מגה גיבורה – סיפור עצוב אך אופטימי על קופאית מיוחדת / טור אישי

"יש הסכם בין אירן והמעצמות, יש הסכם בין יוון ואירופה, הסכמי כניעה יש שיגידו, והסכם אחד נחתם גם בנוגע לעתידה של  הרשת "מגה" אשר יכריע אם היא תנצל או תקרוס ובכך גם יכריע לגבי עתידם של 6,000 עובדים." שבוע סוער עבר על מדינת ישראל (כרגיל) ובין כל המנהיגים, ההסכמים ההיסטוריים והמילים הגבוהות, מצא דניאל בן גיבורה אחת שמייצגת את היומיום הישראלי האמיתי ואת החיים עצמם. טור אישי

גם בשבוע האחרון פורסמו בעניין זה הרבה כותרות, פליטות פה מביכות והאשמות בין אנשי עסקים, שדרך אגב הם האחראים לקריסת הרשת מאחר וקיבלו החלטות בעיתיות, בזמן שלעצמם הם משכו דיווידנדים עצומים, אבל הם לא ישלמו את המחיר, כי ככל הנראה, הרבה "כסף מהבית" הם לא יביאו בכדי להציל את הרשת שקרסה תחתם. אותם אנשים שהונם מוערך ב-1.2 מיליארד שקלים יסיימו את הדיון בבית המשפט, יכנסו לרכבי השרד שלהם וייסעו לאחוזות המפוארות שלהם, שם הם יסגרו את הדלתות והשערים ולא יפתחו אותם גם כשיגיעו נציגי העובדים לשמוע ולהשמיע שאלות קשות.

אבל, לא על האנשים האלו התכוונתי לכתוב, למרות שההתנהגות הכל כך לא מנהיגותית הזו, של אי לקיחת אחריות אישית על גירעונות ותפקוד לקוי, מאפיינת לא רק את העולם העסקי ולצערי היא חדרה גם למרחבי הפוליטיקה, אשר גם שם נדרשת מנהיגות אחרת.

היום התכוונתי לכתוב על גיבורה אחת בכל הסיפור הזה, אירן מזרחי, עובדת במגה 21 שנים כקופאית ראשית, אשר בראיון אחד קטן בתוכנית רדיו, סיכמה באופטימיות ראויה להערצה את כל הסיפור העצוב הזה של מגה, שאם נרצה או לא, זה סיפור על התנהלות כל כך אופיינית במדינת ישראל 2015. מנהיגות אטומה – קבלת החלטות בעייתית – ואזרחים פשוטים ומדהימים, שבסוף גם משלמים את המחיר ולמרות זאת, נאבקים להחזיק את כל מה שקורה כאן.

מזרחי מספרת בכנות על שבמשך שנים התריעה, ניסתה לייעץ ואפילו צפתה את השינויים בשוק, אבל היא נתקלה בשאננות של מנהליה שמיאנו להקשיב לה כי בסך הכל היא קופאית פשוטה.

אירן מזרחי, משמאל. סיכמה באופטימיות ראויה להערצה הסיפור העצוב של רשת מגה.  (מתוך הפייסבוק של אירן מזרחי)
אירן מזרחי, משמאל. סיכמה באופטימיות ראויה להערצה הסיפור העצוב של רשת מגה. (מתוך הפייסבוק של אירן מזרחי)

באופן ראוי להערצה מזרחי אינה רוצה להאשים איש, היא מספרת על הקושי שבעבודה האינטנסיבית במשך שעות ובשכר זעום ומוסיפה שהיא וחבריה אוהבים את מקום עבודתם ואף רואים בו בית. בבית המשפט התרשמו כולם מהנכונות של העובדים לספוג פיטורים משמעותיים ואף לוותר משכרם על מנת "להציל את הבית" כדברם, ובכל זאת איש לא דחף את היד לכיסו.

ביום ג' האחרון (14.7) היה יום הבסטיליה, סמל המהפכה הצרפתית ובתום הריאיון עם מזרחי, התחלתי לדמיין שלו היא הייתה חיה בשנת 1879 בצרפת, ערב המהפכה, היא ודאי הייתה ממוביליה בקריאות המוטו של המהפכה, שילוש הערכים: חירות, שוויון ואחווה. לי היה זה נשמע כאילו המילים האלו ממש יצאו מגרונה, גם אם היא לא ממש התכוונה לכך.

הכנות, הרהיטות והאחריות שבדבריה של מזרחי מרגשים וגם אם בזמן כתיבת שורות אלו כבר נולדו גיבורים ישראלים חדשים, כמו החייל שהשתלט על המחבלת שניסתה לדקור אותו, המאבטח שמנע שוד או הזמרת האלמונית/חרדית מ-X פקטור, אני החלטתי להקדיש שורות אלו לגברת מזרחי, אשר כמוה אני ודאי פוגש אחת לשבוע במהלך הקניות ולמרות שאני אדם חביב שבדרך כלל גם מתעניין לשלום הקופאיות, מעכשיו אדע גם לגרום להן להרגיש שהן לא פחות מגיבורות.

מרגש: קהילת קיבוץ גבים נפרדה מקיבוץ מזרע ומאנשי החינוך

|

א.נשים (ומעשים) טובים באמצע הדרך

|