קשת חקון, צעירה בת 22 מקיבוץ דברת שבעמק יזרעאל זכתה בשבוע שעבר במקום השני – בתחרות ציור פנים- במסגרת כנס בינלאומי לאיפור אומנותי. הציורים של המתמודדות בתחרות היו לזכרה של ג'וסלין קאסדורף, מאפרת מאורלנדו שנרצחה. הציור האומנותי שציירה קשת על גופה של הדוגמנית לירון אמיר היה בהשראת ציור של המאפרת.
את ה"מסע" שלה בעולם האיפור התחילה קשת לפני כשנה, לאחר שהשתחררה משירותי הצבאי כקצינת שלישות. "החלטתי שהפרק הבא שלי בחיים יהיה להתעסק בעצמי ולפתח את עצמי. יש כאלה שיגידו שטיול סובב עולם יעזור להם למצוא את עצמם. היום אחרי שנה אני בהחלט מבינה שהצלחתי למצוא את הסיפוק ואת האושר דרך עולם צבעוני וללא גבולות”, אומרת הצעירה הכשרונית והיצירתית. את לימודי האיפור הבסיסיים והראשוניים היא השלימה בהצלחה בבית הספר לאיפור של יוסי ביטון. "לא חשבתי שהתחביב החדש יהפוך במהרה למקצוע של ממש", היא אומרת בחיוך.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"האיפור האומנותי חסר גבולות"
לאחר לימודי האיפור היא גם למדה קורס תסרוקות בבית הספר של "סיגל תדמור" וכיום יש לה סטודיו חמים ואינטימי במקום מגוריה בקיבוץ בו היא מקבלת כלות ומלוות לאיפור ושיער. "הדבר היחיד בעולם האיפור שלא למדתי מעולם הוא האיפור האומנותי", אומרת קשת, "זה פשוט דבר שהתגלגל. אני אוהבת אותו יותר מכל תחום אחר כי הוא באמת חסר גבולות. אם אני מצליחה לדמיין את הדמות שאני רוצה לעשות בראש אז זה כבר מחצית מהעבודה, ומשם השמיים הם הגבול".
התחרות בה זכתה קשת נערכה בבית ציוני אמריקה בתל אביב והשתתפו בה 11 מאפרות מכל רחבי הארץ. כס השיפוט היה מורכב מנציגים מגרמניה, הולנד, וצרפת. "הגעתי נטולת ציפיות ליום הזה", משחזרת קשת, "האמת? בכלל לא ידעתי שמתקיים אירוע בסדר גודל כזה בישראל. מי שמכיר אותי יודע כמה התאהבתי בתחום האיפור ובפרט בציורי גוף. תמיד ליוותה אותי תחושה שאין הרבה איפה להפגין את הידע שלי, אולי רק בפורים כמה ימים ספורים בשנה. תמיד שואלים אותי: 'קשת, למה את לא עושה ציורים על קנבס'? ותמיד התשובה היא 'שזה לא אותו דבר'. ציורי גוף זה תחום שקשה כמתבונן מהצד להבין כמה הוא מספק את היוצר. כי בכל זאת זה להשקיע כמה שעות טובות ולאחר מכן הכל יורד וחוזר לקדמותו. אני כאדם תמיד אהבתי את האנושיות, את החום של האנשים, את הקרבה, את ההקשבה, את השיחות העמוקות עם האנשים שמסביבי. לדבר באמת בלי מסכות. בגלל זה אני לעולם לא אצייר על קנבס וגם אם אחליט שכן הקנבס לעולם לא יחזיר לי מה שהאדם שאני מציירת עליו יחזיר. הייתי מסכמת שזאת אהבה גדולה לאומנות ואהבת האדם יחד- שני דברים שהם חלק ממני".