה, ממרומי שנותיה וניסיונה, מנדבת כמה טיפים חינם לזוגות הצעירים שבינינו: "תשמע, דבר אחד ברור קודם כל צריך סבלנות, הרבה כבוד הדדי, חברות, הבנה והרבה וויתור ושמחה. זה דבר לגמרי אחר, אהבת נעורים, זה דבר אחר וידוע שהיא עוברת אחרי זמן די קצר. אחר כך יש ידידות, הערכה, חברות שאתם חיים ביחד, לחיות ביחד ועוזרים ותומכים ומפרגנים אחד לשני. היום לפי דעתי אני מאוד מרוצה ואם לצבי יש חולשה אני לא אעזור לו אני אתמוך בו."
מינה, שכאמור חיה עם הקיבוץ לאורך השנים וחיה את השינוי שעבר מחברה משותפת לחברה מופרטת, מקבלת את המצב החדש בהבנה ומעריכה את המעמד שהיא וחבריה מקבלים בקיבוץ החדש ואת החזרה למסורות הישנות: "אני אוהבת את זה ואני שמחה שהקיבוץ עוד חי ורוצה לשמור על המסורת. אנחנו קיבוץ מופרט אבל אני חייה בשלום עם זה כי הקיבוץ מבחינה כלכלית היה זקוק לזה, והשוני הזה הצליח מבחינה כלכלית. אני חושבת שכל הארץ משתנה.
אני אישית מרגישה טוב. מרגישה שנותנים לי את הכבוד והמעמד הראוי לנו.  כשהיה לנו יום הולדת עגול חגגו לנו, אני לא מרגישה בקיבוץ לא מוזנחת ולא מקופחת".
לסיום אני מודה למינה ומבקש לדבר שוב בחגיגות השמונים לנישואין שלה ושל צבי בעלה. "מהפה שלך לאוזן של האל" היא משיבה, בחיוך.