גלבוע קמינסקי בן ה-37, במקצועו מנהל פרויקטים בחברת "רימון", משמש במילואים מפקד צוות בפלוגת התצפיות של גדוד הסיור בחטיבה 226. הוא נולד וגדל בקיבוץ שדה אליהו, וכעת מתגורר עם אשתו מור ושני ילדיו, בשלפים.
בשירות הסדיר,שירת קמינסקי בסיירת צנחנים, כלוחם וקשר של מפקדה דאז, אמיר ברעם, כיום מפקד ”עוצבת הגליל“. כאשר אחיו של קמינסקי שירת במקביל גם הוא בצנחנים בפלוגת החה"ן. אח נוסף בהתאם למורשת המשפחתית בצנחנים, שירת בפלחי"ק ואילו אב המשפחה שירת כקצין בנחל המוצנח. מרבית בני המשפחה עושים עדיין שירות מילואים פעיל. על כך אומר קמינסקי: ”אצלנו במשפחה זו זכות ולא חובה“.
"זהו מסע שכל חייל בצבא חייב לעבור“, אומר קמינסקי, עד למסע אף אחד לא דיבר על האירועים במסגרת הצוות, ובמהלך המסע, נעשתה סגירת מעגל ועובדו האירועים שקרו במהלך הלחימה במבצע ובמלחמת לבנון השנייה סיפר גלבוע.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לאחר שהשתחרר מסיירת צנחנים, החל ממלחמת לבנון השנייה, הפך קמינסקי למפקד הצוות של חבריו שעושים עמו דרך ארוכה ביחידה עוד מימי השירות הסדיר, תפקיד אותו הוא ממלא עד עצם היום הזה.
על הדמות שהיוותה לו השראה לאורך השנים הרבות, מספר קמינסקי מלווה אותו דמותו של רס"ן נדב מילוא ז"ל בן קיבוצו שנפל בלבנון כדמות משפיעה ומעוררת השראה.
כחלק מטיפול בטראומת חבריו לצוות שנשאו חוויות קשות עוד מימי השירות הסדיר, בעקבות מבצע "צמצום טווח" של הסיירת, בו נהרגו איתן בלחסן דוד גרניט ולירז טיטו ז"ל ונפצעו 5 מחבריו לצוות(בתקופה זו כבר פיקד גלבוע על טירונים של היחידה), יצאו הוא ופקודיו מהצוות במילואים כ- 15 שנה אחרי, למסע סגירת מעגל, במסגרת עמותת ”בשביל המחר“, עמותה שהוקמה לאחר מלחמת לבנון ה-2, לצעירים שהשתתפו בקרבות, במטרה לייצר להם חוויה מעצבת ולהעניק להם כלים להתמודדות עם המטענים הכבדים שהם נושאים מתקופת הצבא.
לאחר שש שנים של ניסיונות חוזרים ונשנים, קיבל באופן חריג אישור מהצבא לצאת למסע ”עדים במדים“- משלחת של קציני צה”ל לפולין וזאת למרות שאינו קצין.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"זהו מסע שכל חייל בצבא חייב לעבור“, אומר קמינסקי , עד למסע אף אחד לא דיבר על האירועים במסגרת צוותית, ובמהלך המסע, נעשתה סגירת מעגל ועובדו האירועים שקרו במהלך הלחימה במבצע ובמלחמת לבנון השנייה סיפר גלבוע.
לפני כחודש, סגר קמינסקי מעגל משמעותי נוסף בחייו. קמינסקי שסבתו ניצולת השואה שנפטרה עוד בילדותו, מחנות ההשמדה, שהאחרון מבניהם היה מחנה אושוויץ, לאחר שש שנים של ניסיונות חוזרים ונשנים, קיבל באופן חריג אישור מהצבא לצאת למסע ”עדים במדים“- משלחת של קציני צה”ל לפולין וזאת למרות שאינו קצין.
על המסע הייחודי סיפר בהתרגשות : "מסע זה היה עוצמתי ומשמעותי, להיות על אדמת פולין עם מדי צהל וכבעל משפחה זה חידד לי את המשמעות של הנתינה והשותפות במאמץ הלאומי בשירות המילואים. זה הניצחון שלי על השואה".