אין ספק שחיי הזוגיות מביאות אתגר לחיינו. הזוגיות כשלעצמה לא פשוטה ואליה נוספים קטנטנים וקטנטנות השואבים ושואבות אנרגיה עוד ממה שנותר. נשאלות הרבה שאלות בדבר הזוגיות המיטבית והיכן ניתן למצוא אותה, האם מעבר לפינה? או שמה אצל "הדשא של השכן?"
ככל שעוברות השנים ותרבות אינסטנט, כבוד, כוח ושליטה, מכתיבות לנו את ערכי החיים ובפרט את ערכי המשפחה, הולך ומתרחק האמון הבסיסי, הנתינה רק לשם הנתינה ואהבה לשם אהבה ללא "זרמי האינטרס" מתחתיה. מפעם לפעם אני נתקל בסוגיות מורכבות של תכתיבים שלו או שלה בתוך הקן המשפחתי, תכתיבים הנלקחים מהרגלים ופנטזיות שלא פעם מצויים אי שם בעולם הפנטזיות ואין כל קשר למציאות. בהישרדות כמו בהישרדות הקו המנחה הוא צבירת נקודות. בחיי הזוגיות צוברים בני הזוג נקודות זכות ומלקטים נקודות תורפה אצל האחר ואז בשעת המשבר נשלפים אלו ו"משספים" כל חלקה טובה כאילו אנו בפרק האחרון של "הישרדות" ועוד רגע זוכים במיליון!
הרע מכל מתרחש כשאנו מעוניינים לקשור קשרים עם בני הברית (הילדים), מחנות לפה ומחנות לשם, התנהגות גוררת התנהגות ולרגע שכחנו
שאנו מצויים על "אי". הכאוס משתולל ושכחנו שטרם ביססנו את "ביתנו", שהתפקידים לא הוגדרו והגבולות לא הונחו, לפתע ה"אי" (הבית) בסכנה.
בכל תקופה ישנם את הלחצים המאפיינים אותה, בכל תקופה כזו או אחרת התמודדויות אחרות, אך התקופה הזו לצערי קשה ביותר. ויתרנו על תחומי ה"שינוי" וסיגלנו לעצמנו את מומחיות הוויתור. שחררנו את הפוטנציאל שב"ביחד" וקידשנו את ה"לבד". התעלמנו מהתמודדות וקבלנו את ה"בריחה".
למה? מדוע? ליבי נחמץ בכל פעם שאני נתקל באנשים המצויים בקשיים, אך הפחדים והחרדות השתלטו עליהם ואינם מוצאים קצה חוט לאחוז בו ולהתחיל. ליבי נחמץ בכל פעם שמסע האשמות מתחיל מבלי להתייחס תחילה למקורות האישיים שלך. גוברת בי התחושה שהחברה הפכה יהירה ושחצנית, פטרונית וכוחנית, יודעים הכל, מבינים בהכל, רואים הכל ובעיקר מפספסים הכל!!!