ביום רביעי שעבר הלך לעולמו העיתונאי ואיש התקשורת אבי פילוסוף, תושב עפולה עלית, שהיה מוכר יותר בשם "אבי סבבה", (כשם האתר שהקים בעמק ובגליל- "סבבה בצפון"). הוא נפטר ממחלה ממאירה ונדירה ביותר שהכניעה אותו לאחר כחודש וחצי. בן 70 היה במותו. רעייתו רחל, ארבעת בנותיו דורית, חנית, דנית וסיוון, חבריו ומוקירי זכרו ליוו אותו בדרכו האחרונה ביום חמישי האחרון- בבית העלמין בעפולה. יו"ר דירקטוריון המתנ"סים עו"ד אלי מלול, ספד לו בהלוויה.
פילוסוף היה איש נעים הליכות, חריף, יצירתי, עם אוריינטציה חברתית מובהקת. הוא נולד בחיפה ובהמשך גדל והתחנך בקיבוץ. את שירותו הצבאי עשה בחטיבת גולני כלוחם והוא אף נפצע באחת ממלחמות ישראל מקליע שחדר לרגלו- במהלך מארב. תחנות חייו כללו מגורים בבת-ים, בקיבוץ עין זיוון בצפון רמת הגולן, קיבוץ חפציבה בגלבוע ובעפולה- העיר בה התגורר עד מותו.
"אני והבנות ליווינו אותו בימיו האחרונים בבית, ביום ובלילה, החזקנו לו את היד חזק, עד לנשימתו האחרונה"
"זכיתי לחיות לצד אדם נדיר 50 שנה וזה לא מפתיע שהוא נפטר סרטן נדיר"
פילוסוף ובני משפחתו עמדו בעבר מאחורי המקומון המודפס "מבט לצפון" ולאחריו פנו לעסוק במשרה מלאה באתר האינטרנטי "סבבה בצפון", במסגרתו הם סיקרו בהרחבה את כל הנושאים החדשותיים הבוערים ברחבי עפולה, העמקים והצפון. חלק ניכר מהחשיפה הם קיבלו ברשת החברתית "פייסבוק"- בה הם עשו שימוש יעיל ומושכל.
החיבור השורשי שלהם לקהילה הוביל להצלחה מרשימה לאתר ולתגובות רבות שחשפו אותו בפני רבים. מאות מתושבי העיר והאזור הגיעו השבוע לבית משפחת פילוסוף בעפולה עלית לנחם את רחל ובנותיו של אבי, בינהם ראש העיר אבי אלקבץ, קודמו בתפקיד יצחק מירון, סגן ראש העיר שלמה מליחי, חברי מועצה ועוד. "התגובות מהציבור בעפולה מחממות את ליבנו ומעידות על ההערכה שרחשו לאבי שלנו", סיפרה רחל, "זה מגדיל את הנשמה, אין לי דרך אחרת להגדיר זאת. זכיתי לחיות לצד אדם נדיר 50 שנה וזה לא מפתיע שהוא נפטר מסרטן נדיר, שאין עוד כמותו בכל רחבי תבל. אני והבנות ליווינו אותו בימיו האחרונים בבית, ביום ובלילה, החזקנו לו את היד חזק, עד לנשימתו האחרונה".
"אבא היה אדם שהיה קשה שלא להעריץ"
דורית ברנס, בתו הבכורה של פילוסוף מתגוררת באלברטה, אחת הפרובינציות בקנדה. למרות הריחוק הפיזי מאביה היא הקפידה להיות איתו בקשר אדוק, "אנחנו ב'ספירה' אחרת לאחר האובדן הכבד", היא מספרת, "פשוט לא מעכלים את האובדן עם לכתו בטרם עת. אחרי מותו גילינו שאבא פתח את הלב בפני רבים והיה רך הרבה יותר מחשבנו. אבא שלנו היה אדם הרפתקן, איש טבע ורוח, 'אקסטרימי', אדם שהיה קשה שלא להעריץ. לעניות דעתי הוא הקדים את זמנו. בכל מקום בו הוא חי הוא הותיר חותם. בקיבוץ עין זיוון הוא בנה פינת חי ואורווה מפוארת בה קיים שיעורי רכיבה, ומעבר לכך תרם באספקטים חינוכיים: בין היתר הוא יזם והקים את פרויקט 'גידול אישי' לילדים במסגרתו הוא שילב חיות ואלמנטים טיפולים. זה היה פרוייקט מיוחד והראשון בזמנו. כמו כן הוא יזם והקים פרויקט נגד הכחדת הדוב הסורי. בקיבוץ חפציבה הוא עבד ברפת והקים את ה'יונקייה' שהייתה אף היא הראשונה בזמנה בישראל. בעפולה הוא התנדב במד"א ובמשמר אזרחי. בהמשך הוא פיתח וקידם את המודעות החברתית- ציבורית וטיפל בעוולות במסגרת עבודתו בעיתון מבט לצפון ובאתר סבבה צפוני. הוא היה יזם בכל רמ"ח איבריו וזה בא לידי ביטוי בכל תחום בו הוא עסק לאורך השנים. אני חושבת שבתת מודע שלו הוא רצה להשאיר חותם לאחר מותו – והמשימה הזו עלתה בידו למרות שהוא התרחק מכל גינוני כבוד כאלה ואחרים. הצניעות והפשטות היו נר לרגליו, 'גבר גבר' אמיתי כמו שאומרים. אחרי לכתו אני ואחיותיי אמרנו שהתחושה היא שהגג שלנו התעופף מעלינו".
