"מדינת ישראל מתחילה להבין בתקופה האחרונה כי ללא פיזור אוכלוסייה בכל רחבי הארץ, וחיזוק הנגב והגליל, עתידה אינו ברור – הן מבחינת הצפיפות הבלתי אפשרית ומצוקת הדיור במרכז והן מבחינה ביטחונית. משבר הדיור המעסיק אותנו ימים ולילות, לא יוכל להיפתר אך ורק על ידי בנייה מואצת במרכז, וגם לא על ידי מחירי דיור נמוכים בלבד בפריפריה, אלא שיש צורך בפתרון כולל- תכנית אב לאומית. חייבת להיות הגדרת מטרה ברורה שעל פיה ניתן לבחון את התוצאה שעיקרה תוספת אוכלוסייה משמעותית בכל שנה ושנה לנגב ולגליל.
נושא הדיור לבדו אינו מספיק. אזרח שלא יהיה לו מקור פרנסה ראוי ומכבד, לצד מערכות בריאות וחינוך טובות, לא יגיע להפריח את השממה בנגב או בגליל. גם הוזלת מחירי קרקע או הטבות מס לא יצליחו לתת מענה הולם, שכן כל זהו אינו מענה לפרנסה.
הקמת מקורות תעסוקה משמעותיים בצפון ובדרום זהו פרויקט לאומי. רבים זוכרים את "ליל הכלבים בסולתם", כאשר בעקבות החלטה אמיצה של ראש הממשלה דאז יצחק רבין, הפכה את העיר יוקנעם מיישוב המסתמך על מפעל אחד המצוי בקשיים – לפנינה שעיני כולם נשואות אליה.
מפעלי התעשייה הקיבוצית מהווים 10% מהמפעלים בארץ, בהתאמה הם אחראים על 10% מהייצוא. בחוק השקעות הון הייתה פגיעה במפעלים אלו, יש לתקן את המעוות ובהקדם.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
ההחלטה צריכה להיות ממשלתית ולא מקומית. ראש הרשות, מוכשר ככל שיהיה, כנראה שלא יכול להגיע להישגים כאלו לבדו. גם אינטל לא הייתה מגיעה למה שהיא היום ללא עזרה של המדינה (היו אלו יצחק רבין ואברהם בייגה שוחט שהבינו זאת בשעתו) ומבלי שיש השתתפות משמעותית מצידה.
הנושא נכון שבעתיים ביחס לאוכלוסיות מובחנות, כמו חרדים וערבים. אולי זה לא תמיד מאוד כלכלי בתנאי שוק חופשי לתת להם הזדמנויות. אך מדינה הרוצה להגדיל את כח העבודה ולהגדיל את אחוז המשתתפים חייבת לתת את דעתה ולספק תמריצים.
המדינה חייבת להשקיע במפעלים ולעשות את כל המאמצים על מנת למנוע את העברתם לחו"ל כפי שאנו עדים כיום. היא חייבת להקטין את הביורוקרטיה, להגדיל את המענקים ולהפסיק ולהסתכל על מי שמוביל את הכלכלה הישראלית כאל מי שפועל בחוסר תום לב.
• התכנית חייבת להיות רב שנתית, מפעל לא מקימים לשנה, חייבים לבחון את הנושא לדורות.
יש לעודד ולחזק את ההשכלה הגבוהה וההשכלה המקצועית וליצור בהתאמה לכך מקומות עבודה ופרנסה בכבוד. לבנות ולפתח מקומות תעסוקה שיוכלו לקלוט את אותם בוגרי השכלה טכנולוגית, להשיג לבעלי המפעלים והיזמים אופק ויציבות כדי שהם יוכלו לעשות זאת עבור הבוגרים הטריים של מסלולי ההכשרה המקצועיים.
מפעלי התעשייה הקיבוצית מהווים 10% מהמפעלים בארץ, בהתאמה הם אחראים על 10% מהייצוא. בחוק השקעות הון הייתה פגיעה במפעלים אלו, יש לתקן את המעוות ובהקדם. יש לקדם את התעשייה הישראלית כי רק תעשיה חזקה תאפשר כלכלה יציבה וחזקה וכלכלה חזקה היא אחד היסודות לחברה חזקה בכל רחבי מדינת ישראל. ישראל זקוקה לתכנית ברורה, לתוספת משאבים וסיוע למפעלים חדשים שמייצרים מקומות עבודה ולא רק ייצוא, ולשם כך אני פועל ומקדם הצעת חוק שתעלה בימים הקרובים.