"ביום ראשון צוין בישראל ובכל רחבי העולם יום המאבק באלימות נגד נשים. בישראל, 21 נשים נרצחו מתחילת שנת 2018 שלא הסתיימה עדיין. זהו עוד יום בשיגרת חייהן של משפחות רבות שמעגל האלימות פוקד אותן. זהו עוד יום שיגרתי של כאב, פחד וטירור, של הסתתרות והסתגרות מחיי חברה, מפתיחות ומשמחה.
בשבוע שעבר התקיימו בכנסת שורת דיונים חשובים לציון יום המאבק באלימות נגד נשים. הייתי שם, ביחד עם עוד נשות מקצוע ומנהלות עמותות שהגיעו לחלוק מהידע שלהן על המאבק באלימות. הקשבתי לנשים שעברו ועדיין עוברות אלימות והתעמרות והקשבתי בכאב, כמו נשים רבות בקהל לאוזלת היד של הרשויות לסייע להן. הקשבתי לבקשתן לסייע ולחלץ אותן מרדיפת הבעל, הפרוד, הגרוש, המעגן. הקשבתי לנשים שראו את אביהן רוצח את האם ואף נלחם על הירושה –מחצית מהבית. "הרצחת וגם ירשת?" הסיפורים המצמררים, הבכי, הפחד מרצח, זעקו מקירות המשכן. על אף שהיו כבר אינספור ועדות והמלצות-אוזלת היד של המדינה מדירה שינה מעיניי כל הנוגעים בדבר. בעצם, לא בכל הנוגעים והנוגעות בדבר – כל חבריי וחברות הקואליציה הצביעו נגד הקמת ועדת חקיקה פרלמנטרית במחדלי הטיפול באלימות ורצח נשים! ואז, עוד אישה נרצחה”.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לא שותקת, לא מתנצלת
"חוויתי אלימות בילדותי, אני ילדה עדה לאלימות. גדלתי בצילה. זה מה שעיצב אותי בזהות הנשית שלי, מה שאני היום. הילדה הקטנה חבויה והיא זועקת בתוכי. היא זועקת ומתפתלת. ברגע זה באלפי בתים, חוות נשים אלימות ואינן יכולות להגן על עצמן ועל ילדיהן. ברגע זה ממש מתרחש רצח נפש של עוד קורבן. אלימות במשפחה, אלימות אינטימית, אלימות מיגדרית, כבוד המשפחה או כל טייטל אחר – הוא לא הזהות שלנו כחברה. מודעות היא תנאי הכרחי וראשוני. היום, אנחנו כבר מעבר למודעות. אנחנו בעשיה. ברגעים אלו צועדות בתל אביב אלפי נשים בכדי לומר: "אנחנו כאן אחותי – נשים לזה סוף". לא עוד רצח נשים ע"י בני זוגן או ע"י בני משפחה אחרים. אישה היא לא חפץ, אישה היא לא מספר, אישה לא תהיה יותר קורבן. יש לנו פנים ושם וזהות. לא שותקות, לא מתנצלות, לא חלק בסטטיסטיקה כי אם דורשות לקבוע מדיניות. מדיניות אשר תצר את צעדיו של המקרבן. כי על הגבר מוטלת האחראיות לאלימותו ולהפסקתה. ועל הממשלה לתת תקציבים ולבצע החלטות שנקבעו. כן, הנרטיב של הגבר האחראי למשפחה ולזוגיות השתנה. הגבר שאינו שולט ביצריו, בחשיבתו, ברגשות, בשפת גופו ומאבד שליטה אינו תקף עוד".
