החיים שברירים, את זה יודע כל אדם בר דעת, אבל אצל שמעון מלכה, 51, הביטוי הזה הפך להיות למציאות כואבת, לאחר שלפני כשנתיים נתבשר כי הכליות שלו חדלו לתפקד כמעט לחלוטין – והן מצויות במצב של אי ספיקת כליות סופנית. מיותר לציין כי אף אחד לא הכין את מלכה, נשוי לימית ואב לארבעה ילדים, לבשורה הקשה הזו.
"הייתי בהלם מוחלט"
עד לקבלת הבשורה, מלכה, שמתגורר ביישוב הקהילתי גן נר בגלבוע ב-17 השנים האחרונות ניהל אורח חיים שגרתי למדי. בדיקות דם תקופתיות הובילו לבדיקות נוספות ובסופן הגיעו הממצאים שהדירו שינה מעיניו במשך זמן רב.
"חטפתי את הזבנג הזה כמו שאומרים באמצע החיים, ללא הודעה מוקדמת", מספר מלכה, “הייתי אדם פעיל מאוד, בריא לחלוטין עם עבודה מתגמלת בנעלי אלי וגדי בשדרות ארלוזורוב בעפולה. ברגע שהגיעו תוצאות הבדיקות המקיפות יותר מהמרכז הרפואי העמק בעיר, כדור השלג החל להתגלגל והוא לא עוצר עד לימים אלה. הייתי בהלם מוחלט מהן ובהמשך נאלצתי להפסיק לעבוד. סוג של שוק אמיתי. לא הייתי חולה בעבר ובגלל זה פניתי לחוות דעת נוספת במרכז הרפואי בילינסון בפתח תקווה וגם שם לא היו בשורות אחרות עבורי. אני זוכר שהצוות הרפואי אמר לי משפט שלא אשכח לעולם- 'אין לך מה לברוח מהדיאליזה'. אז למעשה הבנתי את חומרת המצב ושעתה אני צריך לצאת למלחמה על חיי, לאחר שהחיים שלי התהפכו בין רגע".
"טיפולי הדיאליזה הם סיוט מתמשך, פשוט טיפולים ארורים. הם מגבילים אותי והחיים שלי נעים סביבם"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"טיפולי הדיאליזה הם סיוט מתמשך"
החל מחודש אפריל אשתקד החל מלכה בטיפולי דיאליזה מתישים ומאתגרים ב'העמק' בעפולה- שלוקחים ממנו כוחות רבים. במשך 4 ימים בשבוע הוא מתייצב במחלקה לטיפולים שנמשכים לאורך כמעט חמש שעות. “הטיפולים הללו הם סיוט מתמשך, פשוט טיפולים ארורים", אומר מלכה, “הם מגבילים אותי והחיים שלי נעים סביבם. בימים שאני לא מטופל אני נאלץ להתאושש מהטיפולים הקשים הללו שמצמידים אותי למכונה. אני מגיע למצב שאני לא יכול לעשות דבר, אפילו דברים בסיסים כמו להתקשר בנייד. יש גם חוסר בשעות שינה, דיכאון, פחד וידיעה שאני קם לבוקר קשה – שבו גופי קם חלש מהקודם. מעבר לקושי הפיזי יש גם מימד נפשי והשפעות והשלכות על כל המשפחה. הייתי רגיל להינות ולבלות עם אשתי והילדים ועתה הכל נעצר והכל מתמקד סביב הסיפור הזה. זה מכניס המון מתח ולחצים לבית בצורה טבעית".
"קשה לי מאוד להיות בצד המבקש מכיוון שמעולם לא ביקשתי מאדם דבר ועמדתי בזכות עצמי. כל חיי הייתי בצד הנותן, אבל הבנתי שאין לי הרבה ברירות"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"כל חיי הייתי בצד הנותן, אבל הבנתי שאין לי הרבה ברירות"
בחודשים האחרונים, אחרי שהגיע לתובנה כי הוא חייב לעבור השתלת כליה, החל מלכה בתהליך הרפואי. לדבריו, התברר לו כי בישראל הוא ייאלץ להמתין שנים ארוכות עד להשתלה, שנים שאין לו. בעקבות זאת הוא החל בניסיון לעבור את התהליך עם תורם מעבר לים. אחרי בחינות ובדיקות רבות נמצא תורם אופציונאלי עבורו, עם סוג דם מתאים, במרכז רפואי בהודו – המתמחה בהשתלות כליה. העלות עבור טיפול שכזה נאמדת במאות רבות של אלפי שקלים, סכום שאינו נמצא בידיו של מלכה שמתקיים בעת הנוכחית מקצבת ביטוח לאומי. אחרי מבצע גיוס כספים ראשוני גויס עבורו סכום כסף ראשוני – אך בכדי לצאת להשתלה נדרשים בני משפחת מלכה לגייס סכום נוסף בסך כולל של 300,000 שקלים.
בעקבות זאת יצאו בני המשפחה – בתמיכת מספר רב של חברים, בקמפיין מימון המונים נרחב באתר "גיב-בק" (www.giveback.co.il).
“לצערי הזמן הוא בין חיים למוות וכרגע אני נושם רק כדי לחיות", אומר מלכה, “לא הרבה מעבר לזה. אני אדם עם שמחת חיים שרוצה להינות, אבל במצב הנוכחי שלי אני רחוק מזה. אני מוכר כאיש חזק, שעובד תמיד כעצמאי וקשה לי מאוד להיות בצד המבקש מכיוון שמעולם לא ביקשתי מאדם דבר ועמדתי בזכות עצמי. כל חיי הייתי בצד הנותן, אבל הבנתי שאין לי הרבה ברירות. מה שמשאיר אותי אופטימי בעת הנוכחית זו רק האמונה בקב"ה. כולי תקווה שאנשים יתרמו ויעזרו לי לטוס לחו"ל, להציל את חיי ולשוב לחיים שקטים ונורמטיבים. אני ומשפחתי נעשה כל מה שצריך כדי שננצח את המחלה הארורה. מכאן אני מבקש מהציבור לפתוח את לבו כמיטב יכולתו כמובן".
המעוניינים לתרום לשמעון מוזמנים להיכנס לאתר "גיב-בק" – “תרומת כליה לשמעון".