"המחלה איימה על הקריירה שלי, על מפעל החיים שלי"

דניס פרי, דמות מרכזית בעולם המחול בעפולה, עברה במרכז רפואי העמק בעפולה ניתוח מוצלח – בגישה ייחודית – להחלפת מפרק בברך, בעקבות מחלה אוטו-אימונית שתקפה אותה. "היה לי קשה מאוד לרקוד אבל למרות זאת הייתי זוחלת ומלמדת, לא ויתרתי. אחרי הניתוח אני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי במתנה"

את דניס פרי, מנהלת בית ספר למחול "גפני" ברשת שחקים בעפולה אין ממש צורך להציג. במשך עשרות שנים פרי מטפחת ומלמדת אלפי רקדנים שרבים מהם פיתחו קריירות מצליחות בתחום הריקוד, הוראת הריקוד, פיזיותרפיה, תרפיה בריקוד ועוד. היא בת 62, נשואה למיכה ואם לשלושה ילדים כשהבכור מבינהם, איתי, כיכב לפני כעשור בתוכנית "נולד לרקוד" בערוץ 2 וכיום הוא רוקד באופן מקצועי על במות בכל רחבי העולם – במסגרת חברותו בלהקת המחול הקיבוצית ולהקת ורטיגו.

לאורך העשורים פרי הקפידה לעבוד באינטנסיביות ואקטיביות עם התלמידים שלה ולדבריה לא הפסידה ולו שעת עבודה בודדת, אך בעת האחרונה התמונה השתנתה, לאחר שחלתה במחלה אוטו- אימונית- שהובילה אותה לעבור ניתוח מורכב וייחודי- שהשיב אותה בסופו של יום, במלוא המרץ, לקדמת הבמה.

"על הפרק הייתה הקריירה שלי, מפעל החיים שלי"

"לפני כשלוש שנים חליתי בפסוריאזיס- ארטיריטיס" דלקת מפרקים ספחתית",  משחזרת דניס", המחלה גרמה לקריסה של מבנה ברך שמאל וגם ימין. עם השנים המצב החמיר וזה הגיע למצב שכמעט לא יכולתי ללכת. מעבר לכך זה פגע בניידות שלי ובפעילות שלי בסטודיו עם התלמידים. היה לי קשה מאוד לרקוד אבל למרות זאת הייתי זוחלת ומלמדת, לא ויתרתי ועמדתי בהתחייבות למאות התלמידים שלי, כל יום ביומו, כולל שישי. היה חשוב לי שהם ירגישו שהכל בסדר".

תהליך ההידרדרות החמיר לפני כחצי שנה, כשדניס התעוררה לבוקר בו לא יכלה לעמוד בצורה יציבה על רגליה ונאלצה להגיע לסטודיו עם קביים. לאחר התייעצויות היא הגיעה לאורתופד סרגיי דייב במרכז הרפואי העמק בעפולה", הוא הסביר לי בלשון עדינה שהמצב 'לא מזהיר' וצריך לברר מה תוקף אותי", סיפרה דניס, "בסופו של תהליך רפואי מעמיק – הוסבר לי שאני חייבת לעבור ניתוח להחלפת שתי הברכיים. לרופאים היה ברור שמדובר ברגליים שלי שמהוות עבורי 'כלי עבודה' הלכה למעשה. על הפרק הייתה הקריירה שלי, מפעל החיים שלי".

דניס פרי במהלך טיפול פיזיותרפי
דניס פרי במהלך טיפול פיזיותרפי

 


ד"ר דבי: "דניס חזרה אלינו לביקורת וכשביקשתי ממנה לצעוד כדי לראות את ההליכה שלה, היא אמרה שהיא מסוגלת לעשות זאת  בדילוגים, והדגימה לנו פירואטים של ריקוד. זה היה רגע מאד משמח ומרגש. היא אמרה שהשבנו לה את שמחת החיים. מה יותר טוב מזה?"


