צוער ירדן כרמלי, המתגורר במושב השיתופי אלוני אבא בעמק יזרעאל הוביל לפני מספר ימים מחווה מרגשת כשהוא וחבריו למחזור קורס החובלים היוקרתי של חיל הים, השתתפו ורצו במרוץ החברים ה-8 למען חולי ה-ALS שנערך ברמת השרון- כחלק מהנצחת זכרה של ברכה, סבתו של ירדן. מטרת המרוץ שנערך זו השנה השמינית היא לקדם את המחקר למציאת תרופה למחלה הסופנית וחשוכת המרפא (מקבוצת המחלות הניווניות), ולתמוך בחולים ובבני משפחותיהם.
האירוע כלל מרוץ עממי עם שני מקצים -2 או 4.2 ק"מ בהליכה או בריצה, הפנינג חוויתי למבוגרים וילדים, מסלולים משפחתיים, המותאמים לילדים, לעגלות וכיסאות גלגלים, מוסיקה ועוד. במהלך המרוץ גם גוייסו תרומות לטובת החולים ושיפור איכות חייהם.
• "סבתא נלחמה במחלה ביכולות שלה, אבל המחלה הכריעה אותה"
המרוץ נערך בתקופה בה צוער כרמלי מצוי בשלב האחרון של לימודי התואר הראשון שלו במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. במהלך הקורס הוא חווה אתגרים ולחצים לרוב בכדי לעמוד ביעדים, אך לוחות הזמנים הקשוחים שלו לא מנעו ממנו להוביל את היוזמה המרגשת.
"למרות שלכולנו יש משימות ואתגרים לרוב, כול חבריי שמו הכול בצד והתחברו לערך המוסף של המרוץ המשמעותי"…
"אני ויתר בני המשפחה מנטרלים את הרגעים והזכרונות הקשים ובוחרים לקחת את החוויות החיוביות עם סבתנו"
"למרות שלכולנו יש משימות ואתגרים לרוב, כול חבריי שמו הכול בצד והתחברו לערך המוסף של המרוץ המשמעותי"
"סבתי ברכה כרמלי ז"ל חלתה בALS לפני כשבע שנים. בטרם היא חלתה אני וכל בני המשפחה חווינו עמה אינספור חויות", סיפר ירדן, "אני בעיקר זוכר אותה משתובבת איתנו ומשחקת מחבואים בהנאה גמורה. היא תמיד הייתה עם חיוך על פניה, אנרגטית, חיובית, עם נפש צעירה. היא נלחמה במחלה ביכולות שלה, אבל המחלה הכריעה אותה וזה היה תהליך מאוד מסתכל, בעיקר לראות את הההדרדרות ואת המערכות קורסות בזו אחר זו, כולל מערכות הנשימה בסוף ימיה. היה גם מאוד קשה לראות את סבתי מנסה לתקשר עימנו בכל דרך, כשמוחה היה צלול לגמרי והיא הקפידה לשחק איתנו משחקי חשיבה ואסטרטגיה".
• "ראיתי בהשתתפות במרוץ הזדמנות לחשוף את חבריי למחלה הקשה"
לפני כחמש שנים הסבתא האהובה של ירדן נכנעה למחלה אך ירדן מספר כי נותרו לו זכרונות רבים ממנה: "אני ויתר בני המשפחה מנטרלים את הרגעים והזכרונות הקשים ובוחרים לקחת את החוויות החיוביות עם סבתנו. החלטנו גם כל שנה לרוץ במרוץ החברים למען חולי הALS. המרוץ נערך השנה בפעם השמינית ואני וכל המשפחה, כולל סבי ובני הדודים שלי מקפידים לקחת בו חלק מדי שנה בשנה. המטרה בהשתתפות היא לתרום את חלקנו הצנוע להגברת המודעות, לסייע בגיוס תרומות וכמובן להנציח את זכרה של סבתנו".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לפני כחודש וחצי, החליט ירדן לרתום את חבריו למחזור לטובת השתתפות במרוץ החשוב. אחרי שיחות עם מפקדיו ובחינת לוחות הזמנים התובעניים של הצוערים בקורס, שמח ירדן לגלות כי המחווה המרגשת שלו קיבלה רוח גבית חד משמעית.
"היה לי חשוב מאוד שהחברים שלי למחזור 140 ישתתפו במרוץ, יש פה הרבה מעבר למרוץ עצמו. ראיתי בהשתתפות במרוץ הזדמנות לחשוף אותם למחלה הקשה, לקחת חלק באירוע ערכי מאין כמוהו וכמובן שגם לי ולמשפחתי הייתה תחושה נהדרת כאשר אישרו לנו שנרוץ יחד. בסופו של תהליך הגענו למרוץ 30 צוערים ומפקדים. הנוכחות הייתה מרשימה למרות שלכולנו יש משימות ואתגרים לרוב, אבל כול חבריי שמו הכול בצד והתחברו לערך המוסף של המרוץ המשמעותי".
• "במהלך המרוץ הנוכחות שלנו בלטה וזיהיתי שמסתכלים עלינו עם המון גאווה"
את הנוכחות של צוערי מחזור 140 בקורס החובלים היה קשה לפספס במרוץ. הצוערים שרצו בדבוקה אחת – לאורך 4.2 קילומטר, יחד עם יתר המשתתפים ובני משפחתו של ירדן, נהנו מהאווירה הייחודית ויצרו תחושת גאווה, בעת שהניפו אל על את דגלי ישראל וחיל הים. "הכנתי קצת את החיילים לפני שהם ייראו חולים במצב מורכבים, וזה אפשר להם להגיע מוכנים וטעונים בהמון אופטימיות ואנרגיות טובות", הוסיף ירדן, "במהלך המרוץ הנוכחות שלנו בלטה וזיהיתי שמסתכלים עלינו עם המון גאווה. חלק מהמשתפפים אף ביקשו להצטלם עימנו. זה היה רגע מאוד חזק ומרגש וגם נציגי העמותה למען חולי הALS ציינו בפנינו את החשיבות של השתתפותנו במרוץ- באמצע הקורס התובעני שלנו. אני באופן אישי התרגשתי כבר ברגע שיצאנו מהבסיס וההתרגשות הזו הייתה מנת חלקי עד לתום המרוץ".
בעקבות ההשתתפות המוצלחת והערך המוסף הרבה שלה, מתכוון ירדן לחבר גם בעתיד את החיילים שמשרתים לצידו למרוץ החשוב.