אם מישהו היה אומר לאנה טרייגר לפני עשרות שהריקוד יהפוך לחלק בלתי נפרד מחייה, סביר להניח שהיא לא הייתה מופתעת. זה היה החלום שלה.
טרייגר, 34, עובדת כאחות במרפאת כללית במגדל העמק, וכשהיא לא במרפאה אתם תמצאו אותה על רחבת הריקודים, כרקדנית וכמדריכת סלסה. את הקריירה שלה כאחות היא התחילה כי אמא שלה ביקשה. "התעניינתי בתחום הרפואי ובסיעוד. בתחום הסיעוד תמיד יש חידושים ושינויים. תמיד לומדים מהו חדש. תמיד לומדים עוד תחום התמחות. העבודה כאחות נותנת לי סיפוק רב, ואני גאה במה שאני עושה. המרפאה במגדל העמק מטפלת כ- 14 אלף מטופלים ונותנת שירותים בתחומי רפואת משפחה, נשים וילדים. כשמטופלים נכנסים למרפאה הם מצפים מאתנו להיות שם בשבילם ולתת להם את הטיפול האיכותי ברמת השירות הכי גבוהה שאפשר לתת", מספרת טרייגר.
• "הרצון לרקוד זה בעצם סוג של צורך קיום בשבילי"
גם את הקריירה שלה כרקדנית היא התחילה בעקבות הדחיפה של אמא שלה, שרשמה אותה לחוג ריקודים סלונים בגיל 9. היא רקדה ריקודים סלונים והתחרתה בארץ עד גיל 18. טרייגר משתפת: "עד שהתגייסתי לצבא התחריתי בהרבה תחרויות. בצבא תמיד הרגשתי שהריקוד חסר לי ולכן מיד כשהשתחררתי חיפשתי לחזור לתחום הריקוד והתגלגלתי לתחום הסלסה. אני רוקדת סלסה מ – 2006, מופיעה ומלמדת בארץ ובחו"ל משנת 2007. מאמנת להקות ריקוד בתחום ליידי-סטייל בסלסה בארץ, להקות שמופיעות בארץ ובחו"ל".
אנחנו נוסעות לייצג את מדינת ישראל שוב באליפות העולם באורלנדו בדצמבר, בתקווה לקחת את גביע העולם שנה שניה ברציפות".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
את ההשראה שלה לריקוד היא שואפת מחיי היום יום שלה והיא חיה ונושמת סיעוד וריקוד, השילוב בין עבודתה כאחות במרפאה וכרקדנית נותן לה איזון רב בחיים. "הרצון לרקוד זה בעצם סוג של צורך קיום בשבילי. אנשים שהם לא רקדנים, לא מבינים את זה. קשה להם להבין את זה. יש פתגם שאני מאוד מזדהה איתו – יש קיצורי דרך לאושר, ריקוד הוא אחד מהם".
• "הריקוד ממלא אותי"
אם תשאלו את הסביבה הקרובה אליה השילוב המיוחד הזה לא מוזר להם, להיפך, הם מעריצים את השילוב והניסיון שלי לשלב בין הדברים "אני עובדת מאוד קשה כדי להצליח בשניהם. זה לא קל, אבל אפשרי. הצוות והאחות האחראית שלי, רוזה בורצ'וק, מאוד עוזרים, תומכים ומבינים. המשפחה והחברים שלי תמיד שם כדי לעזור להתרומם מכל מכשול, ללמוד מכל כישלון וליהנות ולשמוח מכל הישג".
טרייגר נוסעת בכל העולם ומתחרה עם הלהקה שלהAnna's Ladies ולא מפסיקה לקטוף פרסים. היא זכתה שנתיים ברציפות במקום ה – 1 בארץ (2015-2016) ובאליפות העולם במיאמי ב – 2015 הלהקה זכתה מקום 3 ובשנת 2016 מקום 4 "הריקוד ממלא אותי. ברגע שאני רוקדת הכל פשוט סביבי נעלם לכמה דקות, הדאגות והמחשבות. ריקוד בשבילי זה לא סתם צעדים – זה דרך חיים. כשאתה נמצא בתחרות, מטבע הדברים, או שתזכה או שתפסיד, אבל אני תמיד רוצה לזכות. תמיד יש עליות וירידות. שנה שעברה זכיתי מקום 1 באליפות העולם במיאמי בקטגורייתsame gender ladies professional זה היה רגע מאוד מרגש עבורי. השנה זכיתי שוב יחד עם עוד תלמידה שלי, כוכב השחר גרין , באותה קטגוריה באליפות הארץ במקום ה – 1, ואנחנו נוסעות לייצג את מדינת ישראל שוב באליפות העולם באורלנדו בדצמבר, בתקווה לקחת את גביע העולם שנה שניה ברציפות".
כששואלים אותה כמה זמן היא מתכוונת להמשיך באותה מתכונת היא עונה "כל הזמן שהרגליים שלי ירקדו. אני לא מסוגלת לעזוב את המטופלים. היה לי מטופל שקבוע ביום האישה ב- 8 במרץ היה מביא לי פרחים. עם הזמן מצבו הבריאותי הדרדר והוא רותק לבית, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך במסורת. הוא היה שולח את אישתו עם פרחים כל ב- 8 במרץ כל שנה. זה היה מרגש אבל מה שהכי ריגש זה גם אחרי שהוא נפטר ז"ל אישתו הייתה ממשיכה להביא לי פרחים בתאריך הזה בטענה שזאת הייתה הבקשה שלו בחייו. עכשיו היא מרותקת לבית בעצמה אבל כל פעם שאני מגיעה אליה הביתה היא מתנהגת אלי בחיבה כאילו אני חלק מהמשפחה. השילוב של סיעוד וריקוד ממלא אותי ואני אמשיך ככה עוד הרבה שנים", מסכמת טרייגר בהתרגשות.