היישובים

מקור השם הוא בשמו של ישוב יהודי קדום שישב במקום עד המאה ה-6 לספירה ואחריו ישב במקום ישוב ערבי קדום בשם בית אילפא. על פרוש השם הקדום יש שתי סברות: האחת מהמילה 'אלוף' שפרושה שור, כלומר מקום שגידלו בו שוורים. השנייה מהמילה 'אולפנא', כלומר מקום לימוד, בית ספר. הגן הלאומי בית אלפא ובתחומו בית הכנסת עם רצפת הפסיפס שנתגלו בשנת 1928 נמצאים בשטחו של קיבוץ חפציבה הסמוך.

הקבוץ הוקם בשנת 1922 על ידי עולים מצ'כוסלובקיה וגרמניה מתנועת תכלת-לבן שהורכבה משתי קבוצות דוברות גרמנית, האחת מצ'כסלובקיה והשנייה מברלין. שם הקבוצה הגרמנית לפני עלייתה היה "מהפכה" והקבוצה נוסדה על ידי משה שובה. חפציבה הוא קיבוץ שכן לבית אלפא ושוכן מערבית לו. הקיבוץ הוקם על ידי הקרן הקיימת לישראל באדמות נוריס-מזרח (עמק יזרעאל המזרחי) שמו של היישוב הוא כשם החווה על יד חדרה בה הוכשרו הראשונים לחקלאות. בחפציבה נמצא מרכז של כת המקויה, כת יפנית אשר הוקמה בשנת 1948 על ידי פרופסור אברהם טשימה. בשטח הקיבוץ שרידי בית כנסת עתיק, שהתגלה בשנת 1928. בחפצי-בה ענפי גידולי שדה, פרדס, לול, מדגה ורפת. לחפצי-בה מפעל למוצרי פלסטיק בשם פלגל. מפעל נוסף "מדגלית" עוסק בתחום מוצרים להשקיה. בשנת 2003 עבר קיבוץ חפצי-בה הפרטה מלאה ולמעשה כל חבר דואג לפרנסתו. הקהילה דואגת לגמלאים שלה.

ראשיתו של הקיבוץ בהתארגנות של קבוצות מבוגרי גימנסיה הרצליה בתל אביב ובית הספר הריאלי בחיפה, שהקימו ב-1928 את "קבוצת החוגים" בחדרה. כעבור זמן מה הצטרפו אליהם חברי "לגיון הצופים" שפרשו מתנועת הצופים בירושלים ובפתח תקווה. איחוד הקבוצות הביא להקמת תנועת הנוער "המחנות העולים", אולם הקבוצה שמרה על שמה, קבוצת החוגים. ב-1931, לאחר תקופת מעבר במחנה עבודה בכפר יחזקאל, החליטה קבוצת החוגים להצטרף לקיבוץ המאוחד והתיישבה במחנה זמני ליד מעין חרוד. שם התגבשה הקבוצה וקיבלה חיזוק משמעותי מבוגרי תנועות נוער חלוציות מגרמניה שהגיעו לאחרי שעברו הכשרה. ב-1935 נרכשו אדמות שאטה, והקיבוץ הקים עליהן את נקודת הקבע שלו.

היישוב הוקם בשנת 1920 על ידי ערבים מוסלמים בני משפחת זועבי שהובאו על ידי הטורקים לארץ ישראל מירדן. בני הכפר טוענים שהם גרים במקום כבר 250 שנה‏.

תרגום שמו של הכפר הוא 'הטובה'. הערבים נהגו להמיר שמות יישובים קדומים שכללו את השורש ע.פ.ר. ( "عفريت", שמשמעותו בערבית "שד"), לשם "טייבה" (שמשמעותו "מקום טוב"). יש המזהים כפר זה עם עפרה המקראית, עירו של גדעון בן יואש שנלחם במדיינים בעמק יזרעאל.

