חזרו הביתה, לגלבוע! / טור אישי

אי השוויון התרבותי, החברתי והכלכלי בין המרכז והפריפריה הוא עניין  מורכב במציאות הישראלית, והוא נובע מסיבות שונות, אחת מהן, היא העובדה שאחוזים ניכרים מבני הדור הצעיר, עוזבים את האזורים בהם נולדו וגדלו ועוברים למרכז הארץ.

מלבד המשימה הלאומית והתרומה לחוסנה של מדינת ישראל, מהלך של חזרת הבנים הביתה, ישפיע גם על סוגיית "מצוקת הדיור" אשר מציפה את השיח הציבורי ויאפשר את המשך חזונם של הורינו וסבינו, באופן התואם את שנות האלפיים.

יישובי המועצה האזורית הגלבוע, בהם גדלנו, הם בעצם סיפור תולדות ארץ ישראל ותולדות הציונות מראשיתו, ואם נוסיף את הרקע ההיסטורי מתקופת המקרא, הרי שהגלבוע הוא סיפורו של עם ישראל.

התברכנו בעמק פורה, נוף טבעי ואנושי מרהיבים, והיום, עם הרוח החדשה הנושבת בהנהלת המועצה, ועם תנופת ההרחבות בישובים שהחלה בשנים האחרונות, יש לנו, בני הדור הצעיר, הזדמנות פז להשיב את הגאווה, ולחזור לתבנית נוף מולדתנו, ולהפוך את המקום הזה למקום הטוב ביותר בישראל להקים בו בית ולגדל בו את ילדינו.

• "יש לנו  מפתחות למהלך שבאמת ישנה מציאות"

אני נולדתי במושב דבורה, דור שלישי במושב וגאה להשתייך לקהילת הגלבוע, אני חש שמחה וכבוד בכך שהקמתי את ביתי בישוב שייסדו סבי וסבתי לפני 59 שנים, שם גם נולדו בתי ובני.

על מנת שיאמינו בכך גם מי שאינם גרים כאן, עלינו, אלו אשר חיים כאן, להאמין בכך, לראות הטוב שיש כאן ולשפר את הטעון שיפור. לשם כך אנו צריכים להיות מעורבים חברתית וקהילתית. זו מחויבות מוסרית  וזה גם מה שמצופה מכולנו.

היום, יש לנו מפתחות למהלך שבאמת ישנה מציאות, אני לא בין אלו הסבורים שחסדים של אילי הון שיבואו להשקיע כאן או נדבות ממשלתיות הם האפשרויות היחידות.

אני מאמין, שתחילה, על כל בני דורי החיים כאן, לסייע בגיבוש תחושת השייכות וחיזוק התדמית של אזורינו הנפלא. אחר כך, עלינו לעודד את כל מי שנקרא בדרכינו לבוא ולגור כאן, ובמקביל, עלינו לסייע לחבר את אלו שכבר כאן, למקום ולאנשים, על מנת שגם אם הם נמצאים כאן במקרה, בסופו של יום, הם יחליטו לקבוע את עתידם כאן.

לאחר מערכות בחירות סוערות, ערימות של מילים ומעט מעשים, עלינו (כולם) לקחת יוזמה ולפעול לחיזוק הקהילתיות, לעידוד התנדבות בכל תחומי החיים, לחיזוק שיתופי פעולה בין המגזרים  ולמעורבות בחינוך ילדינו בבתי הספר, בחוגים, בחינוך הבלתי פורמאלי ובתנועות הנוער.
השנים הקרובות צופנות לנו ולאזורינו עתיד מזהיר, אך אל לנו לעמוד מן הצד ולחכות לדברים שיקרו, אנו נמצאים בעידן שבו האנשים, החברה והקהילה לוקחים את גורלם בידם, מן הצד השני אנו רואים כי התמוססות הסולידריות והאינדיבידואליזם הפושטים על החברה, לקחו אותנו למחוזות שלילים, של חומות המפרידות בין בתים ושל מקומות בהם חיו בעבר "חברים" וכעת במקרה הטוב יש שכנים.

אני מאמין שבני העמק והגלבוע אשר ינקו ערכי קהילה ועבודה קשה מילדותם, ישנסו כעת מותניהם ויענו למשימה.

דניאל בן, תושב דבורה הינו בוגר תוכנית "עתידים" ועובד כיום בעמותת "איילים" הפועלת לחיזוק ההתיישבות והמעורבות החברתית בנגב, בגליל ובפריפריות חברתיות.