גידול זיתים ויצור שמן זית הם נוהג חקלאי חשוב ברבות ממדינות אגן הים התיכון, מדינת ישראל ביניהן. כבר באתרים מהתקופה העתיקה נמצאים גלעיני זיתים וסימנים לביות הזית. הפקת שמן הזית התחילה כנראה בתקופת הברונזה ונמשכת במרץ עד היום. למרות התכונות הבריאותיות הרבות של שמן הזית, הפקתו כרוכה ביצירת פסולת רבה. מכל טון זיתים יסחטו 200 ק"ג שמן זית ושאר החומר, תלוי בשיטת ההפקה, יהווה פסולת. כך, בהפקה תלת-פאזית, המקובלת בבתי בד קטנים כמו אלו הנפוצים באזור הגליל, יתקבלו טון זיתים, כ-500 קילו פסולת מוצקה-רטובה (גפת) וכ-1500 ליטר מי תהליך (אקאר). שני סוגי הפסולות מוגדרים כבעייתיים כיוון שהם חומציים ועשירים מאוד בחומרים שפוגעים בצומח (פיטוטקסיים). בישראל לבדה מיוצרים מידי שנה כ-2,000 טונות גפת ובאגן הים התיכון כ-2,000,000 טון. נכון להיום אין פתרון טוב לשימוש בגפת למרות שיש שימוש בכמויות קטנות לייצור גלילים לתנורי הסקה. לכן יש צורך למצוא שימוש ידידותי לסביבה לפסולת המוצקה.
במחקר שבוצע ע"י ד"ר יורם גרשמן מהחוג לביולוגיה וסביבה במכללת אורנים/אוניברסיטת חיפה, בשיתוף עם פרופ' חסן עזאייזה מאגודת הגליל וממכללת תל חי, ובוצע ע"י תלמידת הדוקטורט היבא אבו-תאיה, נבדקה האפשרות להפוך את הפסולת המוצקה לדלק – אתנול. החלק המוצק של פסולת הזיתים, הגפת, עשיר בין היתר בתאית (צלולוז, ~20% משקלי). תאית היא פולימר של סוכר פשוט, גלוקוז, שאותו ניתן להאכיל לשמרים, לקבלת אתנול בתהליך תסיסה בדומה לזה שקורה בעת הכנת בירה או יין. עם זאת הגפת עשירה מאוד גם בחומרים אחרים כליגנין, פולי-פנול מורכב שמקשה מאוד על פירוק התאית. במחקר נבדק השימוש במיקרוגל בנוכחות חומצות אורגניות חלשות כצעד מקדים לפירוק התאית. נמצא שטיפול בן דקות אחדות במיקרוגל מספיק לצורך ריכוך הגפת כך שיהיה אפשר לפרק אותה בעזרת אנזימים מיוחדים לדבר.
את תוצר הפירוק ניתן היה להתסיס לקבלת אתנול ביעילות גבוהה. את שאריות הביו-מאסה ניתן לנצל לספיחת מתכות כבדות ממים וכך להעלות את היעילות הכלכלית והסביבתית של התהליך. בימים אלו מנסים החוקרים לגייס מימון להגדלת קנה המידה של התהליך, בדרך להפיכתו למסחרי.