היישוב הוקם ב-4 ביולי 1937 במסגרת חומה ומגדל‏ בשם מולדת על שם ארגונם של המייסדים, עולים מגרמניה חברי ארגון "מולדת". המייסדים קבלו את הכשרתם בנהלל, באר טוביה וכפר יחזקאל‏. הקרן הקיימת רכשה עבור הארגון קרקע ליד טייבה שבעמק יזרעאל ובתחילת 1937 החלו להתכונן לעלייה למקום‏. בעלייה על הקרקע השתתפו 20-30 חברים מתוך כ-80 משפחות הארגון, ביחד עם מספר נוטרים ובסיוע של חברים ביישובים סמוכים. בחודשים הראשונים הסתמך היישוב על מים שהובא מכפר יחזקאל. השטח שהוקצה ליישוב היה כ-8000 דונם‏, אולם הוא היה מפוזר ונדרשו עוד מאמצים עד לביצוע החלפות שיביאו לריכוזו. חברי הארגון שלא השתתפו בעלייה על הקרקע נותרו זמנית בבאר טוביה‏. בשלב זה החלו הבירורים לגבי אופי היישוב והוחלט ללכת לכיוון של מושב שיתופי. לטענת אנשי המקום הרעיון של מושב שיתופי התגבש עוד בבאר טוביה במקביל להתגבשותו בקרב אנשי "הקוצר" שהקימו את כפר חיטים. חלק מאנשי הארגון שלא השלימו עם הרעיון של מושב שיתופי, פרשו במאי 1939 ולאחר שבועיים הקימו את שדמות דבורה‏. ביוני 1939 התכנסו חברי הארגון והחליטו לעבור לנקודת הקבע במולדת‏. בהמשך החדש כילתה שריפה שהחלה כתוצאה מפיצוץ פרימוס את כל הצריפים של היישוב‏, אך במהרה נבנה היישוב מחדש. בשנת 1998 החלה הקמת שכונת הרחבה ראשונה במולדת, ובשנת 2005 נבנתה שכונה נוספת. כיום מונה היישוב כ- 1,000 תושבים. בתחום היישוב קיים אתר הנצחה לזכר נופלים שגרו ביישוב, שנוצר ב-1997 על ידי דליה מאירי. אתר ההנצחה בנוי בצורת מעגל וסביבו אבנים.

בתל יוסף מתקיימים עסקים קטנים ועצמאיים לצד ענפי החקלאות המרכזיים.
לתל יוסף מורשת רבת שנים של פעילות תרבותית, קהילתית וחינוכית ענפה, וכן שירותים קהילתיים מבני ציבור ומתקני ספורט.
דגש מיוחד מושם על טיפוח הנוי והשטחים הציבוריים לצד חינוך וקידום פעילות קהילתית לטיפוח איכות הסביבה.
במרכז היישוב מרוכזים השירותים ומוסדות הציבור הכוללים את מבני החינוך, שירותי ההנהלה, דואר, מכבסה, צרכניה (קניוסף), הדיור המוגן לוותיקים (בית שרה), מגרש השעשועים, הספריה, בית טרומפלדור והארכיון, קיר ההנצחה ועוד. באזור זה, מתקיימות מרבית פעילויות התרבות והקהילה.
בפאתי הקיבוץ שוכן בית הקברות המטופח, בו הגיעו למנוחות – ילדים,
חברים, הורים, חללי מלחמות ופעולות איבה, קרובים של חברים ותושבים. 

היישוב הוקם בשנת 1918 על ידי משפחת זועביה מירדן, אם כי היה מיושב כבר קודם לכן על ידי שבטים ערבים כאלו ואחרים. שמו של היישוב, הוא על שם הכפר שהיה במקום בימי בית שני. במהלך מלחמת העצמאות, בניגוד לרוב הכפרים באזור שהתפנו מיושביהם לקראת הפלישה הצפויה של צבאות ערב, הם לא עזבו לאחר שיצרו קשר עם שכניהם היהודים שאמרו להם להישאר במקומם‏.

במהלך מלחמת העצמאות, בניגוד לרוב הכפרים באזור שהתפנו מיושביהם לקראת הפלישה הצפויה של צבאות ערב, הם לא עזבו לאחר שיצרו קשר עם שכניהם היהודים שאמרו להם להשאר במקומם. היישוב נקרא על שם הגלגל המשמש לשאיבת מים מן הבאר. ביישוב נמצא בית ספר תיכון אורט אחווה גלבוע שמשמש תלמידים מהכפר ומכפרים באזור.

