"יצאנו למסע כדי לזכור ולהנציח, כדי לשוב לכאן איתנים יותר ומאמינים יותר בצדקת הדרך"

77 תלמידי שכבת יב' ו- 9 אנשי צוות מבית הספר השש שנתי "אורט בן- גוריון" בעפולה שבו בשבוע שעבר ממסע החיים לפולין. מסע בן שבעה ימים במהלכו ביקרו בגטאות, מחנות עבודה, מחנות ריכוז והשמדה ובאתרי מורשת והתחקו אחר יהדות פולין הענפה

תלמידי שכבת יב' מבית הספר השש שנתי "אורט בן- גוריון" בעפולה שבו בשבוע שעבר ממסע החיים לפולין במסגרתו שמעו, ראו, התבוננו, חוו וחשו את התחתית העמוקה ביותר של הרוע והרשע האנושי. התלמידים ביקרו בעיר טרנוב שנכבשה על ידי בגרמנים ביום הראשון למלחמה, בבורות ההריגה בעיירה זביליטובסקה גורה שם בוצעו רציחות המוניות על ידי הנאצים, במחנה העבודה פלשוב, באושוויץ בירקנאו, במכרות המלח בויאליצקה, באושוויץ מחנה ריכוז ומפקדה ראשית, בבית הקברות רקוביצקי שבקרקוב, שבת ברובע היהודי שבקרקוב, קיילצה, מיידניק מחנה ריכוז והשמדה, גטו ורשה, מסלול הגבורה ואנדטרת רפפורט, טרבלינקה, העיירה טיקוצין ויער לופוחובה.
התלמידים ערכו טקסים מרגשים לזכר הנספים במחנות הריכוז וההשמדה ובבורות הירי, עמדו בצורה מרגשת, הקריאו, ניגנו ושרו. שירת "התקווה" נשמעה בקול רם ותחושת הגאווה הציפה את הנוכחים. רגעי השיא היו כאשר התלמידים  סיפרו את הסיפורים האישיים של בני המשפחה, סבא וסבתא רבא, והדגישו בהם את תחושת הניצחון.

התלמידים בביקר במחנה במחנה העבודה פלשוב
התלמידים בביקר במחנה במחנה העבודה פלשוב

[dfp name="728×90" height="728" width="90"]


"המחשבה שאנו צועדים על אפר אחינו צמררה אותנו"

בשיחות הערב הביעו התלמידים קשת רחבה של רגשות שכללו: עצב, כעס, בהלה, מועקה ותסכול. הם תיארו כיצד ליבם מסרב להאמין, שאלו שאלות על עולם שאין בו היגיון ושפיות, עולם שיצא מדעתו. הצוות החינוכי, שהיה שותף למסע, תאר את רגעי הגאווה בעמידה לצד בני הנוער- הדור הצעיר של  העיר עפולה. התלמידים הושיטו ידם לחבריהם, סחבו, חיבקו, בכו, צחקו, שרו, נישקו ותמכו. במעגל זה למדו שיעור חשוב ומרגש בנושא כבוד האדם.
תלמידת המשלחת, רוי בר יפרח, שתפה בדבריה: "זהו מסע שבמהלכו היינו מרותקים למשמע המאורעות המזוויעים שפקדו את העם היהודי מספר דורות לפנינו. המחשבה שאנו צועדים על אפר אחינו צמררה אותנו והתפללנו שנוכל לרחף ולו במעט מעל לקרקע. הסיפורים האישיים של חברי המסע ריגשו אותנו עד דמעות והרגשנו שיחד פירקנו חומות קדומות ובנינו אחת חדשה המגשרת על הפערים בנינו".
רביד דיין, כתב ביומן המסע שלו אודות חשיבות המסע, וכך אמר:" המסע גרם לי להבין את חשיבותה של ארץ ישראל- מדינת היהודים. כמה זה לא מובן מאליו שהיהודים שנקברו חיים, עונו במרתפי עינויים ונשרפו במשרפות, יקימו אי של שפיות בעולם, דבר שאני גאה בו מאוד. אני חוזר הביתה עם סיפורים, תחושות, רגשו ובעיקר- פרופורציות".
רכזת השכבה מירה תמם אמרה: " יצאנו למסע על מנת לזכור ולהנציח! אני סמוכה ובטוחה שהמסע הזה יביא להכרה שהשואה הינו מרכיב מכונן בזהות היהודית. צעדנו בשבילי המוות שעבורנו היו לשבילי החיים".
מנהלת בית הספר, הגברת איריס קרל סיכמה ואמרה לתלמידים: "המסע לפולין, מעבר לייצוג המשפחתי והלאומי, הוא גם מסע אישי ופנימי, שאפשר לכם להוציא את הטוב שבכם, לפתח את החמלה, את הסובלנות לאחר, את היופי, את החסד, את האחריות ואת האהבה שבכם. אם תתנו להם לפרוח- תהיו חלק מאלה שיהפכו את העולם שלנו למקום שטוב לחיות בו. יצאתם למסע לפולין, גם כדי לשוב לכאן איתנים יותר ומאמינים יותר בצדקת הדרך".