[dfp name="728×90" height="728" width="90"]

"הרגל שלי בתפקוד כמעט מלא וזה הכי חשוב בעיניי"

הכאבים המשיכו לפגוע באיכות החיים של דניס ולפני כחודשיים לערך היא עברה ניתוח להחלפת מפרק הברך בגישה ייחודית וחדשה בארץ, אותה מוביל ד"ר דן דבי מנהל המרכז להחלפת מפרקים במערך אורתופדיה שיקום במרכז הרפואי העמק", כמובן שחששתי לפני שנכנסתי לחדר הניתוח", שחזרה דניס, "אבל ידעתי שאני בידיים טובות, בעיקר אחרי שד"ר דבי חייך לי מעבר למסכה, "אמרתי לו מיד לאחר מכן שאני סומכת עליו. יום לאחר הניתוח כבר הייתי על הרגליים ושלושה ימים אחרי כבר יצאתי הביתה וחזרתי ללמד בסטודיו, למרות כאבי תופת מהניתוח. הסתכלתי על כל התהליך כהזדמנות, כאילו קיבלתי רגל חדשה שצריך להתרגל אליה ולהפעיל אותה בכדי שתשמש אותי בעתיד בצורה המיטבית".


"אני רוצה להמשיך ללמד תלמידים כפי שעשיתי בכל חיי ובאותה רמת אינטנסיביות. הריקוד זה החמצן שלי"


[dfp name="728×90" height="728" width="90"]

"רפואה אישית ומותאמת לכל מטופל"

"דניס הופנתה אליי למרפאה בעקבות שחיקה בברך שהגבילה אותה גופנית, ומכיוון שהיא רקדנית ומורה למחול, המגבלה הזאת השפיעה עליה בצורה קשה. היא אמרה שהתנועה והפעילות הגופנית הם כל חייה. הצענו לה ניתוח להחלפת מפרק הברך בגישה חדשה ומתקדמת", סיפר ד"ר דבי, המשמש גם כיו"ר האיגוד המקצועי של אורתופדים שעוסקים בהחלפת מפרקי ברך וירך.

"דניס חזרה אלינו לביקורת אחרי הניתוח וכשביקשתי ממנה לצעוד עד לדלת כדי לראות את ההליכה ואת היציבה שלה, היא אמרה שהיא מסוגלת לעשות את זה בדילוגים, ומיד הדגימה לנו פירואטים של ריקוד. זה היה רגע מאד משמח ומרגש. היא אמרה שהחזרנו לה את שמחת החיים. מה יותר טוב מזה?. במרכז להחלפת מפרקים במרכז הרפואי העמק משתמשים במפרקים מלאכותיים בטכנולוגיות החדישות ביותר, אבל המפרק לבד לא מספיק. בשילוב עם גישה ניתוחית שבה מתאימים לכל אדם את המשתל בהתאם לנתונים של גופו ולרמת התפקוד שלו, זה הופך את זה לרפואה אישית ומותאמת לכל מטופל. בגישה החדשה הזו ניתחנו כבר כ 100 מטופלים, ואנחנו מאד מרוצים מהתוצאות", סיכם ד"ר דבי.

ד"ר דן דבי
ד"ר דן דבי

"יש לי תחושה הרבה יותר טובה"

בשבועות האחרונים זוכה דניס לטיפול פיזיותרפי בקהילה ובמקביל היא עובדת בסטודיו, יחד עם התלמידים ולבדה, "על זה אני לא מוותרת", היא מדגישה, "זמן קצר לאחר הניתוח כבר דאגתי שהתלמידים שלנו ייתנו 'שואו' על בימת יום עצמאות בעיר, לעיניי עשרות אלפי צופים. אני יכולה להגיד שאני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי במתנה, הרגל שלי בתפקוד כמעט מלא וזה הכי חשוב בעיניי. יש לי תחושה הרבה יותר טובה ממה שהיה קודם וזה המקום מבחינתי להודות צוות הרפואי המדהים בהעמק שדאגו לי לאורך כל התהליך. אני גם מודה לצוות הפיזיותרפי שעושה רבות בימים אלה בעבורי – בליווי אישי ומקצועי, ממש עבודת קודש".

האם חששת בתקופת התהליך הרפואי שלא תוכלי לחזור ולרקוד?

"היו רגעים כאלה אבל אני אופטימית מטבעי והעדפתי לשים את המחשבות הללו בצד. היה ברור לי לגמרי שאני צריכה לעבור את הניתוח בכדי שהמחשבות הללו לא יהיו כלל על הפרק".

מה לגבי העתיד?

"אני רוצה להמשיך ללמד תלמידים כפי שעשיתי בכל חיי ובאותה רמת אינטנסיביות. הריקוד זה החמצן שלי".