הקיבוץ נמצא בעמק חרוד שבעמק יזרעאל המזרחי השייך למועצה אזורית הגלבוע וממוקם ליד מעין חרוד ומכאן שמו. קיבוץ עין חרוד מאוחד משתרע על חלק משטחו המקורי של קיבוץ עין חרוד טרם הפילוג ומזוהה יותר עם עין חרוד ההיסטורית. זאת לעומת עין חרוד איחוד, אשר חבריו פרשו כדי להקים קיבוץ חדש, מחוץ למתחם המגורים הישן, אך בתחום שטח הקיבוץ הוותיק. כיום מסווג כקיבוץ מתחדש.                                                                                                                                            האדמות נרכשו על פי החלטת הקונגרס הציוני הי"ב בלחצם של מ' אוסישקין וא' רופין ובתיווכו של יהושע חנקין. כעבור מספר חודשים הצטרפו אליהם חברים מאנשי כינרת מהעלייה השנייה, עם ילדיהם.
הייתה זו חבורה שדגלה ברעיון הקיבוץ הגדול בניגוד לקבוצה הקטנה, האינטימית, שדגלה במסגרת של 0-25 משפחות. משק עין-חרוד דגל בקיבוץ בן 100 משפחות ויותר, פתוח וקולט לא על פי זיקה אישית אלא על פי זיקה רעיונית ונכונות לניידות והיענות לתביעות שונות של בניין הארץ, רעיון שהגו נחמן סירקין ויצחק טבנקין, קרא להגשמתו שלמה לבקוביץ-לביא (שניהם הגיעו לעין-חרוד עם קבוצת אנשי העלייה השנייה).
מימיו הראשונים נקלע משק עין-חרוד למאבק בחוסר האימון ובהגבלת התקציבים מצד המוסדות המיישבים, ואף-על-פי-כן, קיים את עקרונות הקיבוץ: סיפוק הצרכים בעבודה עצמית, פיתוח משק מעורב בנוי על חקלאות, תעשייה וייצור, עם חתירה למיכון חדשני, וליצירת תרבות חדשה. פרנסת עין-חרוד מאוחד היום מורכבת ממשק חקלאי מפותח הכולל – רפת, לול ומכוורת. ענף גידולי שדה מצטיין ומעט מטעים.
מפעלי תעשייה – "דיקם" – מפעל לייצור נייר למכשירי רישום רפואיים ואחרים.
בית תוכנה קטן "הדסים".
ענף התיירות במשק מתפתח וכולל מוזאון "המשכן לאומנות", בית-שטורמן, פארק ראשונים, פינת חי, "יד אחרת"-חנות לחפצים מיד שנייה. כל שלוחות התיירות ממוקמות לאורכו של כביש אחד בצדו המזרחי של הקיבוץ המאפשר נגישות נוחה ונעימה למבקרים.

קיבוץ עין חרוד ההיסטורי הוקם בשנת 1921 והיה לקיבוץ הגדול הראשון בארץ ישראל. הוא הוקם ליד מעיין חרוד ומכאן שמו. בשנת 1952 התפלג הקיבוץ על רקע אידאולוגי לשתי יחידות נפרדות שקיימו קיבוצים נפרדים באותו ישוב, האחת מזוהה עם מפ"ם והשנייה עם מפא"י. האדמות והנכסים התחלקו בצורה שווה בין שתי הקבוצות, וחלק מהמפעלים נותרו בבעלות משותפת. בשנת 1954 עברה הקבוצה המזוהה עם מפא"י צפונה, ונפרדה משטחי המגורים של הקיבוץ ההיסטורי למקום סמוך על גבעת "קומי" הנמצאת בשטחי הקיבוץ. קבוצה זו הקימה את "עין חרוד איחוד", בעוד הקיבוץ החדש של תומכי מפ"ם אשר נותרו ביישוב המקורי כונה "עין חרוד מאוחד".