"מאחורי החזות של אבי הסתתרה נשמה רגישה, עם יצירתיות פנומנלית"
דנית שנאבה, בתו של פילוסוף סיפרה כי אביה היא איש מעשה, "היו לי איתו המון שיחות עמוקות", היא מספרת, "אבא היה מאוד פרקטי ואנחנו הענקנו לו כבנות המון כבוד. תמיד ידענו כמה הוא דואג לנו ותומך בנו. השתיקה הייתה הכוח החזק שנבע ממנו ובשתיקה שלו הוא אמר הכל. הקשר שלו עם אמי היה סיפור בפני עצמו, סיפור אהבה אמיתי והיא ליוותה אותו וסעדה אותו במסירות אין קץ. את הערכים הללו הם גם הנחילו לנו. לא רבים ידעו אבל מאחורי החזות של אבי הסתתרה נשמה רגישה, עם יצירתיות פנומנלית, אדם שכתב שירים ותכנים בצורה מדהימה ורהוטה. את האתר הקמנו תחילה כאתר שמוקדש לחברים של אבא, אותם הוא איבד במלחמת ששת הימים – אך אט אט עם השנים הוא הפך ליותר קהילתי ומחובר בעבותות לציבור בכל רחבי עפולה והעמק. אנשים נעזרו בעובדה שהיו לו דלתות פתוחות בכל העיריות והרשויות והוא הקפיד לסייע בכל בקשת עזרה. אחרי מותו אנחנו מבינות לכמה אנשים ובעלי עסקים הוא עזר, הכל ממקום וולנטרי, מבלי שכלל ידענו. הוא יחד עם אימי גילו רגישות רבה לאנשים ולמצוקות שלהם והקשר שלהם השלים אחד את השנייה. הוא פשוט היה הקול החברתי של תושבי עפולה וכל הסביבה. אני גאה להבין ולדעת שקיבלתי ממנו כל כך הרבה תכונות של מסירות נפש וכוח בלתי יסולא להוציא אל הפועל".
"אבי פרש את ידיו וחיבק אותי בשארית כוחותיו"
אחד האנשים שהכירו את פילוסוף מקרוב היה חבר מועצת העיר איתי כהן, שזכה ממנו גם ל'בוסט' בסיקור התקשורתי, "במסגרת עבודתי הכרתי את אבי כאדם נעים הליכות בעל לב פתוח ונפש חפצה", סיפר השבע כהן, "הוא היה נכון לסקר בחדווה, לפרגן באהבה, ולהנגיש ידיעות להנאת הכלל. בחודש האחרון החריף מצבו, הוא הוכרע ומאבקו תם. לא אשכח שבשביעי לחודש מאי אבי שלח לי את הבשורה המרה הזו, 'מקווה שללוויה שלי תבוא ותישא הספד ראוי'. כתבתי לו בחזרה: 'חס וחלילה' מכיוון שחשבתי שהוא מתלוצץ עימי. אז הוא עדכן אותי שגילו לו באותו הבוקר בבית החולים סרטן ממאיר בדם. הוא גם אמר לי בציניות השמורה רק לו: 'נראה מי יגיע אלי ראשון, אתה או המוות שלי, אבל הוכחתי לו שאני הגעתי לפני המוות שלו'. כבר באותו היום דאגתי להגיע לביתו ולראותו. כאב לי. לא האמנתי, איך קורה דבר כזה? למה זה מגיע לאדם שרק עושה טוב? הרבה לא היה לי מה לעשות אלה רק לעודד אותו ואת רחל. לפני כשבועיים הגעתי שוב לבקר את אבי אך מצבו היה לא הכי טוב – אבל למרות זאת משהו נתן לי תקווה, בעיקר זה היה אבי ששכב במיטה, פרש את ידיו וחיבק אותי בשארית כוחותיו. הוא ביקש ממני שאספיד אותו הספד ראוי, אך לצערי לא יכולתי לעשות זאת מכיוון שאני כהן, אבל את הטוב שהוא עשה למעני לא אשכח, את התמיכה שלו בי אנצור לעולם".
אבי ייזכר בינינו כאיש תקשורת מסור ומהימן שעשה את שליחותו ביושר והגינות. עזרה לאחר ואהבת האדם היו נר לרגליו ולעולם ידע להשתמש בכוחו ולהשפיע למען מטרות חברתיות ואנושיות. אבי נותר צנוע ואציל נפש עד ימיו האחרונים.
בני משפחתו וחבריו הדגישו כי הם גאים במפעל חייו וכן כי הם מקווים להמשיך ולשמר את פועליו. יהי זכרו ברוך.