בגיל 67 – אחרי 33 שנים בניהול הבית הסיעודי של עין חרוד מאוחד, 'בית חרוב', הוציאה חנה רן ספר ביכורים: "א"ב של ספתא”, שמו. הספר מוקדש לארבעת נכדיה והוא מורכב מאותיות האלף-בית, כשכל אות מייצגת דיאלוג בין סבתא ונכדיה, ("ספתא בפ' כי ככה הילדים מדברים"), היא מסבירה.
"הספר התבשל אצלי בראש לקראת יציאתי לפנסיה לפני כשנה”, מספרת חנה, "בכלל, אני כל הזמן כותבת למגירה, ברכות, שירים, מחשבות. כשנולדה נכדתי הראשונה החלטתי להגשים חלום ולהוציא ספר ילדים. פניתי להוצאת הספרים 'אופיר ביכורים' שנענו להפיקו, והקדשתי את הספר לנכדיי, שבזכותם אני ספתא”.
חנה נולדה בגדרה, ולאחר התיכון למדה בסמינר למורים במדרשת שדה בוקר. בצבא שירתה כמורה חיילת. הכרותה עם יוסי בעלה לשעבר הביאה אותה לעין חרוד מאוחד. במשך עשרות שנים ניהלה עם את הבית הסיעודי שטיפל בוותיקי הקיבוץ הסיעודיים. זה תחום מאוד תובעני ושוחק, וקשה להחזיק מעמד לאורך זמן. מדובר בלהיות כל הזמן עם היד על הדופק, להיענות לקריאות בלילה, בחג ובשבת.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
עמידתה לאורך 33 שנים רצופות מעידה גם על חוסן פנימי וגם על ניהול נכון. "בשנה האחרונה”, אומרת חנה, "התעייפתי מאוד וביקשתי לסיים שנה לפני הפנסיה. נולדו לי נכדים ורציתי לסייע בטיפולם ובטיפול אמי שגרה לידי. עכשיו הזמן שלי", היא הוסיפה.
איפה קל יותר להזדקן, בעיר או בקיבוץ?
"הבית הסיעודי ממוקם במרכז הקיבוץ, ליד חדר האוכל, אנשים עוברים ונכנסים עימם לשיחה, ילדי הגן מבקרים מדי פעם, יש פעילויות מגוונות – יש חיים. בעיר הכול יותר מורכב, בגלל המרחקים. הזקנים נשלפים מסביבת מגוריהם הטבעית וזה מקשה על הסתגלותם. כאן הם נשארים בסביבתם המוכרת".
לאחר פרישתה, מתעלת חנה רן את האנרגיות שלה ללימודים ב'דורות בגלבוע', לטיולים, להמשך כתיבה, וכמובן – בגידול הנכדים, בבת עיניה.
הספר "א"ב של ספתא”, יצא ב-1.000 עותקים והוא מופץ בחנויות הספרים. את הציורים המקסימים ציירה סיגל דינר גור, והוא מתאים לגילאי 4 עד 8, ראשית לימוד הקריאה.