מיזם "זיכרון בסלון" התקיים השנה לראשונה בקיבוץ בית השיטה, בהשתתפות כ- 150 איש, כאשר יעקב המאירי (82), ניצול שואה ומוותיקי בית השיטה, הסכים לראשונה בחייו לספר את סיפורו האישי המרגש. "לפני כשנתיים הסכמתי לחזור לבית הורי בהונגריה וזה היה הרגע שמשהו נפתח בי", הוא אמר.
יעקב נולד בהונגריה בשנת 1937, והועבר יחד עם ילדים נוספים לבית זמני בעת הפלישה להונגריה ובשנת 1944 הצליח להימלט מהמקום: "אספו את כל הילדים ואמרו להם לרדת לרחוב", סיפר המאירי, "אני הלכתי לקחת קופסת שימורים ואז שמעתי שוטר נאצי אומר לשוטר השני: 'תראה הוא לוקח אוכל' והוא השיב לו: 'הוא לא יספיק לאכול את זה'. באותו רגע לא פחדתי, הייתי רק בן 7 אבל הצלחתי לרוץ ולברוח משם".
כל הילדים נלקחו בצעדה בשורות לנהר הדנובה, שם הם נורו למוות ואילו המאירי מצא את עצמו בסופו של דבר בבית אחר ובאותה סיטואציה אלא שהפעם הוא לא הצליח לחמוק. בעת שהלך בין שורות הילדים אל מותם, ראה המאירי את אמו הולכת ברחוב ממול: "היא הגיעה בדיוק שהצעידו אותנו למותנו, סימנה לי לא לדבר וכאשר השוטר הנאצי שהלך אחרי עבר קדימה לכוון את התנועה, הצלחתי לברוח מהשורות ואמא ואני ברחנו משם".
הם הסתתרו בבית המנקה של המשפחה ולאחר המלחמה מצאו שהאב הוצא להורג על גדות נהר הדנובה: "אני לא אדבר על געגועים לאבא", אמר המאירי, "אספר רק שאבי גויס לצבא וכשהוא שב, אחרי שהוא ראה את כל הזוועות, הוא ביקש מאימי שנתאבד שלושתנו והיא סירבה, בטענה שיש לי עדיין סיכוי לשרוד ולחיות".
אחרי המלחמה במסע מפרך של סיפור חיים בפני עצמו, הגיעו בשנת 1947 יעקב המאירי, אח לבתיה לוטן (אמו של יותם לוטן ז"ל) ואמו שושנה, לבית השיטה. לפני כשנתיים חזר המאירי לבית הוריו, אותו הוא איתר בזכות אמו "שהכריחה אותי לשנן את כתובת המגורים בעל-פה ועד היום אני זוכר אותה", שם הוא מצא שבדירתו מתגורר ניאו-נאצי, שסירב לתת לו להיכנס לדירה.
יעקב מתגורר בבית השיטה עם אשתו בתיה וכל שלושת ילדיו נשארו בקיבוץ ומתגוררים בו עד היום. יש להם 11 נכדים "ורק נינים חסרים לנו עכשיו", סיכם יעקב בחיוך.
כרמלה קופר, יוזמת הערב, מסרה כי: "יעקב הותיר על כולנו רושם עצום דווקא משום שלא היו אלו הזוועות והרוע האנושי שהוא בחר להעמיד במרכז סיפורו אלא האופטימיות והחיוך הבלתי נגמר של אדם שלמרות הכל- בחר בחיים ובאהבה".