"הגבר האלים יכול להיות הבן שלנו, האח, השכן ממול"
לפני חודש קיבלתי פנייה ממעסיקה של ח'. המנהלת זיהתה כי משהו רע עובר עליה. היא פנתה אליי ואני הצעתי לה להיעזר, לשתף במה שעובר עליה. ח' צעירה מאוד ללא עורף משפחתי, נפגשה איתי כשברחה מהבית לאחר התפרצות זעם קשה של בעלה. היא החליטה לסיים את הנישואין הקצרים האלימים והנוראיים. היא התלבטה, חששה ונעלמה. שבוע אחריי בא השבר הגדול. זה עבר לפסים נואשים ועל אף זאת היא החליטה לקבל את תחינות בעלה ולהישאר. היא ניתקה מגע עימי.
לא עובר יום שאיני חושבת עליה ובמה היא מתמודדת. הירח דבש –שלב במעגל האלימות של פיצוי וריצוי קצר. יש מחקרים המעידים על מאות תרחישים עד שהאומץ לקום ולעזוב מתקיים. טיפלתי בגברים אלימים כלפיי בנות זוגם, עד רצח, עת שירתתי בשב"ס. הם ישבו איתי באגף בכל בתי הסוהר בצפון וסיפרו לי המון סיפורים: על איך שהיא לא זזה כשהוא היה עצבני, ועל מסך שחור שראה ועל אישה שלא רצתה מין ועל אישה שבגדה. ואני בעיקר הקשבתי, והכלתי את הגבר שיושב מולי. ואתם יודעים מה? הגבר הזה במצוקה קשה. הגבר הזה פועל באלימות והוא יכול להיות הבן שלנו, האח, השכן ממול, ולעיתים הוא היה בעצמו קורבן לאלימות. בכל אמירה הזכרתי לו – רק אתה אחראי למעשיך, לטיפול, לקריאת עזרה, לקבלתה".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"אין סיבה שנשים יכלאו במקלטים"
"ניתן לקבל טיפול, ניתן לסגל התנהגות אחרת – אסרטיבית, מכבדת. ניתן לעבוד על רגשות מכבידים ומדכאים של קנאה, פחד, עצב וכעס. לפיכך, על הרשות לדאוג שתהיה פתיחות בנושא ותפקיד מעמד האישה שלא הוגדר ולא התנהל עד כה – יקבל תפנית ועוצמה. לא רק לאייש תפקיד, אלא, לדאוג לתוכניות בקהילה לרבות חינוך מיגדרי בגנים ובבתי הספר. חוסנה של קהילה נמדד בעיתות שלום כמכינה לימים מאתגרים. בצעד דרמטי והכרחי בהגנה על נשים, עלינו לדאוג לנשים כי אין סיבה שהן יצאו ויכלאו במקלטים כדי להגן על עצמן ועל הילדים. צעד זה הופך את המשוואה המקובלת: במקום האישה שתחייה בפחד מבן זוג תוקף, הוא זה שיהיה תחת מעקב מתמיד שירתיע אותו מלהתקרב ולתקוף, לאיים או להטריד את הקורבן. זהו צעד אחד מיני רבים. נפגשתי עם מפקד תחנת עפולה – סנ"צ אלי גוזלן והסכמנו על שיתוף פעולה בנושא ואף תשומת לב יתרה לטיפול בנשים מתלוננות ושזקוקות לעזרה מיידית. זוהי האג'נדה שלי ולא ארפה בנושא זה. אמשיך לשמש לכל אישה כתובת כפי שעשיתי עד כה. כחברת המועצה הראשונה בעיר עפולה, שעומדת בראש רשימה, אני קוראת לכל נשות עפולה והסביבה כפי שקראתי מעל במת כיכר העצמאות לפני שנה וחצי ולפני כחודש: בואו נחבור וביחד נקים מועצת נשים למיגור ולמניעת האלימות כלפיי נשים. אני קוראת לגברים להתלכד איתנו ולסייע בידינו לחינוך מיגדרי מגיל לידה, לראות את העתיד טוב יותר ביחד. לא עוד התבדלות גופית כי אם מסרים אחידים וכולנו נחתום על אותה אמנה – זה החלום שלי".